התורה פותחת את הפרשה במילים: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ..." (שמות ל"ה, א-ב)
מלבד להמנעות ממלאכה ביום השבת, התורה גם מצווה אותנו לעסוק במלאכה. אלא שאדם עשוי להתייחס לעבודתו כאל מקור הפרנסה שלו בלבד, כאל מה שמעביר את רוב זמנו ומרצו בחיים ומסיר מעליו את השעמום. לכך התורה מצווה על המלאכה.
אם נעמיק נגלה מהו ערכה האמיתי של המלאכה.
הקב"ה ברא את העולם ולא עשה אותו, דהיינו: הוא לא הניח אותו בצורתו השלמה והמוגמרת. את מלאכת השלמת העולם השאיר בורא העולם לאדם. וכך נאמר בסוף תיאור הבריאה: "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים - לַעֲשׂוֹת [ע"י האדם]" (בראשית ב', ג).
ומה יעשה מי שאין לו מלאכה לעשות? אומר לנו רבי יהודה בן בתירא (אבות דרבי נתן י"א, א): אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". זאת משום שכל פינה בעולם השרויה בתוהו ובוהו - מוטל עלינו להצילה משממותה ולהפוך אותה למקום "עשוי", מסודר ומושלם.
אז קדימה, נפשיל שרוולים וניגש לעבודה ולמלאכה!
קטגוריה: אקטואליה
