פרשת תולדות מספרת על עניין התשובה ועל מהות היהודי ועבודתו בעולם, בתחילת הפרשה מסופר על לידתם של יעקב ועשו, התאומים שנולדו ליצחק ורבקה, שהיו אנשים כל כך שונים למרות ששניהם היו שווים במקורם. עשו מתואר כאיש יודע ציד, איש שדה שמתואר בתכונות של חמדנות וגסות רוח ויעקב מתואר כאיש תם, יושב אוהלים שמתואר בתכונות של עדינות, יושרה ויראת שמים. לכאורה הם מייצגים שני דברים הפוכים לגמרי אך מאחר והם תאומים יש בהם גם ייצוג משותף למכלול שלם.

יעקב ועשו מתארים את הנפש הבהמית והנפש האלוקית שמתקיימות בכל אחד מאיתנו, הנפש הבהמית שעיקר משכנה בלב, מחוברת לצרכים הארציים ולגוף הגשמי, והנפש האלוקית שעיקר משכנה בשכל, מחוברת לאלוקות ולצרכים הרוחניים של נפשנו.

לכאורה עשו נולד ראשון ולכן הוא הבכור שאמור לרשת את אביו ולהוביל את ההמשכיות של זרעו אך בפרשה מתוארת בפנינו דרכו של היהודי וכיצד עליו לפעול בעולם, היהודי לא מסתפק בעובדה שהוא כלוא בתוך גוף גשמי מוגבל וכמו שפעל אברהם אבינו שעשה לעצמו ברית מילה בגיל 99 כדי להתגבר על היצרים ולכרות ברית עם הקב"ה, כך עלינו לגרום למצב שבו הנפש האלוקית היא זו שיורשת ומובילה את ההמשכיות של העתיד לבוא מפועלנו.

יצחק מאמין מאוד ביכולתו של עשו לעשות תשובה ולחבר את דרכיו הגשמיות אל רצון ה' אך רבקה מתחברת יותר אל היושרה התמימה והעדינות של יעקב, לידתם של עשו ויעקב היא פרי עמלם המשותף של שני ההורים, היא תוצאת החיבור בין יצחק ורבקה כאשר האב מייצג את הרעיון ודמות החכמה שיוצאת ממנו, והאם היא זו שמפתחת את הרעיון ומצלמת את הפרטים תוך כדי התבוננות בהם בתוך רחמה, שם הוא מתגבש לכדי דעה ממשית ובסופו של התהליך יוצא לאוויר העולם ופועל בכוחות עצמו.

כך הדברים פועלים בטבע וכך הם פועלים גם ברוחניות שמעל הטבע, יצחק מביע באמונתו בעשו את רעיון התשובה, הוא מאמין שעשו מסוגל לעדן את דרכיו הגשמיות ורבקה מביעה את הדרך להשגת העניין בפועל ממש, כשהיא מציגה את הפרטים שיכולים לגרום לזה לקרות והם דווקא על ידי אמונה ביעקב שאיננו הבכור הטבעי מבין השניים. רבקה מפתחת את רעיון התשובה שמביא יצחק בחכמתו ובעצם קובעת שעל מנת שתוכל להתקיים תשובה צריך להתעלות מעל המקום הטבעי ולייצר בכוח בחירה את המצב שמתעלה מעל הטבע! רבקה מבקשת מיעקב שיתחזה לעשו כדי לקבל מאביו את ברכת הבכורה ויעקב הישר והתמים מציית לציווי אמו וכך הוא זוכה לבכורה מאביו שבעת הברכה חשב שעשיו הוא זה שיושב מולו.

יש פה מסר חשוב מאוד לגבי עבודת התשובה של האדם בחיי היום יום, כדי להתעלות מעל הטבע ולהתגבר מעל המכשולים הגשמיים אנו בעצם לעתים צריכים לשקר וכך להערים על חולשותינו ולהוביל אותן, במקום הדרך הטבעית בה החולשות הגשמיות שלנו הן אלו שמובילות אותנו..

גם יצחק לבסוף קיבל את דעתה של רבקה, בהמשך מסופר שעשו מתכנן לרדוף אחרי יעקב ולהרגו, רבקה ששומעת על המזימה מורה ליעקב לברוח. במקביל רבקה משתפת את יצחק בחשש הגדול שלה שיעקב יינשא לבנות הארץ כמו שעשה עשו אחיו, שנשותיו גורמות לה סבל רב. יצחק קורא ליעקב בנו ומצווה עליו ללכת אל פדן ארם ולמצוא לו אישה מבנות לבן בן בתואל דודו, אח של רבקה. ובהזדמנות הזו יצחק מברך את יעקב שוב והפעם ברכה זו ניתנת לו כשהוא יודע מלכתחילה שזהו יעקב שעומד מולו ובכך נשלמת הברכה ליעקב שיהיה היורש וממנו יצא זרע ישראל עד עולם.

חשוב להבין ולהזכיר שבתחילת הפרשה כשחזר עשו מהעבודה בשדה, יעקב בישל בבית נזיד עדשים ועשו שהיה רעב ביקש ממנו לאכול מהתבשיל. יעקב שראה את חולשתו של עשו ואת רצונו הגשמי לאכול, הציע לו עסקה שבה הוא ייתן לו מהתבשיל ובתמורה עשו ייתן לו את הזכות לבכורה. עשו הסכים לעסקה ואפילו מיהר לקבל אותה בשבועה.

זה חוזר ומדגיש בפנינו את החולשה הגשמית שיש לאדם בשעת רעב, חולשה שמגיעה מתוך צורך גשמי והיא עלולה לגרום לנו לוותר על ירושה עתידה שמרגישה לנו כחלום ערטילאי ורחוק, בבוא היום כשמישהו אחר יעמוד לרשת את הדבר שעליו ויתרנו לטובת נזיד עדשים, אנחנו כמובן לא נסכים ונרצה למרוד בעצם העניין, כך יכול להיווצר בנו קונפליקט ותסכול שמעודד את נטיות השקר. אנו צריכים לעמוד מאחורי המילים וההבטחות שלנו כבני אדם ואת המשא ומתן שאנו עושים בחיינו אנו צריכים לנהל בצורה חכמה שמחוברת לאמת ולא מתוך חולשה וצורך גשמי חולף. זה סיפור התולדות של היהודי על כל מה שיש בו ועל כל מה שחסר בו, על הדרך כיצד ניתן להשלים את החסר במתן עדיפות לקיים, שדווקא ברגעים שהוא מרגיש מועט ולא משמעותי עלינו לבחור בו כמוביל וכדי לעשות זאת אנו צריכים להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו, כך נאפשר לניצוץ הקיים את הכוח להמשיך ולהתקיים ומנקודה זו יתגדל ויתקדש קיומו שמתעלה מעל הטבע ותוכל להתממש התולדה החשובה ביותר שאותה מביא היהודי לעולם – השיבה לגאולה.

קטגוריה: פרשת השבוע

תגיות: ברית מילה, מצוות ברית מילה, פרשת שבוע, שי דיבו כהן