פרשת השבוע, פרשת תרומה, מספרת את משמעות הפרשת תרומתם של כל איש ואישה מישראל לטובת בניית המשכן, מאחר והם ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות את שכינתו בניהם, שיהיה לו (לקב״ה) בית בתוכם מקודש לשמו. לכן נכתב ״ויקחו לי תרומה״, מפרש רש״י - לי, לשמי. ומה הוא סודו של המשכן ? מבאר הרמב״ן - ״שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם וישכן כבוד ה׳ על הר סיני.. וכבוד ה׳ מלא את המשכן״.

מאז ומעולם הייתה עבודתו של היהודי לקדש את העולם, על ידי נתינת משמעות עליונה לדברים הנמוכים, בכך לחשוף את שורשם בקדושה ולגלות בהם את כבוד ה׳. מרגע קבלת התורה במעמד הר סיני חוברו העליונים והתחתונים וכל שעלינו לעשות בקיום תורה ומצוות, זה לגלות את האלוקות שקיימת בכל דבר ודבר. החומר הגשמי הוא המקום התחתון, כאשר המשמעות הרוחנית שהוא משמש לה, היא גילוי האלוקות שבו, והרי שלשם זה הוא נברא, כדי שיתגלה בו כבוד ה׳. כך בתפילין אנו משתמשים ברצועות מעור של בהמה, את הכסף נותנים לצדקה, השולחן משמש כדי שילמדו עליו תורה וכו׳..

המשכן הוא המקום שבו ישכון שם ה׳, לכן כל בנייתו נעשתה בדיוק מופלא ומלא בסודות, שמתארים בפנימיותם את הדרך לגילוי שם ה׳, כך גם את כבודו שמלא את כל הארץ. לכן המשכן הוא מקום מנוחת השכינה והיא בחפץ דווקא, שם יהיה הגילוי הנעלה, כפי ששכן הכבוד על הר סיני, אך באופן נסתר. עיקר החפץ הוא הארון, בתוכו יהיו לוחות הברית, תכסה ותסגור אותו כפורת זהב ועל הכפורת שתי דמויות בעלי כנפיים, פניהם פני תינוק והם נקראים כרובים. בהמשך ה׳ אומר למשה שהתגלות הנבואה לאחר הקמת המשכן תהיה מבין שני הכרובים, וכפי שכתוב (במדבר ז פט) - ״וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו״.

על הכרובים נכתב - "ופניהם איש אל אחיו" ומצוי בהם החיבור אל דבר ה׳, כפי שהוא מתגלה במקום משכנו. העומק המופלא שנמצא בהם הוא שני הצדדים שקיימים לכל מטבע. לרוב אנו נוטים לראות בשני הצדדים הללו כשני קטבים מנוגדים, אך אם נתבונן על אותם הקטבים ממקום האחדות שקיים בה׳, נבין שדבר ה׳ מצוי דווקא בקיום שניהם ולמרות שהם מייצגים שני פנים ולא פרצוף אחד, כשהם פונים בפניהם איש אל אחיו, מצוי בהם החיבור בין האדם והקב״ה (כפי שמבאר האדמו״ר הזקן בתורה אור).

השלמות שנוצרת מחיבור שני הצדדים, כפי שהם בפרצופו של תינוק, והרי שתינוק הוא סמל התמימות (פירש האבן עזרא על הפרשה ״נתן לבניו דת תמימה אשר יוציא לאור כל תעלומה״), היא החיבור בין הקטבים שמשלימים מכלול שלם ומאוחד. ניתן למצוא חיבור זה אצל כל אדם בין השכל והלב, שחיבורם מאפשר את גילוי נקודת פנימיות הלב, שמעל השכל, וזאת על ידי ביטול הלב אל השכל, כפי שבכרובים האדם בטל אל הקב״ה. כמו כן, החיבור בין גבר ואישה, שמאפשר יצירת חיים, וכך גם החיבור בין שני החלקים, שלכאורה נראים מנוגדים, בכל דבר ודבר, וכפי שמובא בפרשתנו - החיבור בין החומר והרוח, על ידי זה שהחומר בטל אל הרוח ומשמש כלי לקדושה!

