במשך התפילות להסתכל על הנרות ולשאוב את האור הגנוז, אחרי התפילות זאת שעת רצון גדולה ועצומה מאד. להתפלל לרפואה, זיווג, פרנסה טובה ולכל הישועות.

בנר ראשון, נר שמיני וראש חודש שחל בחנוכה: לא לעבוד בכלל.

אנו בזמן של חלומות. "מקץ" היא הפרשה שבכל שנה קוראים אותה בשבת בחנוכה. פרעה חולם. מי בא לפתור את חלומו? יוסף, בעל החלומות עצמו. הכינוי "בעל החלומות" הוא למעשה מחמאה, כי בימות הגאולה נהיה כולנו בחזקת "היינו כחולמים". מי שיודעת לחלום את חייה, יש לה תקווה. אשר על כן – לחלום מול החנוכייה! חִלמי את חייך הטובים, המתוקנים. התפללי עליהם.

נהוג לא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שלאחר ההדלקה, אבל בעל ה"חוות יאיר" אומר יותר מזה: שבי! לשבת חצי שעה מול החנוכייה, להביט בשלהבות ולהירגע. שבי כבר. לא לטגן סופגניות, לא להחליף טיטולים, לא להגיש שום דבר. פשוט שבי (ואם גם זה קשה, אז שבי לך חצי שעה מול החנוכיה לפחות פעם אחת מתוך שמונת ימי החנוכה).

הרי מה הדבר שהכי חסר לנו בעולם? ישוב דעת. אחרי שתים-שלוש לידות את כבר מאבדת את הזיכרון. את הולכת בנחרצות למטבח ואז תוהה "מה חיפשתי פה בעצם?"

אומר ה': שבי והביטי בחצי השעה הזו, וראי מה יש לך. ראי את כל מה ששלחתי לך. הפסיקי להתרוצץ ולחשוב שהאור נמצא מחוץ לביתך. "אם רק אעבוד קצת אז הכל יהיה טוב"/"אם רק אקנה עוד חמישה דברים יהיה לי אור בעיניים"... לא. שבי מול מה שיש לך כבר.

"הצבת החנוכייה באולפן היא בסך הכל ניסיון לגרום לנו להרגיש "בבית". אם אתה גוי או אתאיסט, או שסתם לא בא לך, אין לך מקום כאן" דברי מורן שריר מבקרת הטלוויזיה של "הארץ" שממש נחרדה מההחלטה לשים חנוכיה מאחורי מגישי תכניות החדשות. היא אף מייללת בקול בוכים על צילום הדלקות נרות חנוכה במקומות שונים בארץ ממש נורא ואיום, גזענות מחרידה...

חג חנוכה הוא חג שמח, טעים, מתוק (ומשמין), אבל הוא גם חג שטומן בתוכו לא מעט סכנות. טקס הדלקת נרות החנוכייה והכנת הלביבות והסופגניות חושפים את הילדים ללהבות ואש ומהווים סכנה אמיתית לבית ולילדים הקטנים שנמצאים בסביבה. ד"ר שמואל גור, מומחה לרפואת ילדים ויועץ למותג 'בפנטן פלוס', מכבה לנו כמה שריפות...