פרשת השבוע, פרשת וישלח, מתארת את השליחות של כל אחד מאיתנו בעולם הזה, השליחות לכבוש את הדברים הגשמיים ולהחדיר בהם אלוקות.

יעקב חוזר יחד עם משפחתו המורחבת לארץ כנען לאחר שתיקן את עצמו בעולם ההתנסות ולמד גם עבודת כפיים שהייתה מנוגדת למהות הטבעית שלו, בחזרתו לכנען הוא חושש מהמפגש עם אחיו, עשיו, שאולי חפץ בנקמה על כך שיעקב לקח לו את הבכורה ואת הברכות מאביהם.

יעקב מלא תקווה שעשיו עשה כמוהו ותיקן את עצמו בעבודת שמים שהייתה מנוגדת למהות הטבעית שלו אך יעקב לא לוקח סיכונים ושולח מלאכים לפניו כדי לרכך את עשיו עם מסר של שלום ולוודא את כוונותיו של עשיו במפגש .יעקב מבין שעשיו נשאר כפי שהיה והחיבור המיוחל בניהם לא יוביל לגאולה ממש בקרוב אך פעולותיו לפיוס לפני המפגש ריככו את עשיו מספיק כדי שהמפגש ביניהם יעבור בשלום וכך יעקב נותן לעשיו ללכת לפניהם והוא יבוא בעקבותיו.

בהמשך הפרשה לאחר מעשה שכם בו הרגו שמעון ולוי את את כל תושבי שכם שלא מחו על אונס אחותם, רחל יולדת את בנימין בלידה קשה שמובילה למותה. הפרק האחרון בפרשה מספר על משפחתו של עשו ועל המלכים שיצאו ממנה כשבסופו של דבר הם עוזבים את ארץ כנען הולכים להר שעיר ומשאירים ליעקב (ישראל) ולבניו לרשת אותה כפי שהובטח לאברהם וליצחק.

מה אפשר להבין מהפרשה וכיצד זה נוגע לחיי היום יום שלנו ?

ובכן, הסיפור של אבותינו הוא סימן לנו כבניהם במעגל הפנימי וסימן לנו כעם במעגל הרחב יותר. בכל אחד מאיתנו פועלות שתי נפשות, הנפש האלוקית (אותה מייצג יעקב) והנפש הבהמית (אותה מייצג עשיו), יחד הן מרכיבות את נפש האדם משני הכיוונים שמחיים אותה, הצד הגשמי והצד הרוחני, כדי שהאדם יוכל לחיות גאולה עלינו לגרום לשתי הנפשות הללו לעבוד יחד בשיתוף פעולה, אך המשימה לא פשוטה מאחר והמהות הטבעית שלהן שונה וכמעט מנוגדת.

מהפרשה ניתן ללמוד שדווקא הנפש האלוקית (ששוכנת בשכל) היא זו שדרך ההתנסות יכולה לחבר את הנפש הבהמית (ששוכנת בלב) אליה ולרתום אותה לפעולה משותפת. בנפש הבהמית מתגלה קושי גדול יותר להתחבר לאלוקות ולה קשה לשנות את המהות הטבעית שלה, היא נשארת כפי שהיא וכל מה שנדרש מאיתנו זה ללמד אותה שאת הירושה שלה היא צריכה לתת לנפש האלוקית כפי שעשו המלכים שיצאו מבניו של עשו. בפועל זה אומר שגם כשאנחנו חווים תענוג רוחני מדברים גשמיים עלינו לזכור שהתענוג לא באמת מגיע מהחומר אלא מהרוח ואת קיומו של הרוח מקיים ומבטיח לנו דווקא השכל שמבקר את כל הפעולות ומתווה את הדרך..

הנפש האלוקית (השכל) תתקל במהלך הדרך גם במעשים נפשעים ובהמיים אך עליה לזכור שאסור לה להיכנע לכסף ורכוש, עליה לפעול בחכמה ולמצוא את הדרך אל הגאולה הפרטית, שהיא החיבור עם הנפש הבהמית (הלב) על ידי זה שהיא מתמסרת באופן מלא ומניעה את הכיוון שהנפש האלוקית מכתיבה. וכפי שעשיו עזב ופינה את הארץ (הגוף) ליעקב, כך בסופו של המסע אל הגאולה הפרטית של כל יהודי, הנפש הבהמית תשחרר את השליטה לנפש האלוקית, שכבר מבינה מספיק במכשולים שעלולה להציב בפניה הבהמה והיא מצאה את הדרך לרתום אותה למטרות האלוקיות ולנצל את היתרונות שיש בה כדי לפעול בעזרתם בעולם שכולו חומר וגשמיות גסה.

גם במובן הנוסף שמתייחס אלינו כעם, שהוא הגוף שבו הקב"ה רוצה לשכוןבתוכו, מתנהל אותו מאבק עיקש שבסופו ה' ימצא את הדרך להכניע אותנו ולגרום לנו לפעול בעולם התחתון כדי להניע את רצונו הנשגב והעליון. אז למה לחכות לרגע שכואב לנו ואנחנו סובלים כדי שיסורו מאיתנו המכשולים הגסים שמעכבים את הגאולה הפרטית והכללית ? אנחנו יכולים להחזיר את עשיו בתשובה למרות שזה מנוגד למהות הטבעית שלו ולהתמסר לדרך האמת וכך לזרז ולהביא את הגאולה השלמה.

קטגוריה:

תגיות: , ,