פרשת השבוע, פרשת יתרו, מביאה בפנינו את יתרון האור שבא מן החושך. יתרו, חותנו של משה, היה כהן של עבודה זרה, הוא הכיר וידע את כל רזי עבודת האלילים שרווחה בקרב אומות העולם, אך כששמע על הניסים שעשה ה׳ לבני ישראל ביציאה ממצריים, הוא הודה ואמר - ״עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלוקים״, בזוהר נאמר שהודאתו בכך היא מה שאפשר את מתן תורה לעם ישראל, מאחר וההודאה בגדולתו של ה׳ על כל האלילים, מפי כהן של עבודה זרה, גרמה לעלייה גדולה בכל העולמות וכך התאפשרה ירידת התורה לעם ישראל בהר סיני.

הודאתו של יתרו מבארת את יתרון האור שבא מן החושך דווקא. בימינו ניתן לראות שבני האדם מחפשים חיבור למימד הרוחני, אם על ידי פעולות שונות שאינן קשורות ליהדות כגון יוגה או מדיטציה, או אם על ידי מיסטיקה שמתיימרת לחזות את הגורלות לפי דרכים שונות שהרי שגם אם יש בהן מן האמת, כל עוד הן לא מחוברות לתורה ומצוות, לא יכול להיווצר מהן כלי ממשי לאורו של הקב״ה שנתאווה שנעשה לו דירה בתחתונים. היהודי מחפש את האמת כי מצד הנשמה שלו הוא קשור אל הקב״ה, אף על פי שקשר זה מכוסה בהמון העלמים והסתרים, היהודי מאמין באלוקות מצד הנשמה ולכן הוא מחפש את האמת הרוחנית שמחייה את העולם הגשמי. לאחר שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות עדיין ימצא חיבור רוחני בדברים שונים שהם מעין עבודה זרה, מאחר ואינם מחוברים לתורה ומצוות, נקודות האמת יאירו בו להבחין ולראות את הניסים והחסדים שהקב״ה עושה עימו ועם עמו, עד שנקודות האמת יתחברו ויתגבשו לתובנה - שה׳ גדול מכל דבר רוחני שמוצע לו מחוץ לאוהלה של התורה. ברגע שיגיע עם עצמו להודאה זו, יהיה בו הכלי לירידתה של התורה כדבר המושג בשכלו והוא יצליח לחבר את עולמו הגשמי ככלי לאור האינסוף, שהרי נמצא כאן כל הזמן, מאחר ובמתן התורה בהר סיני התחברו העליונים והתחתונים, וכל מה שנשאר לנו זה להסיר את ערלת הלב שמכסה ומסתירה על אורו של ה׳ יתברך, שסובב וממלא כל עלמין.

לאחר הודאתו של יתרו, הוא זנח את עבודת האלילים, ואף הצטרף לאמונה בה׳, הדרך לקדש את המציאות באורו של הבורא היא לגלות אלוקות דווקא במקומות התחתונים, לכן כישוריו של יתרו, שבאו לידי ביטוי בעבודתו ככהן של עבודה זרה, שימשו אותו לעזור למשה, כשהוא ייעץ לו כיצד לבנות את הסדר והארגון בהנהגת העם. כשיתרו הגיע להר סיני הוא ראה שמשה יושב מבוקר עד ערב לשפוט את העם וללמדם תורה וחוקים, יתרו מתריע בפני משה שבדרך זו משה והעם לא יצליחו לצמוח אל מקומם בתיקון. משה מקבל את עצתו ואת הקשר עם העם הוא יקיים באמצעות שרי עשרות, שרי חמישים, שרי מאות, ושרי אלפים. כך השפע האלוקי שיורד מהקב״ה אל משה, יוכל למצוא עצמו לכל אחד ואחת מבני ישראל, באופן של משפיע ומקבל, והרי שזו גם מערכת היחסים שהאדם חווה בינו לבין עצמו, בין הלב והשכל, בין הנפש הבהמית והנפש האלוקית.

