למושג "חיים" ישנם שתי משמעויות, שניהם נכונות. החיים וב-חיים.
ב-חיים (עם בי"ת) אלו דברים שמתלווים לחיים אוסף של תאוות, רצונות, משאלות, אכזבות, צרות, שמחות ומה לא כלולים ב-חיים, אבל מה הם ה-חיים?
ניתן להסביר זאת על פי הגמרא (סנהדרין צט:): אמר רבי אליעזר "אדם לעמל יולד", החיים הם עמל, החיים אלו האתגרים, הרצונות, הנחישות, הכמיהה ודבקות להשיג משאלה שטרם הושגה.
יתכן שאלו החיים?
אתן כמה דוגמאות שאנו פוגשים אצל בחורי ישיבה רבים. האמהות אינן מצליחות להבין את "הראש" של הצעירים מה התענוג לטייל דווקא במקומות מסוכנים, "לא חסרים לכם מסלולים נורמלים? למה דווקא את בצוק הכי מסוכן\הכי גבוה\החבלים יכולים להיקרע\המפל הזה גבה כבר קרבנות רבים". התוכן המשותף לאמירות אלו: אם אתם מחפשים לעשות "חיים" אז למה לחפש דווקא במקום שבו אפשר לאבד אותם?
והילד משיב לאמו: "אמא, את לא מבינה ולא נראה לי שתביני. המחשבות שחולפות לו במוח באותה העת וקשה לו להסביר: החיים שלך אמא מלאים באתגרים ובאטרקציות, מתחיל כבר מהרגע שקמת בבוקר מלאת דאגות, מוישל'ה הקטן משתעל אולי זו דלקת ראות חייבים לרוץ לקופת חולים, תוך כדי ריצה חולפות לך מחשבות בראש אני מקווה מאוד שאין תור. עודך מגיעה מתנשפת ועומדת האחרונה מתוך 20 נשים דואגות נוספות ובניהם, עננת דאגה עולה על פניך - אני אאחר לעבודה, מה לעשות. משדלת ומדברת עם המזכירה והמטופלים האחריה, וברוך ה' קידמו את התור, הרופא אומר שזו לא דלקת ריאות ב"ה את נושמת לרווחה. בכל זאת השעון ממשיך לתקתק, וכבר את מאחרת לעבודה, כל הדרך מתפללת שהבוס לא יהיה במשרד כמו אתמול ושלשום שהיו לו פגישות מחוץ לעיר, תקווה שמתבדה במהירות.. וזהו רק תחילת יומה של אמא.
אילו חיים מרתקים, כולו מלא באתגרים, פחדים, חששות ושמחה ח-י-י-ם, את חייה ככה זה אצלך אמא, אבל אצלי אין שום סיבה למהר אף אחד לא רודף אחרי ולי אין אחרי מה לרדוף או מטרה להשיג. נכון יש לי הכל את מעניקה לי ללא גבול, שיהיה לי את כל התנאים שצריך ב-חיים, אבל חיים, חיות אין לי. אני מחפש בנרות איזה אתגר למהר לאיזשהו מקום, שיהיה מה להפסיד, לברוח ממישהו ואחר כך לשמוח שלא תפס אותי, אפילו להיות מודאג מהצפוי בעתיד, ולהתבשר בסופו ש"הכל בסדר", גם אני רוצה ח-י-י-ם, אין לי את זה, כי חיי ריקים מאתגרים.
לכן תפסתי תרמיל, הצטרפו אלי חברים, גם הם ללא חיים, החלטנו יחד ללכת ולחפש את החיים. כך מצאנו את עצמנו בתחילת של טיול בין ההרים, איפה יש חיים בטיול? במקום שאפשר לאבד את החיים החיים נמצאים. שהתקרבתי לקצה הצוק, אחרי טיפוס של שעות רבות, פתאום הרגשתי איבוד נוזלים,הרגשתי שאני כמעט מאבד את החיים, ואז התפרץ מתוכי רגש עז הרצון להמשיך לחות, דאגתי ופחדתי באותו הרגע מה יהיה עם החיים שלי, קפצתי הישר למים הקרירים בבריכה שתחתי. מששתי את גופי כן אני חי, יש לי חיים".
"אני כבר חודש ימים בישיבה... אין לי חיים, ימים שלמים ללא אתגר ורצונות, שום כמיהה לאיזה דבר שיתרחש או שחלילה לא יתרחש, הכל סטטי ללא דאגות ופחדים, ללא הצלחה והישגים, הרגשה של חנק עטפה אותי. הנה בטיול הרגשתי שאני מאבד את החיים וברוך ה' אני חי ונושם, כשעמדתי שם בראש הצוק אמנם הייתי חסר נוזלים, מה שהיה חסר לי מזון בסיסי ב-חיים, אבל התמלאתי חיים. כאב הראש שהיה לי החיסרון בנוזלים ב-חיים, לא הורגש כמעט והיה שווה את ההנאה של החיים".
