פרשת השבוע, פרשת "ויגש" מתארת בפנינו את מסירות הנפש שהייתה ביהודה כאשר הוא ניגש אל יוסף בבקשה לשחרר את אחיו הצעיר בנימין. יהודה עדיין לא יודע שמדובר ביוסף אחיו האבוד אך מעמדו של יוסף כמשנה למלך מצרים לא מוריד מנחישותו של יהודה כאשר הוא נושא דברים קשים ותקיפים באוזניו של יוסף. יהודה פונה ליוסף בדברים שנוגעים בנפש - "ונפשו קשורה בנפשו", כאשר הוא מבין שאביו יעקב לא יוכל לשאת באבדן בנו הצעיר בנימין, לאחר שחווה את אבדן בנו האהוב יוסף, לכן אין בו חנופה או שיקולים אסטרטגיים שאמורים להוביל לביצוע רצונו, הוא פונה בנחישות ובתקיפות ומוסר את נפשו, כשהוא מציע לקבל על עצמו את העבדות במקום אחיו בנימין, דרך זו מביאה לו הצלחה שבסופה התוצאה היא שאפילו פרעה בעצמו אומר "ואתננה לכם את טוב ארץ מצרים".

בפרשתנו רצף אירועים שונים מרגע התייצבותו של יהודה בנחישות מול יוסף, דבר המוביל את יוסף לגלות לאחיו שהוא אחיהם האבוד ושליחתם עם מתנות רבות ומזון לאביהם יעקב, כדי שיתבשר בבשורה המשמחת שבנו האהוב יוסף עודנו חי, מה שמחייה את רוחו של יעקב, שמיאן להתנחם באבדן הקשה והוא מחליט לרדת לארץ מצרים עם משפחתו, כדי שיזכה לראות בחייו שוב את יוסף, בנו האהוב. הירידה לארץ מצריים מלווה גם בחששות כבדים מצידו של יעקב אך לאחר שחנה בבאר שבע והקריב קרבנות לה', שם ה' נגלה אליו ואישר לו את הירידה למצרים, בה הוא ומשפחתו יהפכו לעם גדול ובסופו של דבר ישובו ממצרים לארץ המובטחת להם, ארץ אבותיהם.

יהודה ויוסף מייצגים את שני המלכים של עם ישראל, כאשר לכל אחד מהם תכונות שונות שדווקא על ידי החיבור ביניהן יכולה לבוא הגאולה המיוחלת, יוסף הצדיק מייצג את היסוד, חיבור כל מידות הלב אל מקום אחד בו הן מתחברות הן האחת בשנייה והופכות להיות תמצית של דבר מגובש ואחיד. ויהודה מייצג את המלכות, מלכות בית דוד, שמאופיינת ברוממות אל מול העם מצד אחד ובשפלות אל מול ה', מצד שני, במנהיגות ומסירות נפש שפועלת מבלי להתחשב במגבלות העולם. המפגש המחודש בניהם הוא התקרבות של שתי עולמות, כדי שיוכלו להתאחד זה בזה ולהיות אחד של ממש, מצד אחד העולם הראשון מייצג את הגבול והמגבלות ומצד שני עולמו של יהודה מייצג את האין גבול שמשוחרר מכל מגבלה.

המפגש בין יוסף ויהודה והתוצאה המופלאה שהוא מייצר, היא הוראה נצחית שמחדדת בפנינו את הגישה שעלינו לאמץ גם בהתמודדות שלנו עם הלב, שמלא בתשוקות מצד אחד ונוטה ליפול לתאוות העולם הזה אך מצד שני יכול להניע אותנו בתשוקה רבה ובמסירות נפש לעבוד את ה', דבר זה נכון גם בתוך עם ישראל שמכיל רבבות של דרגות והוא בעצמו מכלול שלם ומורכב וגם בהתמודדות שלנו כעם אחד מול העולם שמחוצה לנו.

פרעה מייצג את הגשמיות המוגבלת שדרכה מגיעה הפורענות והבצורת, הוא מייצג את עולם החומר ותרבות הגויים שברגע הנכון תזדקק לעזרתו של יוסף הצדיק היהודי שיתווה לה את הדרך כיצד להינצל מהבצורת ולחבר את מידות הלב אל הנקודה שבה הם מביאים לידי ביטוי את ההנעה לפעולה בדרך הישר, כל תחושות הלב האלו אמנם מניעות את הפעולה בעולם אך הן מחוברות למוגבלות של העולם והן מניעות פעולה בתוך המקום הגשמי והחומרי, פה באה לידי ביטוי תקיפותו של יהודה, שפועל בכוח הנפש האלוקי ומחובר למסירות הנפש שמנותקת מכל מגבלה, כאשר תקיפות זו של מלכות השמיים ממקומה העליון (יהודה), ניגשת אל היסוד שמייצג את הצדק ואת מלכות השמיים בעולם התחתון (יוסף) אז תוכל להתקבל התוצאה המופלאה שמחברת כל יהודי אל מידת המלכות שמצויה בו כאדם, אל ממלכת כהנים וגוי קדוש שתתקיים בארץ ישראל כעם אחד ומאוחד ואל עם ישראל שיהיה אור לגויים בהסתכלות רחבה יותר על העולם כולו. אלו הם בעצם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהמפגש בניהם יוביל לגאולה השלמה כאשר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

המפגש בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד הוא בעצם המקום שבו היהודי התמים והפשוט, פוגש את ההלכה שנפסקה בהתאם לתנאי הגלות שעם ישראל חווה בגולה ובארץ ישראל, ההלכה נועדה לדייק את תנועות הנפש שלנו ולחבר אותנו אל רצון ה', כדי שמלכות פרעה ותרבות הגויים לא תיגע בנו ולא תוביל אותנו אל הבצורת הנוראית, שבה המלך אובד עצות ואין בידיו כלים כדי לדאוג לממלכה. אותו מלך, מלך פרעה, מרוב שאין בידיו כלים ודרכו היא דרך של גאווה ומחשבה עצמית, מוכן לוותר ליוסף הצדיק, שעד אותו הרגע היה אסיר בכלא של ממלכת הפורענות, ולתת לו את השליטה בממלכתו כולה, רק את תואר המלכות ואת הכתר הוא שומר לעצמו. בגאולה השלימה גם הכתר יינתן למלך האמתי, הוא משיח בן דוד, מזרע יהודה, שיהיה מנהיג לעם ישראל ומתוך הפשטות התמימה וכניעתו להלכה היהודית, יוכל לפעול בתוקף רוחני ובמסירות נפש, כדי להציל כל יהודי מרעב רוחני ועבדות החומר, הוא ייאבק באופן מיידי, בכוח ובעצמה, כדי לחבר את שתי המחנות שבעם ישראל וכדי שדרך התורה תהיה כנר לרגלינו ותרבות הגויים לא תחרב את המוסר, הוא יאפשר לנו להגשים את ייעודנו הנצחי ולקיים את שמנו, ישראל, בדרך שבה ישר-אל, אנו הולכים ישר, בדרכו של הא-ל, וכוח האמונה מניע בנו תשוקה לחיים ולאלוקות, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

קטגוריה: יהדות, פרשת השבוע

תגיות: חב"ד, חסידות, פרשת השבוע, פרשת ויגש, שי דיבו כהן