קיום המצוות הוא המעשה בפועל, שדרכו ניתן להמשיך את האור האלוקי למקומות התחתונים, כאשר רמ״ח מצוות ׳עשה׳ מושכות את האהבה, ושס״ה מצוות ׳לא תעשה׳ מושכות את היראה, והם כנגד שני הכרובים שבהם הקב״ה הוא האהבה והאדם זו היראה, שמשמשת ככלי מבוטל לאורו. כפי שכתוב (בבא בתרא ט, א וגם בפרק לז בספר התניא) - הצדקה נחשבת למצווה עיקרית שכוללת את כל המצוות, לכן על ידי הבנת שלושת הצדקות שקיימות בעולם (לפי רבותינו בעלי התוספות) נוכל להבין את שלושת הדרגות שמצויות בישראל ואת תפקידם במתן תרומתן לבניית המשכן. יש צדקה שאדם עושה כשהוא בריא והיא נחשבת לו כזהב, יש צדקה שאדם עושה כשהוא חולה והיא נחשבת לו ככסף ויש צדקה שהוא נותן לאחר המיתה והיא נחשבת לו כנחושת. בפרשתנו נתבקשו בני ישראל להביא שלוש סוגי מתכות לבניית המשכן - ״זהב וכסף ונחושת״ ואלו מסמלים את סוגי הצדקה, שכן בני ישראל נצתוו לתרום אותם מנדבת ליבם למשכן. כמו המצוות אין בתרומה בקשה, אם כי חיוב, אותו יגבו הגבאים, וזה סימן לשכר המצוות, שהן הכלי לשכינת ה׳ בליבו של היהודי, כשיתרום את שלושת הצדקות הללו בעצמו, כפי שבאופן כללי יותר הן מצויות בבני ישראל ככלל.

הצדקה הראשונה - (ז)ה (ה)נותן (ב)ריא, מסמלת את עבודת בעל התשובה, שמעלתו גבוהה, על שניצל את מקומו התחתון בחטא לעבודת ה׳ והתגבר על ייצרו, כמו הזהב שלמרות מקומו התחתון בחומר, גילה מעלה גבוהה ויקרת ערך מעל כל המתכות. כמו כן, בעל התשובה יפחד ליפול אל ייצרו ולחטוא שוב, כדי שלא יאבד את החיבור אל ה׳, כך גם המחזיק בזהב ישמור עליו מפאת יוקרו ויפחד לאבדו, והוא מסמל את עבודת ה׳ מיראה. הצדקה השניה - (כ)שיש (ס)כנת (פ)חד, היא כמעלת הצדיקים, שכמו הכסף הם משמשים דרך לחיים השיגרתיים של העולם, יש להם ערך רב אך הם שמישים לצרכים היום יומיים, כמו הכסף, ולכן הם מסמלים את עבודת ה׳ שבאה מצד האהבה. הצדקה השלישית - (נ)תינת (חו)לה (ש)אמר (ת)נו, היא עבודת ה׳ בדרגה הנמוכה ביותר, היא האדם ששקוע במקומות התחתונים והנחותים, כל ענייני העולם הזה הגשמיים, שהם המקור לחטא עץ הדעת, לכן גם הנחושת משורש ׳נחש׳ ואף על פי שזהו המקום הנמוך ביותר, שהוא נתינת צדקה לאחר מותו של האדם, גם דרגה זו נדרשת לתת את חלקה ותרומתה למשכן, בין אם תעשה זאת במאמץ וסבל, מתוך נדבת הלב, ובין אם תעשה זאת בפן השני (כפי שפירש כלי יקר) - ידבנו ליבו, מלשון שליבו דוה וכואב על הנתינה, ויבואו הגבאים לקחת ממנו בעל כרחו.

שלושת הדרגות האלו מצויות בכל יהודי, שכן בדבר מסויים הוא בדרגת צדיק וביער את הרע מקרבו, וגם בצדיקותו הוא יכול להתעלות לדרגת בעל תשובה ולעלות במדרגות, כל שכן, אם יעשה תשובה על המקומות הנמוכים שבו, שעדיין מחוברים לענייניי העולם הזה, שגם להם יש מקום בבניית משכנו של הקב״ה, שכן מהנחושת עשו את אדני המשכן, הם היסודות של המשכן כולו, והרי שזהו כל עניין המשכן - שכבוד ה׳ ישכון בעולם הגשמי החומרי, על כל המצבים שבהם הוא מצוי וזה - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה, א-ט).

פרשת תרומה מביאה בפנינו את מעלתה של נדיבות הלב, שצריך לתרום מעצמו למען אחדות ישראל, כפי שהחומר הגשמי מנדב מעצמו להיות כלי, כדי שתוכל להתגלות בו אלוקות רוחנית, כך כל אחד מאיתנו צריך לכבד ולתת מעצמו לזולת, בטח בימים אלו שביהדות ישנם זרמים שונים, שמציגים דרכים מגוונות לעבודת ה׳ וכולן תחת אוהלה של תורה וקיום המצוות. נטייתנו הטבעית לחשוב שדרכנו היא האמת, לא שוללת את קיומה של דרך אחרת ואת האמת שמצוייה בה, כל עוד היא נעשית תחת קיום תורה ומצוות, היא וודאי חלק בלתי נפרד משלמות רצונו של ה׳ יתברך. אם נשכיל להיות כלי לאהבתו של הזולת, וודאי שנוכל גם להשפיע בו מהאהבה שמצויה בנו, כך כל הזרמים יתחברו לנהר אחד, שמוביל ביראת קודש אל אהבתו של ה׳, ואל התגלות משיח צדקנו במהרה ובקרוב ממש.

קטגוריה: אקטואליה