"אבא כל הזמן אומר לי לנו המבוגרים קשה מאוד להיות שקועים בלימוד יש לנו הרבה דאגות כל היום מתרוצצים אבל לך יש הכל וללא דאגות, אז למה אינך יכול לשבת וללמוד כל היום, אבא היא היא!, לך יש דאגות וטרדות ב-חיים! חסר לך דברים ב-חיים, ולי בן הישיבה לא חסר מאומה ב-חיים. לי יש חסר גדול יותר, חסר ה-חיים עצמם, לכן נסעתי לחפש את ה-חיים במקומות אחרים, אילו היו לי דאגות כמוך ב-חיים אז לא הייתי צריך לחפש את ה-חיים, כי האתגר הוא ה-חיים הרצון והכמיהה למשהו שיקרה או חשש ודאגה שחלילה לא יקרה זה ה-חיים!!!"
אנשים שחסר להם דברים ב-חיים הם מסכנים. אנשים שחסר להם חיים הם אומללים!
אותם אלפי אנשים שהולכים לאצטדיונים לצפות בשחקי הכדורגל, לא חסר להם דבר ב-חיים, לכן מצאו זמן ללכת למשחק. כנראה שיש להם הכל ב-חיים אינם ממהרים או מוטרדים. אבל חסרים הם את ה-חיים, מה עושה אדם שאין לו משהו מיוחד לרצות מה עושה אדם שאין לו ח-י-י-ם, יוצא לרחוב ומחפש הנה מצא לבסוף: אני אוהד של בית"ר ירושלים, מחר הקבוצה שלי משחקת ואני מאוד מאוד שתנצח, יש לו ברק בעיניים, הברק הזה אלו החיים. היום יש לו מטרה לקום לא בשביל הכדור השחקן או המאמן, הוא רוצה משהו, יש לו מטרה.
צעיר משחק ב"קנדי קראש", למה הוא משחק? כי אין לו שום רצון ברגע זה, הוא מרגיש חלול ללא חיים, מה עושים? יוצרים רצון, הוא מתחיל לשחק בקנדי קראש יש לו עתה מטרה להגיע עד שלב זה או אחר, הוא מרגיש בזמן המשחק "חיים" (עד שיגמר המשחק...) יש לו מה לרצות יש לו מה להפסיד ואולי גם לנצח - חיים!
עומד לפנינו צעיר שהראש שלו נמצא בכדורגל, במשחקי הקנדי קראש, והוריו או רבותיו רוצים להוציא מראשו את השטויות, "שיפסיק את הקטנ'ס". מה אומרים לו: "שלוימי יקרי הראש שלך מלא בשטויות, ככה אי אפשר להיות שקוע בלימוד, אי אפשר לקנות תייייר'ה, לא תצא "גודל", אני מציע לך לטובתך תעזוב את השטויות תתנתק מכל ההבלים, תחזור ללימוד לשטייגן".
סליחה על החריפות והיציאה מהפוליטי-קורקט. זו רשעות בהתגלמותה.
הבט לבחור הזה בעיניים, עיניו חשוכות ועצובות, אין בהם חיים, חסר לו רצון דחף למשהו, שיהיה לו ממה להתאכזב ולרצות, מצא את פורקנו בכדורגל או במשחק כלשהו, לא עצם הדבר ממלא אותו, אלא החיות שזה שמכניס בו. באיזו זכות אתה נוטל ממנו את החיים שלו, איך אינך מסוגל ליטול את כבשת האיש הרש, אתה נוטל ממנו את ה-ח-י-י-ם!!!
הניסיון מוכיח שבכל פעם שניגשו ואומרים לאדם עזוב את מה שאתה מתעסק, אלו שטויות התגובה, הראשונית האינסטינקטיבית, לצרף את אותו אדם לאנשים שאינם מבינים את הזולת, ומחשיבים את רצונם והנאתם למאומה, ומכאן והילך יותר לא להתייחס אליו. איך דבר שאני עושה אתה קורה לזה שטויות, אם אני מתנהג כך סימן שטוב לי ונותן מענה (זמני) לחוסר שיש בי. ניסית רגע לחשוב מדוע אני מתעסק ב"שטויות" הללו, הלא אני אדם נורמלי ושפוי...
בחנוכה נלחמה היהדות עם תרבות יוון. מה יש ליוונים להציע אטרקציות, אתגרים, הרפתקאות ועוד. אלו דברים הקורצים למוישל'ה הקטן והשובב, גם לשלוימי הגדול בישיבה קטנה ולא פוסח על שמוליק מהישיבה גדולה. האתגרים זה ה-חיים, אנחנו חייבים אותם אי אפשר לדכא זאת זהו המזון הבסיסי של ה-חיים. מה עושים איך שומרים את מוישלה הקטן שלא ילך שבי אחרי האטרקציות הקורצות, איך הצליחו היהודים לחנך את הנוער הצעיר בדור היוונים, איך עמדו מול הרחוב הקורץ מול האצטדיונים הענקיים, מהי סוד הצלחתם, חובה עלינו לדעת, שנדע גם בדורנו שלנו להתמודד אל מול הסכנות האורבות לפתחינו.
