ועדת הכנסת למעמד הילד, יוצאת בקמפיין נגד אלימות. תחת הכותרת: אלימות היא לא אופציה.

מה אומר הקמפיין הזה? אלימות היא פשוט לא אופציה, הבנתם? אנחנו לא יודעים מה זה אלימות, לא מבינים מה זה אלימות, ולא חושבים על אלימות. הבנתם? אין אלימות אין אלימות אין אלימות. אלימות זה לא אופציה. לא משהו שחושבים עליו, ובעיקר - לא משהו שמדברים עליו. ברור? פשוט לא מדברים על אלימות. אם לא מספיק ברור נעשה קמפיין: לא נפסיק לומר: לא מדברים על אלימות, זה פשוט לא אופציה.

כדאי להוסיף: כדי שאזרחי ישראל ידעו בדיוק מה לא אופציה, כדאי שהם יקראו בעתונים כמה שיותר כתבות על אלימות, וכך הם ידעו בדיוק מה לא אופציה ולא בא בחשבון. כדאי שהם גם יקראו על כך ספרים ויראו על כך סרטים, ובכך הם ידעו יותר טוב על מה לא מדברים בשום פנים ואופן ואפילו לא חושבים. בהזדמנות חגיגית זאת כדאי מאד שהם גם יקראו בעיתונים דיווחים מפורטים על פשעים נוספים, כדי שהם ידעו מצוין מה לא בא בחשבון. וכדאי שגם הספרים, הסרטים והאווירה ברחוב יעסקו בכך, וכך כולם ידעו מצוין על מה בכלל לא מדברים כי הוא לא אופציה.

בקצור: א"א לעשות קמפיין כדי לומר שמשהו מסויים הוא לא אופציה. ככל שאתה יותר מדבר על משהו, כולם רק מבינים יותר ויותר עד כמה הוא כן אופציה. יש דברים שצריך לטפל בהם בשקט, מאחורי הקלעים. אבל חברי כנסת לא בנויים לזה. הם לא יכולים לעשות משהו מאחורי הקלעים. אותם לא מענינות התוצאות, אותם מעניין שהכל ידעו שהם פועלים.

מה המטרה

וכאן השאלה היא מה המטרה. האם אתה רוצה להרגיש שאתה פועל, או שאתה רוצה להשיג תוצאות.
או אולי – אתה רוצה שאנשים אחרים ירגישו שאתה פועל?

התרבות של הרייטינג ושל הפרסומת, גורמת לכך שיותר משחשוב לאדם להשיג תוצאות בשטח, חשוב לו לבטא את דעתו, שהכל ידעו שהוא נגד.
לפעמים, הדרך הנכונה לטפל בדבר היא דוקא בשקט. לפעמים כל דיבור מיותר רק יזיק. אבל מה זה משנה, העיקר שהכל ידעו שאני שייך לצד של הטובים.

עקרון הפרסומת

אבל, ככל שמדברים יותר על תופעה, כך היא נעשית יותר ויותר נפוצה.
נכון, תמיד יש אלימות. אבל ככל שידברו יותר על אלימות, כך תהיה יותר אלימות. כל פרסמאי מבין את זה. אם אדם הולך לסרט ובסרט רואים את השחקנים שותים קוקה קולה, יותר אנשים ישתו אח"כ קוקה קולה. אם יראו יותר אנשים אלימים, יותר אנשים יהיו אלימים.
ודאי שאדם שנושם אלימות, קורא על אלימות, מדבר על אלימות, קורא בעיתונים על אלימות, בסופו של דבר הוא חי בהרגשה האלימות היא חלק מהחיים.
אבל חברי הכנסת יכולים לסמן וי, אני בצד של הטובים.

קטגוריה: דעות

תגיות: אלימות