חייו של היהודי מלווים בכמה נקודות ציון משמעותיות ביותר, אותן הוא חוגג באירוע גדול ושמח. זה מתחיל עם טקס ברית מילה, ממשיך באירוע בר המצווה, ומסתיים בחתונה. ניתן להבחין בדמיון רב בין סיפור הבריאה שמוביל את הדרך אל הגאולה, ובין סיפורו האישי של היהודי הפשוט. הלידה וטקס ברית המילה הם סיפור הבריאה הפרטי של כל אחד מאיתנו, שם אנו כורתים ברית עם הבורא ששלח אותנו כדי שנגשים את היעוד שאליו נשבענו – להיות צדיק ולא להיות רשע. אירוע בר המצווה, או בת המצווה, הם מעמד הר סיני פרטי, שכל אחד ואחת מאיתנו חווה, כשאנחנו מתחייבים במצוות אל מול הקב"ה ואנו נושאים באחריות לקיים את דברו ואת רצונו. עד לרגע שניתנה לנו התורה, במעמד הר סיני, לא יכלו לבוא אלינו בטענות, שלא קיימנו מצווה כזו או אחרת, כי לא היינו מחויבים בהן ולא היה בדרגתנו לקיימן בעולמות הרוחניים הנעלים, כפי שעשו אבותינו אברהם, יצחק, ויעקב.. מרגע שקיבלנו את התורה, אנו מחויבים לקיימה ולשמרה, בדיוק כמו קבלת עול המצוות, שהנער מקבל על עצמו בגיל 13, והנערה מקבלת על עצמה בחגיגת בת המצווה בגיל 12. מרגע שקיבלנו על עצמנו את התורה, מתחיל מסע נפלא של בירור והתבוננות, שבסופו מגיעה – הגאולה! הלוא היא החתונה המיוחלת בין כנסת ישראל - היא הכלה, ובין הקב"ה – הוא החתן. מרגע קבלת התורה בהר סיני אנו עוברים תהליך של גלות מתמשכת, שכל מטרתה היא ההגעה אל הגאולה, על ידי הכנת הכלים ותיקונם, בדיוק כמו שכל אחד ואחת מאיתנו עוברים תהליך של התבוננות והתבגרות מגיל המצוות ועד למציאת החצי השני שלנו, אנו מבררים במשך שנות ההתבגרות את עולמנו הפנימי, וכך מגיעים אל התובנות וההשגות במה שנדרש לנו, כדי להשלים את עולמנו הפנימי, כדי שיהיה אחד שלם ומאוחד ביום החתונה עם הבעל או הכלה, אותם נבחר להיות איתנו למשך כל החיים.

מהרגע שהשלמנו את המסע הפרטי שמתחיל בבריאה, נמשך במתן התורה וקבלת עול מצוות, ומסתיים בגאולה, אנו נכנסים אל המסע הכללי, בו נלווה את ילדינו במסעם הפרטי שדומה לזה שאנו עברנו, וכך ניזכר בכל אותם השלבים, ונוודא שאכן אנו מקיימים את מטרתם, לחבר אותנו לעבודת ה' מתוך שמחת הלב ומתוך דוגמא אישית לדור הבא, שיגדל ויהיה לדור ישרים בארץ ישראל.

תהליך ההתבגרות היהודי, שפועל במישור הפרטי ובמישור הכללי, ראוי להיות מלווה בחגיגות ושמחה, את האזכור הראשון לכך אנו מוצאים במדרש בראשית רבה לפרשת וירא, "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (בראשית, כ"א 8). המדרש מדבר על הגמילה מן הילדות בגיל 13, אך גם הגמילה מהינקות והגמילה מהרווקות דומים מאוד.. בכל אחד מהשלבים הללו אנו נגמלים ממצב אחד ועוברים לשלב הבא. בחייו של היהודי השלבים מפורטים ומבוארים והם רבים יותר משלושת השלבים המרכזיים שמוזכרים לעיל, למעשה השלב הראשון, בו היהודי כורת את הברית עם בוראו, בטקס ברית המילה, אפילו לא מוזכר כחלק מהשלבים והרי זה כי הוא בגדר בריאה מושלמת, שאין בה עדיין את ההרס שצריך לבוא לידי תיקון ותשובה, מתוקף הברית ההדדית שכרת אברהם עם ה'. וזה מה שנכתב על יתר השלבים בחייו של היהודי במשנה מסכת אבות פרק ה' משנה כ"א –  "בן 5 למקרא; בן 10 למשנה; בן 13 למצות; בן 15 לתלמוד; בן 18 לחופה; בן 20 לרדוף; בן 30 לכוח; בן 40 לבינה; בן 50 לעצה; בן 60 לזקנה; בן 70  לשיבה; בן 80 לגבורה; בן 90 לשוח; בן 100 כאילו מת ועבר ובטל מן העולם..."

את החגיגות נהגו לעשות על ידי עריכת סעודת מצווה, כפי שניתן ללמוד מהגמרא בבא קמא דף פ"ז ע"א: רב יוסף רוצה לעשות יום טוב לחכמים ("יומא טבא לרבנן") על עצם חיובו במצוות התורה. מסוגייא זו למד המהרש"ל (הרב שלמה לוריא, 1573-1510 לובלין) בעל "ים של שלמה" בדרך מקורית את מקור המנהג באשכנז לערוך סעודת מצווה לבר המצווה.

מנהג סעודת המצווה התקבל בראשית העת החדשה, תחילה באשכנז ואחר כך גם באיטליה ובארצות המזרח, בסוף המאה ה- 19 נוספו גם מסיבות לבת מצווה, וכיום סעודת המצווה הפכה לאירוע משמח בו כל המשפחה והחברים מתכנסים לחגוג את האירועים המשמעותיים בחיינו, בחגיגת ברית או בריתה, באולם לבר מצווה או בת מצווה, ובשלב השלישי, שלב הגאולה, בו הזכר והנקבה נפגשים והופכים להיות אחד – חתונה.

סעודות המצווה הן האירועים הקטנים, שמלווים את חיינו באוהלה של תורה, פעם ערכנו אותן בבתי הכנסיות, וזה היה מספיק כדי לסמן את האירוע המשמח. היום ישנם המון מקומות לאירועים קטנים, שמספקים את המקום לאירועים הגדולים, שאנו נוהגים לעשות, לאחר הטקס הרשמי בבית הכנסת. כך סעודת המצווה מצאה את דרכה לאולם האירועים, וכך המצוות הן האירוע החשוב ביותר בחיינו, הן אלו שבזכותן אנו חוגגים את הצעדים מהבריאה ועד לגאולה, באופן כזה שמחזק אותנו לעבודת את ה' מתוך שמחת הלב.

צילום: אריאל רבינסקי

קטגוריה:

תגיות: , , , , , , , , , , ,