פרשת קורח

הבחירה במלה "קורח" כשמה של פרשתנו דורשת ביאור:

1. מדוע אין פרשתנו נקראת על שם המלה הראשונה בפרשה - "ויקח", כפי שהרס"ג (בסידורו) והרמב"ם (ב"סדר תפילות כל השנה") מכנים פרשה זו בשם - "ויקח קורח" אך המנהג הנפוץ הוא לכנותה "קורח" בלבד. כמו כן, גם הפרשיות וירא, ויצא, וישלח ועוד, שנקראות על שם המלה הראשונה בפרשה. אם כן מדוע בפרשתנו שם הפרשה נקרא על שם המילה השנייה דווקא - "קורח" ?

2. איך ייתכן שפרשה בתורה נקראת על שם אדם רשע - בבניגוד לכלל "שם רשעים ירקב" (משלי י, ז) - "דלא מסקינן בשמייהו"? (יומא לח, ב)

והביאור בזה:

מחלוקת קורח ועדתו נבעה משאיפתו של קורח להיות כהן גדול - שאיפה שהיא כשלעצמה טובה וראויה (כדבריו של משה אל מקטירי הקטורת [רש"י פרשתנו טז, ו] : "אתם, מאתיים וחמישים איש, מבקשים כהונה גדולה? אף אני רוצה בכך!"), שכן משמעותה היא תשוקה להתעלות לדרגת הקדושה של כהן גדול ("וייבדל אהרן להקדישו קודש קדשים"), שהיא דרגה רוחנית נשגבת.

הפסול הוא, איפוא, לא בשאיפתו של קורח כשלעצמה, אלא במעשיו - בכך שהוא פעל ליישם שאיפה זו, בניגוד לרצונו של הקב"ה, באמצעות מחלוקת על משה ואהרן. ולכן שמה של הפרשה הוא דוקא "קורח", ולא "ויקח" : המלה "קורח" כשלעצמה מזכירה ומסמלת תוכן מאד חיובי - הרצון והתשוקה להתעלות רוחנית, רצון שראוי שיהיה לכל אדם מישראל (על דרך מרז"ל שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותי אברם יצחק ויעקב - תנא דבי אליהו רבא פכ"ה בתחילתו). המלה "ויקח", לעומת זאת, מסמלת את החלק השלילי בפרשה - המחלוקת (כתרגום אונקלוס על מלה זו : "ואתפלג"), ולכן היא אינה ראויה לשמש כשם הפרשה.

מתוך לקוטי שיחות חי"י ע' 187, שיחת ש"פ קרח תש"מ, התוועדויות תשמ"ח ח"ג ע' 536 - מדברי הרבי מליובאוויטש.

ויקח קורח (טז, א)

יש לומר, שמהותה של מחלוקת קורח רמוזה באותיות המרכיבות את שמו - ק' ר' ח' :

ידועים דברי חז"ל (מנחות כט, ב) שהעולם הזה נברא באות ה"א. מוסבר על כך בתורת הקבלה והחסידות, שצורתה של האות ה' רומזת לדרך ההתנהלות הנכונה של האדם בעולם הזה:

האות ה' מורכבת משלושה קווים - קו עליון, קו ימני המחובר אליו, וקו שמאלי המופרד ממנו. שלושה קווים אלו מסמלים את שלוש הדרכים שבהן האדם מבטא את עצמו: הקו העליון מסמל את המחשבה, הקו הימני - את הדיבור, ואילו הקו השמאלי - את המעשה. מבין שלוש רדכים אלה, המחשבה והדיבור שייכים לחלק הרוחני שבאדם, ואילו המעשה הוא החלק הגשמי שבו, המחשבה והדיבור מנחים את האדם בדרך הנכונה, ואילו המעשה מוציא את הדברים אל הפועל בעולם הגשמי.

שלושת הקווים שבאות ה' באים ללמדנו שעל האדם לעבוד את בוראו בכל שלושת הדרכים - במחשבה, בדיבור ובמעשה. ואילו ההפרדה בין הקו השמאלי לשני הקווים האחרים באה ללמדנו, שבה בשעה שהוא עובד את ה' בכל שלושת הדרכים - עליו לזכור שהעבודה הגשמית, בעולם המעשה, היא בעלת מעמד שונה, נחות במהותו ביחס לעבודה הרוחנית שבמחשבה ושבדיבור, והיא צריכה להתבצע מתוך הכרה בנחיתותה ומתוך תשוקה מתמדת להתעלות רוחנית.

שלוש האותיות ק' ר' ח' דומות בצורתן הכללית לאות ה', אך בכל אחת מהן ישנו שינוי משמעותי ביחס לקו השמאלי, המסמל את קו המעשה:

1. באות ק' - הקו השמאלי אינו מתיישר עם הקו הימני, אלא הוא מתארך ויורד נמוך יותר, מתחת לקו התחתון של האותיות. הדבר מסמל אדם שאינו מקפיד על כך שעולמו הגשמי יתיישר על פי עולמו הרוחני, הוא מרשה לעצמו לחרוג מן השורה ולעשות מעשים המנוגדים לתורה ולהלכה.

2. באות ר' - הקו השמאלי חסר לחלוטין. אות זו מסמלת אדם שעוסק אך ורק במחשבה ובדיבור (תורה ותפילה) ומדיר עצמו מעולם המעשה.

3. באות ח' - הקו השמאלי מחובר לשני הקווים האחרים. אות זו מסמלת אדם שאינו מכיר בהבדל המהותי בין העולם הרוחני, עולם המחשבה והדיבור, לעולם המעשה הגשמי; בעיניו כל דרכי עבודת ה' שוות, והוא אינו רואה כל מעלה בעבודה הרוחנית על העבודה הגשמית.

זוהי, איפוא, מהותה של מחלוקת קורח - סטייה מהתפיסה הנכונה בעניין מקומו של עולם המעשה ביחס לעולמות המחשבה והדיבור, סטייה שעשויה להתבטא באחת משלוש הדרכים המרומזות באותיות ק' ר' ח'.

ואכן, סטייה זו משתקפת גם בביטויה המעשי של מחלוקת קורח - הטענה "כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'" : קורח סירב להכיר בהבדלי המעמדות הקיימים בבני ישראל, בטענה שמאחר שכולם מקיימים את המצוות המעשיות במידה שווה - אין חשיבות להבדלים שביניהם מבחינת דרגתם הרוחנית (בהתאם לסטייה המרומזת באות ח', כאמור. ויש לומר, שהסיבה לכך שדוקא סטייה זו היא המפורשת בכתוב (ולא הסטיות המרומזות באותיות ק' ר') היא משום שהיא הסטייה הקלה יותר, ואדם מועד יותר לטעות בה, ולכן יש צורך רב יותר לשלול אותה.