פרשת השבוע, פרשת "ויחי" מתארת את מפעל חייו של יעקב, רגע לפני מותו, בצוואה שהוא משאיר לבניו. למדנו כבר מפרשת חיי שרה שמתחילה במות שרה, שחייו של אדם נמדדים דווקא במה שהשאיר אחריו, גם פה ישנה התייחסות לבניו של יעקב, שנים עשר השבטים, שהם הענפים שנפרשו מיעקב ועל ידי חיבורם יחד הם יוכלו לקיים את המהות של יעקב, שנקרא ישראל, זו הדרך הישרה של הא-ל.
פרשת "ויחי" מדברת על אחדות, על המורכבות שמתקיימת בתוך מכלול שלם וכיצד לכל חלק יש תפקיד מכריע ומאזן בתוך אותו מכלול. בניו של יעקב שונים זה מזה, המורכבות שמתקיימת בהם, היא אותה המורכבות שמתקיימת בעם ישראל לדורותיו. יעקב מבקש מיוסף שידאג לקבור אותו במערת המכפלה יחד עם אבותיו ואף מסביר ליוסף שאמו, רחל, לא נקברה במערת המכפלה לפי ציווי אלוקי ומקום קבורתה, על אם הדרך, נועד כדי שביציאת בניה לגלות, היא תוכל להתחנן במרום שישובו הבנים לגבולם.
ליוסף תפקיד חשוב במכלול של ישראל, הוא מייצג את היסוד, החלק שאליו כל יתר החלקים מתנקזים בעודם שואפים להגיע לשלמות ולאחדות, הוא המושיע הראשון שבזכותו תבוא ישועה בגלות אך גם ליהודה תפקיד חשוב, שכן הוא המושיע השני ותפקידו להוביל את הישועה שמגיעה בגלות אל מקומה בגאולה, בארץ ישראל, הוא המנהיג שבכוחו להוביל את עם ישראל ומזרעו יצא משיח בן דוד.
ליוסף היו שני בנים, מנשה ואפרים, יעקב מבקש לברך את שני בניו של יוסף, מאחר והתנבא שמיוסף יצאו שני שבטים לישראל (במקום אחד מהשבטים - לוי), יוסף מגיש ליעקב את שני הבנים כשאת מנשה, הבכור, הוא מגיש לידו הימנית של יעקב ואת אפרים, הצעיר, הוא מגיש לידו השמאלית, יעקב מושיט את ידיו הפוך ומברך את אפרים, הצעיר, בידו הימנית ואת מנשה, הבכור, בידו השמאלית. יוסף חושב שאביו הזקן מתקשה לראות אך יעקב מסביר ליוסף שבנו הצעיר יתעלה על מנשה הבכור ויגדל ממנו.
יעקב מכנס את בניו ונושא בפניהם את דבריו האחרונים, הוא מגדיר כל אחד מהם בברכה ונבואה על שעתיד לבוא בצאצאיהם והוא גם לא חוסך מהם דברי תוכחה על הדרך הקשה שעומדת בפניהם. תיאור הבנים מתאר בפנינו את סוגי המורכבויות שיש בעם ישראל, המורכבויות שהנקודה המשותפת להן היא נקודת האמת שכפופה ליוסף, ליסוד, ומונעת לפעולה על ידי יהודה, המלכות.
ראובן - נהג בפזיזות ולמרות שהתורה מעידה עליו מיד לאחר המעשה שהוא לא חטא שנאמר "ויהיו בני ישראל שנים עשר" ומסביר רש"י ללמד שלא חטא ראובן אך הוא הפסיד את זכות הבכורה שלו בכהונה שהוענקה ללוי לאחר מעשה העגל.
שמעון ולוי - אחים הם והחיבור בניהם מתאר את התוצאה, שמובילה להריגת אנשי שכם והמזימה למכור את יוסף. לכן יעקב מפריד ביניהם ומוציא את לוי ממניין השבטים, במקומו מכניס את אחד מבניו של יוסף.
יהודה - מתואר כמנהיג שיודע להוביל, ממנו יצמח מלך המשיח ובית המלוכה.
זבולון - צאצאיו יעסקו במסחר וברווחיהם יתמכו בלומדי התורה משבט יששכר.
יששכר - יתעסקו בלימוד תורה ומהם יצאו פוסקי ההלכה לכלל ישראל.
