מחר יצוין יום השואה הבינלאומי וצפוי להתקיים טקס גדול במחנה ההשמדה אושוויץ בהשתתפות ח"כ רבים. מי שמקלקל את ה"חגיגה" הוא (כרגיל) ח"כ משה פייגלין שכתב הבוקר בדף הפייסבוק שלו:

"מחר בבוקר ימריאו שני מטוסים עמוסים ברוב חברי הכנסת ומלוויהם לביקור באושוויץ.

אני נשאר בארץ.

כשגורשנו מספרד, נשבענו שכף רגלנו לא תשוב ותדרוך בארץ המקוללת ו מאות בשנים עמדו בדיבורנו.
אין לי ספק – יש איזו חוויה שאי אפשר לחוות אם אתה לא נמצא שם – בפתח המשרפות.

אבל יש גם איזו מהות, חשובה הרבה יותר, שאתה מאבד, כשאתה הופך את הזיכרון לזיכרון מוזאוני במקום זיכרון חי שעובד עליך ומשפיע על חייך ועל היחס שלך לאומה שטבחה בך.

כי כשאנחת בפולין, מי ישמור עלי? בידי מי מופקד בטחוני? במי אני בוטח? כלומר מה אני משדר לעצמי ולסובבים אותי?
אני משדר שמה שקרה שייך לעולמות אחרים שלא קיימים יותר – כמו סיור בפירמידות. אין קשר מאז לעכשיו. עכשיו אני סומך על הפולנים – עכשיו זה מציאות מוסרית אחרת. הם לא אחראים.

בתשעה באב אני לא הולך למוזיאונים – אני צם. אני לוקח את הזיכרון אל פעולה על עצמי – אני באבל אישי.
אין משמעות לזיכרון השואה בלי לקיחת הזיכרון למקום הזה – של החשבון האישי – עלי ועל סביבתי".

נושא זה עומד במחלוקת בשל ביקורי התלמידים הישראלים בפולין במחנות ההשמדה ביקור שמחזק מחד את הזהות היהודית של התלמידים אך מעורר ספקות בשל העובדה שניתנת לגיטימציה למדינות המארחות מבלי לדבר על הכספים הרבים שבעצם הם מרוויחים מ"תיירות השואה" לה הם עצמם גרמו בו ידיהם... והמשפט שמהדהד ברקע הוא "הרצחת גם ירשת?!".

קטגוריה:

תגיות: ,