הולדת רבנו

לעולם לא נדע את תאריך הולדתו המדויק של הצדיק יסוד עולם, האדמו"ר המלוב"ן יצחק כדורי זצוק"ל, אך יתכן מאוד שרבנו זכה לחיות בתקופה של שָלש מאות על פי מניינם, שכן על פי עדויות הרב נולד ביום ט"ז תשרי תרמ"ד (1883) יום שני של חג הסוכות, ביום שהאושפיזין הוא יצחק אבינו ע"ה, ועל שמו נקרא מורנו. לא סתם נקרא שמו "יצחק", כמי שהכירו תמיד החיוך והצחוק היו חלק מאוד חשוב ועיקרי בחייו. שנת פטירתו 2006 כ"ט טבת תשס"ו, (מה שניתן להבין שכנראה הרב חי בסוף המאה ה- 18 המאה ה- 19 והמאה ה- 20).

רבנו התגורר בשכונת ''באבי שרגי'', שבעיר בגדאד בן למשפחת דיבה, משפחה מפוארה, שקשרה קשרים הדוקים עם גדולי החכמים בעיראק. אבי המשפחה הרב כדורי דיבה זצ"ל, היה נאמן ביתם ואיש חצרם של חכמים וטובי העיר. הוא נהג לפזר כסף רב לצדקה מהונו הפרטי, לאביונים ולרווחת העניים והגלמודים שבעיר. במשך שעות היום עסק למחייתו במכירת "עטאר" - בשמים ותבלינים ריחניים. בזכות יושרו ונועם הליכותיו רכש את אמונם של לקוחותיו הרבים. והוא עצמו כיבד מאוד את החכמים שהיו כעטרה לראשו, צורבא דרבנן. בשעות הלילה היה עוסק בלימוד הזוהר הקדוש ותלמוד בבלי עד שתחטפנו שינה, ומעולם לא ישב בטל ולא היה עולה על יצועו עד שהיה מסיים את סדר לימודו הקבוע, וזאת בנוסף לשיעורים הקבועים שהשתתף בהם לאחר תפילת שחרית מידי יום ביומו.

אשת חיל - אשת רבנו הרבנית שרה שדירה ע"ה צנועה ויראת ה'

אם המשפחה האישה הצדקנית מרת תפחה, גם היא כבעלה, גומלת חסדים מעומק נשמתה, היתה מטהרת את גופות הנפטרות שמובאות לקבורה, והכול לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, או משכורת כל שהיא.

את ההסבר לשם המשפחה "דיבה" אמר רבנו: המילה דיבה, בשפה העיראקית פירושה "זאב", ושם זה ניתן למשפחתם על-ידי תושבי שכונתם באבי שרגי, שלטענתם ראו כמה פעמים זאב שנכנס לביתם בלילה בעת שהיו ישנים על הגג, מפני החום הכבד ששרר בימות הקיץ הלוהטים, משום כך נקראו בפי כול "משפחת זאב", דהיינו דיבה, אולם הבן, רבנו יצחק כשעלה לבדו לארץ ישראל בקטנותו שינה את שם משפחתו ל"כדורי", מפני כבודו והערכתו הרבה לאביו. ומכאן והלאה הכירוהו כולם בשם הקדוש שליווה את מורנו ואת מעלת קדושתו כל ימי חייו ולאחר מכן, וכך נקרא בפי כל.

לרבנו הצדיק היו עוד ארבעה אחים ואחיות: האח יחזקאל ז"ל, נפטר ג' מר חשוון התש"ן האחות נעימה ז"ל, נפטרה ג' אדר התשנ"ז, שניהם טמונים ממש בסמוך לציונו של רבנו בהר המנוחות בירושלים. שתי האחיות הנוספות: חביבה ז"ל, מנוחתה עדן, שטמונה בחלקה אחרת בהר המנוחות בירושלים. והאחות שמחה הי"ו, המתגוררת בעיר הקודש ירושלים תובב"א.

האב כדורי זצ"ל, נפטר בתאריך כ"ו בטבת התשי"ד ומנוחתו עדן בהר המנוחות בירושלים, יום פטירתו היה יום השישי סמוך לכניסת השבת. האם תפחה נפטרה בשנת התשכ"ד ומנוחתה עדן בהר המנוחות בירושלים תובב"א, בשעת ההספדים ספדו לה חכמי בית המדרש "שושנים לדוד".