אולי 'הרבה' היה אומר למוישלה: היוונים זה גשמיות מלאים בשטויות. והבלי עולם הזה, לא כדאי לך תעזוב אותם תלמד ותעשה שטייגען תשמור על סדרי הישבה, תסיים מסכתות.
אם כך היו מחנכים את ילדי ישראל באותה תקופה, בטח לא היינו פה כדי לקרוא את השורות הללו כיהודים, כי תגובתם של הילדים הייתה ניפוף של ביטול מאחורי גבו של הרב, "מה המצומצם עם הסובארו אברכים החבוטה שלו מבין בעולם הזה?", "מה הצדיק הזה מבין בהבקעת שער במשחק הכדורגל?", "מה הצו"ל הזה יודע בכדורסל?". ולאחר תקופה לא ארוכה היית מוצא את אותו עלם חמודות בעל בלורית גדולה מנופח שרירים בדרכו לאצטדיון היווני...
לא אחטא בלשוני, אם אוסיף, שאם כך מוישל'ה היה מתנהג, הוא היה צודק! כי מוישי חייב "חיים", ואם הרב לא מספק לי את החיים, והיוונים מספקים לי אותם, הרי "אז מצאתי את שאהבה נפשי..."
אם כן, מה באמת "הרבה" אמר לתלמידיו שמצאו בזה את החיים ולא נזקקו לחפשם בשדות זרים ואף נאבקו על זכותם לחיים כאלה אף במחיר חייהם.
זה מתחלק לשני חלקים: מה אמר הרב וגם מה לא אמר, דבר חשוב לא פחות...
ראשית מה לא אמר, הרב נזהר לא להניע את הילדים מהשטויות של היוונים, לא לומר להם שאלו שטויות והבלי העולם. כי ילד זה ילד וילד מחפש חיים וצריך לספק לו אותם לא יעזור להגיד לו שאלו שטויות.
ומה הרב כן, אמר לתלמידיו, הוא אסף אותם סביבו, כל הילדים בשקט בתוך המחבוא באחת המערות. חושך ועלטה סביב רק נרות מספר מאירים את פניו של הרב, וסיפר להם בשקט דעו כי היוונים אוסרים עלינו ללמוד את תורת ה' אבל אנחנו מאוד מאוד רוצים ללמוד תורה, נכון? נו ילדים יקרים: מה אתם מציעים לעשות, ומוישל'ה שלנו שצמא לחיים ואתגרים, הצביע. כן מה אתה מציע מוישל'ה, אומר לו הרב, מה בעיה נמשיך ללמוד תורה וברגע שהיוונים יבואו, אנחנו נוציא את הכדור ונתחיל לשחק, היוונים יחשבו שאנו סתם משחקים ולא יעשו לנו כלום. שלוימי הצטרף לרעיון ואמר שיביא סביבון מהבית ושמוליק אמר שיבנה משחק חץ וקשת...
וכך הווה מוישל'ה היה יושב ליד הסטנדר, עליו היה הסביבון ומתחתיו הגמרא, וכך מוישל'ה היה גומע מאות דפי גמרא בשקט בשקט מתחת לסטנדר או מדויק יותר מתחת אפם של היוונים, בעוד שהסביבון ממשיך להסתובב.
רגע מה קורה עם משה של דורנו, בדיוק להפך, משה יושב ליד הסטנדר בהיכל הישיבה עליו מונחת הגמרא אלא שתחתיו משחק בסביבון תחת אפו של הרב. איזה קטבים,איזו ירידת הדורות. אין הבדל בין מוישל'ה שלפני אלפיים שנה למשה של היום, שניהם שובבים ובעלי נמשים. שניהם מחפשים אחרי טעם החיים.
ההבדל היחיד שהיום הנורמה זה לשבת בשיעור עם גמרא והאתגר האטרקציה זה לשחק בסביבון באמצע השיעור מתחת לאפו של הרב. פעם זה היה הפוך: הנורמה הייתה לשחק בסביבון האתגר והאטרקציה הייתה ללמוד מתחת לאף היווני
תמיד הם היו אוהבי חיים ומחפשי אתגרים והרפתקאות, כשההרפתקה הייתה ללמוד הוא למד עם כל האנרגיה!! וכשההרפתקה זה לשחק אז הוא משחק עם כל האנרגיה!!
תכניס לעצמך לראש שאת הסביבון הזה את האתגר הזה צריך להכניס בתוך ביהמ"ד, תבין שזו הדרך היחידה שלנו להילחם נגד היוונים, נגד הרחוב הקורץ. הדרך היחידה היא להכניס את האתגר את הסביבון לתוך הביהמ"ד קח לעצמך איזה אתגר בלימוד... (תתייעץ ברבותיך איך ומה בדיוק לעשות...).
אם אתה רוצה אתה יכול גם לשיר: סביבון סוב סוב סוב חנוכה הוא חג טוב, לא רק חנוכה הוא חג טוב גם הינך בחור טוב, רק סוב סוב, רק לעשות פרסה לשנות את האתגרים לכוון את האתגרים לכיוון עבודת ה'. חילך לאורייתא.
קטגוריה: דעות