השפע שמתקבל אצל האדם נתפס ראשית בשכלו, זאת על ידי הברקת הרעיון כחכמה חדשה, החכמה היא תחילת קו הימין שביסודות הנפש וממנה צומחת האהבה שמקורה בחסד. על מנת שהאדם יוכל להבין את נקודת הרעיון, עליו לפרק את הנקודה לפרטים ולייצר בה נפח שייתן לה את האפשרות לבוא לידי ביטוי כפעולה של ממש ולא רק כרעיון שמבריק בשכלו. את ההבנה הזו הוא עושה על ידי התבוננות והרי שהבינה היא תחילת קו השמאל שביסודות הנפש וממנה צומחת היראה שמקורה בגבורה. על מנת ששני הקווים יוכלו לבטא תורת אמת, עליהם לקיים ממוצע שמחבר בניהן, עד למצב שבו הן ימצאו בהתכללות ותהיה בניהן אחדות, היא הדעת שבמוחין והיא קו האמצע שביסודות הנפש וממנה צומחת מידת הרחמים שמקורה בתפארת. כפי שכל הענייניים הרוחניים הללו עובדים בנפש האדם הפרטי, כך הם גם עובדים בעם ישראל כגוף אחד, בו הקב״ה רוצה להתגלות ודרכו להאיר את האמת לעולם כולו. משה רבינו הוא הממוצע שמחבר בין קו הימין, הוא החסד האלוקי ששופע אהבה באורו שסובב כל עלמין, ובין עם ישראל שתפקידו להתבונן ולהבין כדי שתתעורר בו מידת היראה ואיתה יתגבר בהם האור שממלא כל עלמין, עד שיוסר כל מה שמכסה ומעלים על חיבור העליונים והתחתונים, ואורו של הקב״ה יאיר במלוא תוקפו בעם ישראל, יחד עם משיח בן דוד שיתגלה ויגלה את הדרך לחיבור הקב״ה עם עמו.

מתן תורה מתואר במילה קול שלוש פעמים, ופעם נוספת במילה קולות. ידוע לנו שכל עניינו של הקול הוא גילוי מה שנסתר בתוך ליבו ושכלו של האדם שמשמיע את הקול, שדרכו הוא מבטא את עולמו הפנימי החוצה באופן כזה שלזולתו יכול לגלות ולהבין אותו. לכן קולו של הקב״ה שדרכו ניתנה התורה, מבטא גם הוא את פנימיותו על מנת שנוכל לגלות ולהבין אותו. בעצם מדובר פה על חמש התגלויות שונות שהקב״ה התגלה בהן במתן תורה, והן גם ההתגלויות שכל אחד מאיתנו צריך לגלות בעולמו הפרטי. שלושת הפעמים שההתגלות מתוארת המילה ״קול״ הם - אברהם, יצחק, ויעקב, הלוא הם החסד, הגבורה והתפארת. שתי ההתגלויות הנוספות מתוארות במילה ״קולות״, הם התהפכות החושך לאור, כפי שעשה יתרו, כשהודה שתורת משה אמת וה׳ הוא האלוקים. בכל אחד מאיתנו קיים הניצוץ של אברהם, יצחק ויעקב, כמו כן, קיים בנו גם ניצוץ משיח, הוא הניצוץ של משה רבינו, והוא הניצוץ שבעזרתו אנו יכולים לרתום את קולה של הנפש הבהמית לקולה של הנפש האלוקית, עד שהם יהיו יחד לקולות, שני קולות שמאוחדים ומבטאים את גדולתו של הקב״ה במקומות הנמוכים ביותר דווקא.

זה הוא היתרון שיש בקיום תורה ומצוות, שמעניק לאדם כוח אלוקי שפועל מעל הטבע, ובעזרתו היהודי יכול לפעול ולגלות אלוקות עד שבכל מקום ובכל פינה יתגלה כבוד ה׳, זו תהיה השלמת מתן תורה שמטרתה לחבר את העולמות העליונים עם מקומנו בעולם הגשמי וכך להכין את החומר הגשמי כמקום משכן בו יוכל הקב״ה לשכון. גם בעולמות הרוחניים ניתן לראות את הקולות שבהם ניתנה התורה בהר סיני, הרי קיימים ארבע עולמות רוחניים - אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה. ומתחתם מתקיים עולם העשייה הגשמי, הוא העולם הזה של הנבראים. והרי שהאור משתלשל ומחייה את עולם העשייה הגשמי מהקב״ה אל עולם האצילות, מעולם האצילות אל עולם הבריאה, מעולם הבריאה אל עולם היצירה, מעולם היצירה אל עולם העשייה, ומעולם העשייה אל עולם העשייה הגשמי, עולם העשייה הרוחני ועולם העשייה הגשמי הם הקולות, כששלושת העולמות הרוחניים (אצילות, בריאה, יצירה) כל אחד מהם הוא קול והוא התגלות שונה של הקב״ה, וכשעולם העשייה הגשמי יודה כולו שעולם העשייה הרוחני הוא זה שדרכו מתקבל בו השפע, יהיה זה כהודאת יתרו שה׳ הוא האלוקים, ואז יתגלה יתרון האור שבא מן החושך ותתאפשר קבלת התורה, היא תורתו של משיח, כפי שכתוב בישעיהו - "תורה חדשה מאיתי תצא".

קטגוריה: אקטואליה

תגיות: פרשת השבוע, פרשת שבוע