ויהי יצחק בן ארבעים בקחתו... את הרבנית שרה שדירה בת שרח ז"ל, לבית נקאש נשא רבנו כשהגיע לגיל ארבעים. ביום י"ב טבת תרפ"ז, כמו שאומרים: "מאחורי כל איש גדול, ניצבת אישה גדולה", הרבנית שרה שדירה ליוותה את רבנו כשהיא תומכת ומחזקת את ידיו מתוך עוני ודלות בבית, כשרק ריהוט מינימאלי היה בביתם. וזאת לאחר שהרבנית הבינה וידעה שרק בזכות העזרה והחום שמעניקה לרבנו והדאגה לצרכיו היום יומיים, והכול בכדי להגדיל תורה ולהאדירה. כדי שיעלה מעלה מעלה ברוחניות, עד כדי התגלויות מדהימות שנתגלו לרב "ורזי דרזין" שהתגלו לו מן שמיא, כמו שנאמר: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".

אשת חיל מי ימצא? קשה למצוא, אך רבנו מצא אשת חיל אמתית ממש משורש נשמתו, שדאגה לצרכיו היום יומיים. לפעמים איחר הרב לחזור הביתה מאחר ושקע בתלמודו, ולכן הייתה הרבנית משנה ממנהגה, שהייתה ממעטת לצאת מביתה, אלא רק לצורך חיוני ביותר, והייתה יוצאת לחפש אותו, מתוך דאגה שמא קרה לו משהו, חלילה. פעמים רבות הייתה מוצאת אותו שקוע בלימודו יחד עם מקובל אחר, יושב מלמד ולומד, או שקוע בלימודו עם המקובל חכם סלמאן אליהו זצוק"ל, אביו של המקובל רבי מרדכי צמח אליהו שליט"א. הרב סלמאן היה רבו של רבי יצחק כדורי. הרבנית קיבלה את כל הבאים לביתה להתברך מפי מרבנו, בסבר פנים יפות בחיוך והקשיבה בקשב רב וברחמים רבים לאלו הממתינים בתור הארוך המשתרך לחדרו של רבנו. השקט אפיין את הרבנית שמעטה לדבר מעבר לנדרש "דיברה רק מה שצריך ולא יותר", העידו עליה "פה קדוש", ללא רכילות וללא לשון הרע - אלה היו חלק ממידותיה הטובות שאפיינו את הרבנית שמילאה את רצון כל הפונים והפונות ששפכו שיחתם לפניה.

מהרבנית שרה שדירה זצ"ל זכה לבן רבי דוד כדורי , ובתו הרבנית רחל הי"ו, האישה הצדקת יראת ה' היא תתהלל. הענווה והצניעות שרכשה מאביה הצדיק ואמה הצנועה הם אלה בדיוק מידות שמאפיינים אותה. אלו הם רק מילים פשוטות על אישה צדיקה שממעטת בדיבור, צנועה ויראת שמים, אשת חיל, יראת ה' היא תתהלל.

"אני מעלה את נשמתה הטהורה למעלה".

חמשה ימים קודם הסתלקותה אושפזה הרבנית בבית החולים ומצבה הבריאותי הוסיף להידרדר מידי יום, ובערב ל''ג בעומר עברה התקף לב קשה שגרם לה לאיבוד הנשימה והוזקקה להנשמה מלאכותית וביום ל"ג בעומר קרסו כל מערכות גופה עקב מצבה הקשה, והרופאים הודיעו שמצבה קריטי ואנוש.

כששמע בנה היחיד, רבי דוד כדורי , ששהה באותה עת בסמוך למיטת אימו בבית החולים, את דברי הרופאים, יצר קשר על-ידי שליח עם אביו רבנו הקדוש, שהיה עסוק בתפילות עם הכוונות בבית-הכנסת ''יד מרדכי'' בשכונת מחנה יהודה, ביחד עם תלמידיו המקובלים הגדולים, וברגע שנכנס השליח ולחש באוזני רבנו את מצבה הקשה של רעייתו, רבנו הושיט לידו פיסת נייר קטנה ועט וכתב כמה מילים בודדות על גבי הפתק ונתנם בידי השליח, לאחר התפילה הראה השליח את הפתק לכל ציבור המתפללים והמקובלים, וכך היה כתוב בו: "נפטרה וכעת אני מעלה את נשמתה הטהורה למעלה''. ומעידים הנוכחים במקום שרגע זה היה בדיוק בעת שרבנו סיים ברכת ''אוהב את עמו ישראל''. ובאמירת הפסוק ''שמע ישראל'', הרים את קולו ביותר מהרגלו וכיוון בזה להעלות את נשמת רעייתו הצדקת מעלה מעלה לגן עדן העליון ביחד עם האמהות הקדושות.

כותב המאמר הוא הרב מאיר מלכא

קטגוריה: דעות

תגיות: הילולה, הרב כדורי, מקובלים