לפני יותר מעשור, בשנת תשס״ג נפטרו בזה אחר זה הרבניים הראשים של ירושלים, הגר״י קוליץ והגר״ש משאש זצ״ל. מאז כס הרבנות של ירושלים, הספרדי והאשכנזי נשאר מיותם. ראש עיירת ירושלים דאז, אורי לופוליאנסקי, חשש להתעסק בבחירת הרבנים מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא חשק להרגיז אף חוג. גם בקרב הדתיים לאומיים העדיפו להמתין עם בחירת הרבנים, עקב השליטה באותם ימים של ש״ס במשרד הדתות.

בבחירות לראשות העיר בסבב הקודם, ברקת שרצה לגרוף אליו את קולות המצביעים מקרב הדתיים, הבטיח שיפעל למינוי רב ראשי ציוני לירושלים, עם היבחרו בזכות אלפי קולות מצביעי הדתיים, עתר לבג״ץ כנגד משרד הדתות על עיכוב הליך בחירת הרבנים. רוחות הבחירות החלו לנשב והצדדים נערכו לבחירות, מרן הגר״ע יוסף זצ"ל הבהיר שבנו הרב יצחק, שמש כיום כרב הראשי לישראל, הוא המועמד מטעמו. ש״ס שרצתה להבטיח את בחירת מועמדה חברה לראש הממשלה ויחד הם הציבו הליך בחירות חדש שיקל עליה לנצח, לאחר עבודה מאומצת הגיש משרד הדתות את הרשימה של גוף הבוחר לעירייה אשר לבסוף התנגדה בתוקף כיוון שהיא אינה משקפת את מגוון האוכלוסייה בעיר.

ראש העיר ברקת, פנה אל ש״ס במאמץ לזרז את ההליך, והבטיח שיגייס את כוחותיו לבחירת מועמדם והם יתמכו במועמדותו של הרב הציוני, הרב אריה שטרן, שנבחר ע״י רבני הציונות הדתית כמועמד לרבנות ירושלים האשכנזית. מהלך זה שהיו שותפים לו כל הגורמים האחראים על בחירת הרב, היה אמור להביא לקיום הבחירות בפועל, אלא שמשום מה למרות ההסכם לא התרחשו הבחירות, יש הטוענים שהגר״ע יוסף הורה לעכב והעדיף שבנו לא יבחר העיקר שמועמד שאינו ראוי לא יבחר גם.

לפני שלוש שנים שוב נראה שהבחירות יתקיימו, הבג״ץ קיבל את עתירת ברקת, שהרשימה היא מגמתית ולא משקפת את כל האוכלוסייה, ועל הרבניים לייצג כל אדם הזקוק לשירותי דת ולא רק הדתיים זקוקים לכך. לאחר הפסיקה הגיעה ש״ס עם הציונות הדתית להחלטות וגיבשו יחד את הגוף הבוחר שהוסכם על שני הצדדים, אולם גם אז הבחירות לא יתקיימו מסיבה נעלמת, האשמות רבות עלו נגד ברקת שלא יצר משמעת קואליציונית להניע את הבחירות, וכך חלפה לה קדנציה שלמה של ברקת בה זכה רבות בשל הבטחותיו לבחירת רב ציוני לירושלים.

לאור הסחבת הארוכה הזו, ייתכן שיבחר לרבנות ירושלים, רק רב אחד, זאת משום שבמשרד הדתות פועלים רבות, למימוש חוק פייגלין, להעמדת רב אחד ברבנות הראשית, וליישם זאת גם ברבנויות המקומיות. כמובן שרמת האינטרסים ושלל הסיבות של כל המגזרים יעלה וצפויה פה מערכת מעניינת ביותר, מלאה בתככים, כי לולי הבנות בין חרדים לדתיים, אשכנזים וספרדים, לרצות את כל המגזרים בעיר, כס רבה של ירושלים יצבור אבק רב במחסני הרבנות.

עכשיו שמשרד הדתות בשליטתה של הציונות הדתית הם ידאגו לערוך שינויים ברשימה ולבטל את יתרונה של ש״ס, מעשה שיגרר זמן רב עקב הבעיות החוקיות שבו. גם ברשימה של המועצה לאחר הבחירות ישנם שינויים בגוף הבוחר, ועקב גדילת הכוח החרדי בשני מנדטים גם נציגותם בגוף הבוחר תהיה רבה יותר. ולכן חפצים מאוד במשרד הדתות להחיל את החוק של רב אחד, החל מבחירות אלו. כי לאור כוח החרדים שגדל בעירייה והקושי בעשיית שינויים בגוף הבוחר מתאם משרד הדתות, חוששים בבית היהודי שיבחרו שני רבניים חרדים.

גלריית רבנים מפוארת במיוחד מעוניינת בתפקיד, המועמדים לרבנות: הרב משה חיים לאו, רב קהילה בנתניה, כן בנו ואחיו של.. ברב לאו יש תמיכה רבה מאדמו"רים שחתמו על תמיכה בו, גם תנועת ״בני תורה״ הפלג החדש בציבור החרדי, צפויה לתמוך בו. אלא מה שבתחילה נראה כיתרון, בנו של הרב ישראל מאיר לאו, הרה״ר לשעבר ואחיו של הרב דוד לאו הרה״ר הטרי, נראה דווקא שיקשה על הגוף הבוחר למנות לתפקיד רם זה, רב נוסף המשתייך למשפחת לאו מחשש לביקורת ציבורית.

רב נוסף שסיכוייו רבים, והוא מוסכם ומקובל על חוגים רבים, ייתכן והא יוכל לנצח אפילו אם יעבור החוק לבחירת רב ראשי אחד, הגרי״ד גרוסמן רבה של מגדל העמק, מהרבנים המוכרים והמשפיעים במדינה, זוכה פרס ישראל, ומוכר ומקובל בבתיהם של גדולי ישראל, בכוחותיו יכול הוא לקרב את הציבור החילוני ולהאהיב עליהם את הרבנות.

מועמד נוסף הוא הרב יוסף אפרתי נאמן ביתו של הגרי״ש אלישיב זצ״ל, לו יתמודד לרבנות צפוי לתמיכתם של סיעת יהדות התורה, הרב אפרתי זוכה לאהדה רבה במגזרים נוספים בעיר, אך מסתבר שאילו יהיה קרב פנים חרדי, ולא תהיה מאחוריו תמיכה חרדית גורפת לא ייגש להתמודד על רבנות ירושלים.

רבנים נוספים המשויכים לציבור החרדי שעשויים להתמודד, אך סיכויים קלושים יותר, רבה של גילה ואב״ד של מכון הרי-פישל הרב אליהו שלזינגר שליט״א, המוכר מאוד ברבנות הראשית, והתבטאויותיו נשמעות לא אחת, הוא לא חס מלבקר גם את הרבנים הראשים אילו נראה לו שכבוד התורה ושמירת המצוות יינזקו. גם הרב אברהם שלזינגר מז׳נבה התבטא בעבר על רצונו להתמנות לתפקיד זה.

מועמדיהם של הציבור הדתי: כאמור בשנת תשס״ט המעומד הבולט היה הרב אריה שטרן, אך עתה שחלפו למעלה מארבע שנים, נראה שמפני שמתקרב גילו של הרב לגיל שבו כבר לא ניתן להתמודד, יעמידו הציונות הדתית רב אחר מטעמם. מהשמות הבולטים, אחד מהמועמדים לכהונת הרב הראשי באחרונה, הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב.

עד כה מנינו רק את הרבנים האשכנזים הפוטנציאליים לכהן ברבנות ירושלים, מהצד הספרדי רבנים רבים המשמשים בק״ק נראה שמעוניינים בתפקיד זה. בנו של הגר״ע יוסף זצ״ל ואח הראשון לציון הנוכחי הגר״י, גם כשושלת משפחת לאו, אח נוסף רבי דוד יוסף מהשמות העולים להיות מועמד לכס הרבנות, מועמדותו תקבל תמיכה גורפת מכלל הציבור החרדי, מאחר שמרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל הבהיר שראוי הוא לתפקיד. אמנם לאחר צירופו לחבר במועצת חכמי התורה של ש״ס, כלל לא בטוח שיחפוץ ברבנות ויוותר על תפקיד יוקרתי וחשוב זה.

הרב יהודה דרעי רבה של באר שבע ואחיו של אריה, שפרש באמצע המירוץ לרבנות הראשית, מעוניין עתה מאוד ברבנות ירושלים. הרב בנימין אטיאס רבה של פתח תקווה, גם החל בבדיקת סיכוייו להיבחר. אף רבני שכונות רבים טוענים לכס רבה של ירושלים, ומסבירים שזכותם עדיפה על רב עיר המכהן בעיר אחרת.

ברקת שמעוניין לגמול טובה למשפחת הרב אליהו, שתמכו וניצבו מאחוריו בבחירות לראשות העיר לאחרונה, חפץ להעניק לרב שמואל אליהו, מהמגזר הדתי לאומי את הרבנות, ובכך גם לפרוע את הבטחתו מהבחירות הקודמות למינוי לפחות רב ציוני דתי אחד. אילו יעבור החוק של רב אחד הדבר יקשה עליו ביותר, אולם אם רבנות ירושלמים תישאר על מתכונתה בשני רבנים, ינסה ברקת לסגור הסכם עם החרדיים מהמפלגות האשכנזים בעיירה, על תמיכה במועמדם בתמורה לתמיכה ברב אליהו.

קטגוריה: אקטואליה

תגיות: רבנות ירושלים