"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (ב, ב-ג).
אמר רב המנונא (שבת קיט:) כל המתפלל בערב שבת ואומר "וַיְכֻלּוּ" מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם". אל תקרא ויכולו, אלא ויכלו. וכיון שיום השבת הוא יום קדוש צריכים לדעת כיצד לנצל אותו, ואמר ר' חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר "וַיְכֻלּוּ" שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיה ו). תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו מצא נר דלוק ושלחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת האחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת האחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו. ומעלת השבת כל כך גדולה שאמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת. וכתב המהרח"ו בשער הכוונות (חלק ב ע"מ כו), שראוי לאדם לטעום התבשילים מערב שבת, אם הם טובים למאכל, או שמא חסרים מלח או תבלין. ושזה כמכין סעודה למלך שטועם התבשילים אם הם טובים או חסרים תבלין כדי שיתקנם, וזה הוראה שמקבל את האורח בסבר פנים יפות. וזה סוד "טועמיה חיים זכו" וכו'. וכן כל הטועם תבשילו בערב שבת זובה לחיים עליונים,ע"כ. וביום השבת צריכים ללבוש בגדים מיוחדים, שאומרת הגמרא (שבת קיג) על הפסוק (ישעיה נח) "וכבדתו מעשות דרכיך" שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, כמו שקרא רבי יוחנן לבגדיו מכובדתי (פי' רש"י שמכבדין בעליהן), אומנם כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א (הליכות עולם ח' ג, ע"מ סא) שאף על פי שדעת המקובלים שיש ללבוש בשבת בגדים לבנים, בזמן הזה שכל גדולי ישראל נוהגים ללבוש חליפות שחורות, אין לשנות מן המנהג, ויחיד המשנה ולובש בגדים לבנים, לא יפה עושה, דהוי כחתן בן אבלים, וכתב הרב בהערות שהעושה כן אין לך יוהרא גדולה מזו, וראוי לנדותו, והעושה כן יצא שכרו בהפסדו, ושב ואל תעשה עדיף. ע"כ.
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (ב, ד).
ובמה שאמר ב "ה" בראם מרומז שכל העולם כולו ברא הקב"ה בלי עמל ויגיעה כלל, כמו שאפשר לבטא את האות ה"א, בלי כל תנועת הלשון, כך היתה קלה בריאת העולם לפני הקב"ה, וגם יש פתח לה"א ואל יחשוב האדם שמן השמים יכריחו אותו להיות טוב, ולכן יש פתח בה"א לומר לנו: עשו מה שתרצו ואיש לא יאמר לכם אל תעשו אבל אתם עתידים ליתן את הדין בעולם הבא, ואמרו חכמנו ז"ל בזכות אברהם אבינו נברא העולם, כי האותיות "בְּהִבָּרְאָם" הם אותיות באברהם. רוצה לומר שהעולם מתקיים על גמילות חסדים וטובה שאחד עושה עם חברו. ולפי שאברהם אבינו בעל חסד ותמיד היה אוהב לעשות טובה עם אנשים, לכן תלה הכתוב הדבר בו,
(מעם לועז בשם המפרשים).
"וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ב, ו).
"וְאֵד יַעֲלֶה", וסמיך ליה "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה" (ב, ז) ורצונו לומר כאשה שמגבלת עיסתה במים ואח"כ נוטלת חלה, מלמד שאדם הראשון נקרא חלתו של עולם וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך תשמור מצות חלה. ועוד, תניא אדם הראשון דמו של עולם שנאמר "וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ" וגרמה לו חווה מיתה לפיכך מסרו מצות נידה לאישה (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו).
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (ב, ז).
דרש רב נחמן בר רב חסדא (ברכות סא) מאי דכתיב "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם" בשני יודי"ן?, אלא שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע, וגם אמר ר' שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, וגם אמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון (ומתחלתו היה אחד מלפניו ואחד מאחוריו) שנאמר: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" (תהילים קלט, ה). ואמר ר' יוסי (תענית כב:) אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו אמר רב יהודה אמר רב מה הטעם של ר' יוסי דכתיב "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", נשמה שנתתי לך החייה.

קטגוריה:

תגיות: