פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, מבארת בפנינו את השלמות הנדרשת מאיתנו, הן בפן הפרטי והן בפן הכללי. מהפרשה ניתן ללמוד את הכלל החשוב – עם ישראל הוא גוף אחד, גוף שתפקידו לגלות את האור האלוקי בעולם כולו.

הפרשה נפתחת בפסוק – "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". וצריך להבין מדוע מקדימה המילה "והיה" לעניין "כי תבוא", ומה הוא עניינה של הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו לנחלה ?

כבר במילה "תבוא" ניתן למצוא את הרעיון הכללי שבפרשה, כאשר האות ת' היא האות האחרונה בסדר האותיות, משמע שתחילת העבודה היא דווקא מהמקום האחרון, הנמוך ביותר, אבל כדי שנוכל להגיעה ולבוא מנקודת החושך הכי גדולה, חייבים להצמיד אל הסוף את האות ב', שהיא עניין בראשית, עניין ההתחלה, ואז תבוא האות ו' שמציינת את ההמשכה, שתוביל אל גילוי האות א', היא אלופו של עולם, הקב"ה.

אך לעניין זה של "תבוא" מקדימה המילה "והיה", היא היפוך האותיות לשם י-ה-ו-ה. כידוע שם הוי' מורכב משני חלקים : החלק הראשון י-ה, מציין את ההתמדה בגילוי האור האלוקי בעולם, בכל רגע ורגע, כשהוא מהווה את העולם מאין ליש, זאת האות י'. ובהמשך האות ה' מציינת את ההתפשטות של גילוי זה בעולמות העליונים, ברוחניות שמחייה את העולם. חלק זה בשם הוי' מציין את התשובה העילאה – התקשרות השכל עם רצונו של הקב"ה. והחלק השני שבשם הוי' ו-ה, מציין את ההמשכה של האור האלוקי מהעולמות העליונים אל תוך העולם הגשמי, שמורגשת בו היישות של החומר כמציאות נפרדת לכאורה. האות ו' מציינת את ההמשכה, והאות האחרונה - ה', מציינת את ההתפשטות של האלוקות בתוך העולם התחתון והגשמי. חלק זה – ו-ה, מציין את התשובה התתאה – התקשרות הלב והמידות בקיום רצונו של הקב"ה דרך המעשים שאנו פועלים.

אם כן, מה עניין המילה "והיה" כתנאי מקדים לעניין "כי תבוא" ? במילה "והיה" קודמת ההמשכה שבאות ו', ורק לאחריה ישנה התפשטות של הרוחניות, שאם תתלווה אליה ההתמדה שבגילוי המובא באות י', תוכל להתממש ההתפשטות באופן שלם ומלא בתוך העולם התחתון ע"י האות ה' התחתונה.

מה עלינו ללמוד מהיפוך הסדר בעניין זה ?

היהודי נולד עם נפש אלוקית, ה"חלק אלוקה ממעל ממש" כבר טמון בו באופן נצחי ובלתי ניתן לשינוי. אך למרות שחלק ממשי זה מהקב"ה טבוע בו, אין זה בגילוי. חלק קדוש ומובדל זה נמצא בהעלם והסתר, הנפש הבהמית מכסה על האלוקות ושמה את הגשמיות כדבר עיקרי ועליון. לכן כדי לגלות את האלוקות שטמונה בכל יהודי, עלינו קודם כל למשוך את האור האלוקי דרך השכל, דרך לימוד המצוות שעלינו לקיים. ולאחר שהיהודי ממשיך את הידיעה בקיום המצוות, הוא יכול לקיימן באופן מעשי ואז למשוך לעולם את גילוי האור האלוקי שטמון בו בעצם נשמתו. כידוע רמ"ח מצוות עשה מושכות את האהבה לעולם, ושס"ה מצוות לא תעשה מושכות את היראה לעולם, ואלו שני הקווים שבחיבור בניהם מתגלה עצמותו ומהותו של הקב"ה. אך בקיום המצוות לא נגמרת עבודתו של היהודי! דווקא לאחר שהוא משכיל לקיים את עבודתו בתורה ומצוות, אז מתחיל החלק העיקרי, עניין ההתמדה שמובא באות י' של המילה "והיה". דרך ההתמדה וההתבוננות הפרטית שלו במצוות התשובה, הוא יוכל לגרום לאור שממלא אותו להאיר ממנו החוצה ובכך להשפיע על הסביבה שבה הוא פועל. בכך יוכל לברר ולזכך את העולם ולא רק את עצמו, כי הרי שהקב"ה רוצה להתגלות בעולם כולו, משמע שהאחדות הפשוטה של הקב"ה היא עניין שנוגע לכל בני האדם. הגוי נדרך להכיר ולקיים את 7 מצוות בני נוח שבהם הוא מצווה, והיהודי נדרש לקיים תרי"ג מצוות שבהם הוא מצווה. ודרך ההתמדה של יהודי אחד בודד בקיום המצוות, הוא יוכל להאיר ולהשפיע על כל מי שסובב אותו, לגלות גם הוא אלוקות בעולם.

תפקידו של היהודי זה – "תבוא אל הארץ", ולאחר שבא אל הארץ רק אז יוכל לקיים את מצוות הביכורים, כפי שמובא בהמשך הפרשה. חז"ל מפרשים ש"ארץ" היא מלשון רצון, ומצוות הביכורים עניינה זו ההודיה לקב"ה שכל הפירות שהארץ מניבה, הם מה שהוא נתן לנו. משמעות הדברים בפנימיות – גילוי הרצון האלוקי ביהודי, זה כדי שיוכל להביא את התענוג שהוא מניב מקיום המצוות וגילוי האור הפנימי שבו - אל הקב"ה. והרי שאת כל תרי"ג המצוות ניתן לקיים רק בגאולה השלמה, כאשר בית המקדש יבנה ונוכל להקריב קורבנות, ולעשות את כל המצוות שקשורות בבית המקדש. לכן היהודי מחויב להפיץ מאורו לזולת ולזכך את העולם, עד שהאור האלוקי ידבוק בכל בני האדם וכולם יכירו כי מלאה הארץ כבוד הוי'. וזה עניינו של מה שמובא בפסוק הבא - "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" – כל מה שהיהודי מפיק בגילוי האור בפנימיותו, עליו לשים בכלים (בטנא), ועם הכלים האלו ללכת אל המקום שה' יבחר, משמע – בכל מקום שבו אתה נמצא, שם בחר הקב"ה להטיל עליך את עבודת הזיכוך של החומר והגשמיות. גם אם היהודי חי בקרב הגויים בגולה, וגם אם הוא נמצא בתוך ישיבת לומדי תורה בירושלים, בכל מקום שבו הוא נמצא – עליו לזכך ולהאיר. קודם את עצמו ע"י התבוננות פנימית, ולאחר מכן כשהוא מגלה את אור התשובה בתוכו, יוכל להאיר בסובבים אותו, לפי הכלים שהתורה מעניקה לנו בציוויה.

קטגוריה: פרשת השבוע