לרובכם השם הבא לא יצלצל מוכר, אבל בקהילות יהודיות רבות מעבר לים נחשב אלכס לוין לאחד מאמני היודאיקה הישראליים המצליחים בעולם. ציוריו זוכים לפרסום חוצה יבשות ולהערכה אמנותית ויצירותיו משתתפות בפסטיבלים נחשבים מסביב לגלובוס.

אלא שככל שמידת הפופולאריות לציורי הקודש והמסורת היהודית של לוין עולה, כך גם מתגבר מינון ההסתה, ההכפשות וההצקות מצד גורמים אנטי ישראליים ופרו פלסטיניים ליצירותיו. חיצי ביקורות טבולים בארס אנטישמיות באו לידי מלחמה וירטואלית של ממש, שהגיעה לשיאה בשבוע שעבר.

"נולדתי באוקראינה, אמנם למשפחה יהודית אך היינו מנותקים מענייני המסורת", מגולל לוין את קורותיו ל'שביעי'. "לא חגגנו חגים ולא דיברנו על זה. חיינו כאנשים פשוטים ועד היום אני אדם שמחובר לחגים ולירושלים, אבל לא דתי. התחלתי לצייר מגיל שש ונשאבתי לאמנות. למדתי באקדמיה ובבית ספר לאמנות ברוסיה וגם כשעלינו לארץ ב1990 המשכתי את אהבתי אל המכחול ולמדתי ציור אצל פרופסור ברוך אלרון, יו"ר אגדות הציירים בארץ ואחד מצייריה הגדולים של מדינת ישראל".

במה התמקדה היצירה שלך בשלב זה?

"אמנם גרנו בגוש דן אבל ליבי היה בירושלים. מהרגע הראשון בו חזיתי בנופיה, נשביתי בתשעת קבי יופייה. לראשונה ראיתי מה זה יהדות ויהודים, ישראל ומסורת, תורה, שבת וחגים. התאהבתי בעיר הזאת. הוקסמתי משלל צבעיה. מכל אבן ומכל סמטה. קיבלתי כל כך הרבה השראה ממה שראיתי בעיר וניסיתי להתחיל לציירה. הסתובבתי בין הרחובות, שרטטתי רישומים, בניתי לי טכניקות והבנתי בשלב מסוים שזה יהיה הכיוון האמנותי שלי – ירושלים, כותל, מאה שערים, מצוות ויהדות השטייטל של לפני המלחמה – חיי היהודים בפולין ובמדינות נוספות במקומות הקטנים והמסורתיים האלו, בזה התמקדתי. ולא כולם אהבו את זה, זה הכעיס פרו-פלסטינאים רבים".

ולמה ציורים תמימים מדירים שינה מעיני פעילים פרו-פלסטינאים?

"בגלל שאני מצייר דברים יהודיים מובהקים ובגלל חלוקה מסוימת שאני מבצע בציוריי. למשל – אני מצייר הרבה פעמים את רחבת הכותל המערבי, אבל 'מעלים' את כיפת הסלע או את מסגד 'אל אקצא'. אנשים לא רוצים לתלות בסלון ביתם תמונות של כיפת הסלע ואני גם חושב שבגלל שאנחנו מאמינים שפעם עמד שם המקדש, אי אפשר להציב במקומו מסגד. אני אישית לא יכול לצייר את זה. אז אני מותיר שם מקום ריק עם מחשבה שבקרוב ייבנה שם המקדש, במקום כיפת הסלע".

אלכס לוין תמונת פנים"לא נרתע, האמת תמיד תנצח". אלכס לוין.

"הציורים האלה, של הכותל בלי המסגדים או של בית המקדש ומצוות שונות מעצבנים מאוד מוסלמים ואנטישמיים מכל העולם. קיבלתי המון מיילים ותגובות נזעמות בפייסבוק, איומים, הפחדות והטרדות בלי סוף".

ומאיומים למעשים. בשבוע שעבר גילה לוין הודעה מהנהלת פייסבוק על ניטרול עמודו העסקי, שהכיל עשרות אלפי עוקבים. הסיבה: תלונות רבות שהגיעו לפייסבוק בטענה שהעמוד מכיל תכנים לא צנועים, לכאורה. ערעור שהגיש לוין מאוחר יותר הביא לחסימה ולהעלמה גמורה של העמוד מהרשת החברתית.

"פניתי מיד לכמה חברים טובים שהפיצו את הבשורה הלאה ושלחו מכתבים חריפים להנהלת הפייסבוק. הם גם פתחו קבוצה בשם 'מארק צוקרברג, תחזיר את הדף של אלכס לוין!' שצברה אלפי לייקים. ידענו שמדובר במניעים אנטישמיים ואנטי ישראליים. המחאה צברה תאוצה, סוקרה בכלי תקשורת מרכזיים באגליה, בצרפת וברוסיה ועשתה הרבה רעש".

"כמה ימים מאוחר יותר מצאתי שהעמוד שלי חזר לתפעול מלא, כולל כל האנשים שהיו פעילים בו וכל התמונות שהצטברו במהלך הזמן. עוד לא הספקתי לעכל את תחיית העמוד, ומספר חסום הופיע על צג הנייד וצלצל".

תמונה בית מקדש"אני אישית לא יכול לצייר מסגד". ציור של האמן לוין, הכותל בלי כיפת הסלע.

"על הקו היה מארק צוקרברג", נזכר לוין. "בהתחלה חשבתי שעובדים עלי אבל עם הזמן הבנתי שזה רציני. הוא התקשר להתנצל על המאורעות והבהיר שמדובר בטעות ובאי הבנה ושכעת העוול תוקן והעמוד ישוב לפעילות, מבלי להימחק שוב. בהמשך השיחה הוא ציין שהוא הביט בתמונות ובציורים והתרשם מאוד. לפני סיום השיחה ביקש צוקרברג: "אשמח מאוד לראות את אחת מתמונותיך מעטרת את קיר משרדי האישי". כמובן שכתבתי לו הקדשה ואני מתכוון לשלוח אליו את אחד הציורים כבר בימים הקרובים".

אתה חושש להמשיך בקו 'העלמת המסגדים'?

ברוך השם, מה שהיה מאחורינו. הדף נפתח ושב לפעילויות, אני שב לצייר ולהעלות לשם את הציורים והתמונות. אני דבק בקו בו התחלתי ולא נרתע בעקבות האירועים מלהמשיך לצייר או 'להעלים' מסגדים. להפך – אמשיך לצייר ביתר עוז ובזכות האנשים הטובים שמפוזרים בעולם, האמת תמיד תנצח".

באדיבות ומתוך גיליון 111 של העיתון שביעי

קטגוריה: