הנכבה - האמת.
בכל שנה, לקראת יום העצמאות, אנחנו שומעים את אותם דיבורים שחשוב לציין את אסון הנכבה שהיהודים חוללו לערבים.
המטרה היא להכתים את הקמת המדינה בפגם מוסרי, ולייצר דה לגיטימציה לזכותנו כאן למדינה יהודית.
בתמצית, הסיפור הערבי הוא זה:
1. הפלסטינים הם העם שוכן הארץ הזו מקדמת דנא.
2. היהודים הגיעו לכאן מאירופה ומארצות ערב במאה השנים האחרונות כפרויקט קולוניאלי כמו שהבריטים היו בהודו, הצרפתים באלג'יר וכו.
3. במלחמת העצמאות היהודים גירשו מכאן 600,000-800,000 ערבים, בארוע שנקרא ה"נכבה" (=האסון).
4. לכן הארץ הזו שייכת לפלסטינים ואין זכות קיום למדינת היהודים כאן.
האמת:
1. ארץ ישראל שייכת לעם היהודים מזה 3800 שנים. זה מצוי בתנ"ך שהוא ספר היסוד של שלוש הדתות.
בארץ ישראל קמה ממלכה יהודית לפני כ3000 שנים. מצוי בתנ"ך וגם בממצאים ארכיאולוגים מוכחים. מטבעות וחותמות בעברית. עיר יהודית בעיר דוד (לכו לבקר ולראות!), ואינספור הוכחות ברחבי הארץ.
הממלכה היהודית הראשונה חרבה ב587 לפני הספירה, והוקמה מחדש, קטנה יותר ובהדרגה כ70 שנים אח"כ.
המדינה היהודית השנייה חרבה ב70 לספירה. העם היהודי גלה לכל העולם, כשתמיד נשאר כאן בארץ רצף יהודי מסוים.
כל יהודי בעולם התפלל שלוש פעמים ביום במשך 2000 שנה על השיבה לארץ ישראל ולירושלים.
לפני כ120 החלה שיבת היהודים לארץ ישראל.
2. במשך מרבית 2000 שנות הגלות, ארץ ישראל היתה כמעט נטושה וחרבה. ממש "חור". מי שהגיע לבקר כאן לפני 200 שנה ראה את ההזנחה המוחלטת. נכון, הגיעו לכאן ערבים במרוצת הדורות.
הם נקראים "ערבים" כי הם הגיעו ממדינות ערב. שמות ערבים נפוצים הם אל-מצרי=המצרי. אל-בגדדי=הבגדדי. ועוד.
3. עם תהליך שיבת ציון וחזרת היהודים לישראל, הארץ החלה שוב לפרוח, ופתאום המון ערבים הגיעו מארצות ערב. נהיה כאן טוב, אז הם הגיעו.
כלומר, חלק ניכר מהערבים הגיעו לכאן רק במאה השנים האחרונות. חשוב להבין זאת!
4. בכ"ט בנובמבר 1947 האו"ם קיבל את החלטת החלוקה, לפיה יוקמו כאן שתי מדינות: יהודית וערבית.
היהודים, על אף הויתור העצום על עבר הירדן המזרחי, ועל חלקים נרחבים בארץ הקטנה בנגב ובגליל--קיבלו את ההצעה.
הערבים דחו אותה.
ערביי ישראל החליטו לצאת למלחמת השמדה נגד היהודים כאן. שואה שנייה היתה כוונתם. שנתיים בלבד לאחר תום השואה.
5. ניצחנו.
היהודים ניצחו במלחמת המגן. במהלך המלחמה מאות אלפי ערבים ברחו מהארץ לארצות שכנות.
הסיבות המרכזיות לבריחת הערבים:
א. ההנהגה הערבית אמרה להם: "תצאו. נשמיד את היהודים, ואז תוכלו לחזור ואף לקבל את רכושם. זה ייקח מספר חודשים". ערבים רבים נענו לקריאות אלו, ואכן עזבו את בתיהם.
ב. הם חששו שהיהודים יעשו להם, מה שהם תכננו לעשות ליהודים--רצח מלא של גברים, נשים וילדים. לכן הם ברחו. הגיוני.
6. במשך 68 שנה מאז מלחמת העצמאות, הערבים לא טרחו לפתור את בעיית הפליטים. לא מאפשרים להם, לבניהם ולנכדיהם להתאזרח בלבנון או בסוריה (68 שנה!!). לא מאפשרים להם לרכוש קרקע. לא מאפשרים להם לעבוד במגזר הציבורי, להיות עורכי דין וכו'.
כלומר, מדינות ערב הן אלו המנציחות את בעיית הפליטים הערבים.
תשוו זאת לאסון גירוש 800,000 היהודים מארצות ערב לפני 68 שנים. יהודים גורשו ממצרים, לוב, תוניסיה, עיראק, מרוקו ועוד--הגיעו לכאן, מיד קיבלו אזרחות והפכו כמובן לאזרחי ישראל (עם כל הקשיים שהיו..).
איזה הבדל!
גם העולם מנציח את הבעיה בכך שהוא מעניק מעמד "פליט" לצאצאי הפליטים, כולל נינים (!). בכל העולם מעמד של פליט הוא מוגבל רק לפליט עצמו. הוא לא עובר בירושה לבניו. רק במקרה של פליטי 48' זה שונה.
למה? כי העולם רוצה להמשיך להפעיל לחץ עלינו.
האם עבור ערביי ישראל הללו מלחמת העצמאות היתה אסון?
בוודאי.
ברמה האישית, משפחה ערבית שחיה בחיפה או באשקלון וברחה מכאן ללבנון, תוך כוונה לחזור לאחר שחיטת היהודים, אך גילתה שהיהודים ניצחו ואין לאן לחזור, זה אסון עבורם.
היא תקועה במחנה פליטים, כמו מיליוני פליטים אחרים בעולם בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
ככה זה. כשאתה מתחיל במלחמת שמד נגד היהודים, אתה בורח מכאן, והם מנצחים, האחריות על הערבים.
אלו שמציינים את ה"נכבה" כוונתם אינה ציון אסון הומניטרי (שאכן ארע באשמת הערבים), אלא מטרתם לייצר דה-לגיטימציה למדינת היהודים, מדינת ישראל.
האם ראוי להכיר את ארועי הקמת המדינה וגם לדעת מה קרה לערבים? בוודאי.
האם הם סבלו? בוודאי, וראוי גם את זה להכיר.
האם ראוי להכיר בסיפור שקרי שמיועד לחתור תחת צדקת זכותנו כאן?
ממש לא.
זה הסיפור.
הפיצו.
קטגוריה: אקטואליה
