פרשת ויגש - נקודה באור החסידות

"ויגש אליו יהודה" (מד, יח)

"הגשה למלחמה" (בראשית רבה פצ"ג, ו)

לכאורה הדבר אינו מובן: כיצד חשב יהודה שיוכל להילחם נגד יוסף, בשעה שיהודה ואחיו הם מתי מספר, ואילו יוסף הוא המושל בכל ארץ מצרים? ואף שיהודה ואחיו היו גיבורים וחזקים - הרי יוסף היה גיבור גדול יותר, כמסופר במדרש (ב"ר פצ"ג, ז) שכשהראה יהודה מעשה גבורה הראה גם יוסף מעשה גבורה כמותו, ו"מיד תמה יהודה ואמר: זה גיבור ממני"!

שאלה דומה ניתן לשאול על דברי רש"י - "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות": מדוע פתח יהודה את דבריו ליוסף בדברים קשים - והרי לכאורה היה עליו לנסות להשיג את מבוקשו בדברים רכים, דברי תחנונים, ולשמור את הדברים הקשים רק למקרה שאלו לא יועילו?

אלא, שמאחר שיהודה לקח על עצמו את האחריות להשיב את בנימין אל יעקב ("כי עבדך ערב את הנער") - חייב היה להשתדל למענו במלוא התוקף עד כדי מסירות נפש, מבלי לערוך חישובים ושיקולים של סיכויי הצלחה וכישלון.

אדרבה: במקרים כגון אלה, דוקא דברים קשים ופעולות בלתי מחושבות מוכיחות שהבקשה אינה נובעת משיקולים צדדיים, אלא היא נוגעת לעצם נפשו של המבקש, וכשהשומע חש שהענין אכן נוגע למבקש עד עמקי נפשו - הדבר משפיע עליו להיענות לבקשה ("ייכנסו דברי באזניך" פרש"י בפסוק זה על המילים "דבר באזני אדוני").

ומכאן הוראה ומוסר השכל לכל אב ואם (כפי שניתן ללמוד גם מלשון רש"י - "מכאן אתה למד", כלומר שזוהי הוראה נצחית, בכל עת ובכל זמן):

מכיוון שהקב"ה הטיל עליהם את האחריות על כל אחד ואחת מילדיהם - חייבים הם להשתדל למענם, ואפילו למען ילד אחד ויחיד, עד כדי מסירות נפש, כאשר יש צורך להציל את הילד ממצב רוחני ירוד ("ארץ מצרים") - אין זמן לחישובים וליישוב הדעת כדי לבחור את הדרך הרצויה ביותר לכך, אלא יש לזעוק ממעמקי הנפש ולפעול במלוא העוצמה כדי להצילו.

 

מדברי הרבי מליובאוויטש - תורת מנחם ח"ב ע' 158 ואילך, לקו"ש ח"כ ע' 216 ואילך)

קטגוריה: , ,

תגיות: , , , , , , ,