מעשים קטנים
אברך ניגש לספרייה בירושלים לעיין בספר ותוך כדי חטף בולמוס ונאלץ לאכול. נטל ידיים אכל ובירך ברכת המזון בכוונה. לרגע נגשה אליו הספרנית והעירה לו: "שמתי לב כשברכת ברכת המזון אמרת "שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל" ואני יודעת מהבית שגדלתי בו שהמילים "ולא ניכשל" לא מופיעות בברכת המזון.
האברך הבטיח לבדוק לקח פרטים כדי להשיב לספרנית. חיפש רבות ומצא נוסח זה בברכת המזון בהגדה של פסח ישנה. צילם את העמוד וסימן על הצילום את שתי המילים "ולא ניכשל" מכל צדדיו כדי שהספרנית תקבל את תשובתה. ניסה לשלוח את הצילום לספרנית ופרטיה כולל המייל שלה נאבדו. החליט לשלוח לספרנית מכתב עם צילום הדף לספריה.
לימים מקבל האברך הזמנה לחתונה, בוחן שמות הצדדים ולא מכיר. אמר אלך ואבדוק. נכנס בערב החתונה הסתכל אנה ואנה ולא הצליח לזהות מישהו מהמוזמנים שהוא מכיר. לפתע תוך כדי חיפוש אומר לי מישהו: "הכלה רוצה לדבר אתך". כאן הפתעתו גברה יותר. ניגש לכלה ולאחר ברכת "מזל טוב" שאלה הכלה: "אתה זוכר אותי"?
"לא כל כך", השיב.
"אני הספרנית ... ואתה הצלת אותי".
הכלה המשיכה לספר. עמדתי להתחתן עם לא יהודי והתלבטתי רבות. עד שיום אחד ראיתי את המכתב ששלחת לי ובו סימנת לי את התשובה למילות ברכת המזון: "ולא ניכשל".
כאן הבנתי שזו תשובה עבורי מן השמים, אות משמים שלא 'אכשל' להתחתן עם לא יהודי. הודעתי לו שאינני מתחתנת אתו. יצרתי קשר חדש והנה אני כאן מתחתנת עם חתן חלומותיי ומקימה בית יהודי טהור עם בן תורה, והכל בזכותך!
סיפור שקרה לא מזמן, עם מסר עמוק ואקטואלי – כמה מעשה קטן יכול לחולל פלאים ולשנות גורלות.
וזה אחד הנושאים בפרשתנו, פרשת עקב, שכבר בתחילתה פותחת דווקא לא בדרמות גדולות, כי אם דווקא בקטנות: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם... (דברים, ז, יב). לשון "עקב" צריכה ביאור. חז"ל ביארו כי יש להקפיד ולשים לב דווקא ב"מצוות קלות שאדם דש 'בעקביו" – על המעשים הקטנים - אלה הנראים פשוטים, דווקא עליהם יש לשים לב יותר, כי האוצרות היפים והמיוחדים יכולים להיות חבויים דווקא שם. מילה טובה, פרגון של הורים לילדים, של המורה לתלמיד ובעצם לכל אחד יכול להמריץ, לתת תקווה ולהביא לתפוקה ותועלת שיכולה לחולל פלאים.
שינויים מתחוללים לאו דווקא בדרמות גדולות, כי אם במעשים קטנים שיכולים לשנות ולהביא ברכה רבה ותועלת עצומה.