דן - מתואר כלוחם גיבור שיהיה, כנחש בדרך שינשוך את עקב הסוס ויפיל את רוכבו לאחור. מתאר אומץ ותחכום.
גד - מלשון גדוד, מרמז על גדודי לחימה בשם ישראל, אלו החלוצים לכיבוש הארץ.
אשר - מתואר כספק השמן לישראל והוא יתן את מעדני המלך.
נפתלי - מתואר כענפי האלה שמשולחים ומתפתלים ביופיים, הוא יתברך בגידולי זיתים משובחים ומהם יספק שפע של שמן לכל ישראל, השמן מסמל את התענוג שבתורה, הוא זה שמבעיר את נר הוי שהוא נשמת האדם.
יוסף – הבן האהוב שמתואר בדברי שבח רבים, זה שמצליח לשמור על האמונה והיושרה גם כשהמציאות נראית הפוך וכך גם מביא לעצמו את הישועה בגלות, כפי שהפך מאסיר למשנה למלך מצרים ובזכותו ניצל העולם מרעב, הוא כפרי על מעיין של מים שצומח ומתרבה.
בנימין - יהיה גיבור ותקיף מצד אחד ונדיב מצד שני, יחלק בערב את השלל שהרוויח בבוקר, בנחלתו יהיה בית המקדש וכפי שניתן לראות בהמשך אכן מצאצאיו יצאו שאול המלך, מרדכי ואסתר שהיו מושיעים לישראל בזמנים שונים.
עם ישראל הוא מכלול של קיבוץ גלויות, כל אחד מאיתנו הגיע מרקע שונה ומתרבות שונה, כל אחד מונע מדברים אחרים ולכל אחד תפקיד אחר במכלול שמהווה את מהות העם שלנו. החלוקה של יוסף לשני שבטים מרמזת על החלוקה שקיימת היום בישראל לספרדים ואשכנזים, שתי גישות מרכזיות לאמת, אחת מכיוון החסד ושנייה מכיוון הגבורה, שני המרכיבים שאת אחדותם יניע משיח למען המטרה המשותפת לאחדות האמת.
יתר האחים מתארים את החשיבה השונה, הפחדים השונים שמניעים אותנו, העוצמות שחבויות בנו, לכאורה החלקים כל כך שונים, שנראה כי לא ניתן לחבר אותם יחד אך אם כל אחד מאיתנו יסתכל מעבר לקליפות, נוכל למצוא בכל יהודי את הניצוץ האלוקי שכולו טוב, המכנה המשותף שיש לו חלק ביעקב. אין לנו שליטה על מעשיו של הזולת ולפעמים מהצד שלנו זה נראה כאילו הוא מזיק או יכול להזיק לשלמות הפנימית שלנו, אך עלינו לזכור שהשלמות הפנימית שלנו לא יכול להתקיים בלעדיו! עלינו לחזק את השליטה במעשינו כדי שיהיו מתוך בחירה ולא מתוך חולשה ועם העוצמה שיש בכוח השליטה בחיינו לראות את הניצוץ היהודי שיש בכל אחד מישראל. הקב"ה שם כל אחד מאיתנו במקום הנכון לו, כדי שנוכל לצמוח, לכן אל לנו לשפוט אדם שלא מובן לנו ועלינו להושיט יד מחבקת שתעזור ותרים את כל חלקיו של יעקב אל אחדותם.
זה שמחפש את הניצחון צריך לזכור שבצד השני יש מי שהפסיד, בנקודת האמת אין מנצחים ומפסידים, הפזיזות לכעוס תוביל אותנו לאבד את הזכויות שלנו ואם בגלל שנאת חינם נחרב בית מקדשנו, נשוב להיבנות על ידי האהבה וההכרה בזה שכל אחד מאיתנו שונה, אך השלם איננו יכול להתקיים, כשחסר בו חלק ולו הקטן ביותר, אז נוכל להחזיר את החיים לגוף ישראל ויחי יעקב בארץ מצרים, נוכל לקיים חיות אלוקית חסרת גבולות, בגוף מוגבל וגשמי.
לקריאת מאמרים נוספים בקרו בבלוג של שי דיבו כהן
תמונת ויטראז': באדיבות מדיום גלאס - עיצובים בזכוכית
קטגוריה: פרשת השבוע