פרשת השבוע, פרשת וארא, מציגה בפנינו שתי דרכים שבהן עלינו לפעול כדי לייחל לבואו של הגואל. הקב"ה עונה למשה ששואל "למה הרעות לעם הזה" בכך שהוא מספר לו שאבותיו – אברהם, יצחק, ויעקב, אמנם ראו אותו אך הוא לא נודע אליהם בשמו הקדוש, כפי שהוא עושה בפני משה.

האבות עברו ניסיונות רבים אך מעולם לא הרהרו במידותיו של הקב"ה, לעומת זאת משה, טוען בפני הקב"ה ש"מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". מאחר והפרשה נפתחת בעובדה שמשה זוכה לגילוי הנעלה ביותר, גילוי השכינה, ודרגתו גבוה יותר מזו של האבות, הוא ודאי ידע שהאבות לא הרהרו במידותיו של הקב"ה וגם הוא וודאי נמצא בביטחון מלא בדרכו של הקב"ה. אם כך, מה ניתן להבין מזעקתו של משה על הרעות שמתגברות ופוקדות את העם שאותו הוא נשלח לגאול ?

צריך להבין את דרגתם של האבות, ואת דרגתו של משה, ועל ידי זה להבין את שתי הדרכים שבהן עלינו לפעול כדי לזרז את בואו של הגואל לעם ישראל, כך נוכל לראות את שמו של ה' באחדותו המופלאה כשתתגלה הארת זיו השכינה בגאולה השלימה. אברהם מייצג את מידת החסד והיא הנתינה ללא התחשבות במקבל, הוא קיבל אורחים באוהל וללא התחשבות בתפיסתם הוא שפע בהם את רצון ה', בגלל מידת החסד שהייתה בו והיא השורש לאהבה. יצחק מייצג את מידת הגבורה והיא נתינה לפי מידה ודין. פחד גדול נפל עליו כשלא ראה בידיו של אביו כלום בזמן העקדה, אך כפי שאמר – "אם זה רצון ה' הרי נפשי נתונה לו" וכך ביטא את גבורתו והיא השורש ליראה. יעקב מייצג את מידת התפארת והיא השילוב המאוזן והמושלם שבין האהבה והיראה כפי שהיא מתבטאת במידת התפארת שהיא מידת הרחמים, על כן נקרא שמו ישראל.

אם כן, שלושת האבות מייצגים את מידות הלב, שהן השורש לאהבה, ליראה וענפיהן. משה לעומתם מייצג את החכמה, שהיא מידה הנובעת מביטול, והיא היסוד שדרכו מתלבשות בשכל השכלות חדשות. החכמה היא הדרך של היהודי לדעת את רצונו של ה', על ידי לימוד תורה וקיום מצוותיה, שהן רצונו וחכמתו, והרי שהוא חכמתו ורצונו הם אחד, כפי שכתב הרמב"ם "הוא היודע, הוא המדע, והוא הידוע".

מזה אפשר להבין שעל היהודי לפעול בשתי דרכים – האחת, כדרך הלב, לקבל את הצרות שפוקדות אותנו מבלי להרהר על דרך ה', כי הלב שממהר להתרגש אינו מבין את התמונה הכללית. ומצד שני, כדרך השכל, לזעוק לקב"ה שיביא לנו גואל. מצד החכמה הקב"ה דורש מאיתנו לבחון את הנעשה ולזעוק למושיע שיבוא ויגאל אותנו מחושך הגלות, אך כדרכם של האבות שביטאו את מידות הלב – לעשות זאת מתוך קבלת עול וביטחון גמור בקב"ה.

חוסר ההבנה של היהודי בשכלו יכולה להוות גורם מפריע בעבודת ה', לכן הפרשה מתארת את המאבק שבין השכל והלב, כדוגמת המאבק שמתנהל בין משה ופרעה. משה נשלח אל פרעה מתוך הידיעה שהוא יסרב לשחרר את בני ישראל, לכן כל סירוב מצידו של פרעה נענה במכה. גם לאחר שפרעה מתחנן בפני משה שיתפלל לה' ושתיפסק המכה, ואפילו מציע לשחרר את בני ישראל בתמורה לביטול הגזירה, הבטחתו לא מתקיימת וברגע שמשה מתפלל לה' ומבטל את הגזרה, ליבו של פרעה חוזר להתקשות והוא מסרב לשחרר את עם ישראל כפי שהבטיח. חלק מניסיונותיו של פרעה לאחוז בשליטה ולא להרפות, מתבצעים על ידי ניסיונות שכנוע והצעות פשרה, הוא מציע שבני ישראל יעבדו את ה' מאדמת מצריים, אך משה שעניינו הוא חכמה, יודע שזהו רק תרגיל שמטרתו להשאיר את עם ישראל בעבדות במצריים ולכן הוא מסרב להתפשר והביטחון שיש לו בקב"ה גורם לו להתעקש, מתוך הידיעה, שכך יוכל לגאול את עם ה' ולהוביל אותו אל הגאולה בארץ המובטחת, כפי שהבטיח ה' לאבות. זהו המאבק בין השכל והלב, השכל שהחכמה המושכלת בו מחוברת לחכמתו ורצונו של הקב"ה, והלב שנטייתו לפורענות מביאה עבדות וחורבן. הגאולה תתבצע על ידי כניעתו של הלב לשכל וברגע שהלב ישחרר את אחיזתו, והשכל ישלוט עליו, תתגלה מעלתו והיא נקודת פנימיות הלב שמעל השכל וזו יכולה להתגלות רק על ידי ביטול גמור של הלב לשכל, כפי שקבלת המציאות, מתוך ביטחון לה', בטלה ואינה שוללת את זעקת העם, שקורא לה' שישלח לציון גואל.

בשורת הגאולה מתוארת בארבע לשונות "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", אלו הם אברהם, יצחק, יעקב, ומשה. והוצאתי – זוהי היציאה של החסד האלוקי ששופע בעולם אהבה על ידי שהקב"ה מוציא מעצמו ונופח בעמו חיים, כפי שנכתב "ואתה נפחת בי", והרי שזה שנופח ממלא מתוך פנימיותו וממלא אותה בחסרונו של זה שבו הוא נופח. והצלתי – זו הצלת יעקב מהעקדה וסימן לגבורה ולמידת הדין שקיום מצוות התורה מצילות את האדם מחיים של גלות פנימית. וגאלתי – זוהי מידת התפארת שבאה לידי ביטוי ביעקב כשמתבטאת בו השלמות של הגאולה הפרטית ושמו נקרא ישראל על כך שממנו עתיד לצאת העם שיתאחד בדרך ה' ואותו יגאל הגואל האחרון, משיח צדקנו. ולקחתי – זו הלשון שמבטאת את משה שלוקח את עם ישראל מהגלות אל הגאולה, כפי שה' לוקח את משה ונודע אליו בשמו הקדוש, שנתפס כהשגה שכלית במוחו של משה, כחכמה שעתידה להתקבל במתן תורה לעם ישראל לאחר שיצא ממצרים, כפי שנכתב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", זוהי משמעות פרשת "וארא" שחושפת בפנינו את הדרך שדרכה נוכל לראות את הגואל שבא ומושיע את עמו ישראל.

קטגוריה: פרשת השבוע