הרב יובל שרלו כותב שיש להדליק נר גם לרחל וגם ליצחק רבין אנו מבאים את מאמרו מתוך אתר ישיבת פתח תקוה

התלכדות יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ויום פטירת רחל אמנו, יום אחר יום, יכולה להוביל לשני תהליכים שונים. האחד הוא לראות את שני הימים כמנוגדים האחד לשני, ולבחור באחד מהם. רוב גדול של עם ישראל כלל לצערנו אינו יודע דבר על יום פטירת רחל אמנו, ועל כן הוא בוחר בציון הרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל בלבד. חלק אחר בעם ישראל, הקשור היטב לרחל אמנו, מתעלם מיום רציחת ראש הממשלה. יש להתעלמות זו סיבות רבות ומגוונות, אולם הצד השווה שבהן הוא שהבחירה באפשרות הזו נובעת מתחושה הרוחנית כי ציון רציחת ראש ממשלת ישראל, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים ועוד ועוד – היא לא בשבילנו.

אבל ישנה אפשרות אחרת, ונראה לי שהיא הנכונה ביותר. יש קשר בין שני הימים האלה. רצח ראש ממשלה בישראל אינו אירוע שנכון להתעלם ממנו. הוא מכנס לתוכו עניינים חמורים מאוד, שראשיתם בשפיכות דמים עליה קראנו רק בפרשה האחרונה "שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם", ואחריתם בהכתמת האומה הישראלית בחילול השם נורא, שעיקרה הוא ניסיון להשפיע על ההכרעות הציבוריות באלימות ובכפייה, כמקולקלות שבאומות ולא כמתוקנות שבאומות. הליבה הנוראה של הרצח היא הקריעה הגדולה שחוללה בעם ישראל, שנאת האחים והעוינות ההדדית.

רחל אמנו קוראת לנו דרך דברי ירמיהו הנביא: " קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו". והנביא מביא את דברי הניחומים שנאמרו באוזניה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ד' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ' ושבו בנים לגבולם". היא זו שנתבשרה על כך שבניה ישובו מארץ אויב, והיא זו שיכולה ללמד את בניה שיעורים רבים על משמעות שיבה זו, ועל משמעות האהבה שבין הבנים. הלוא רחל אמנו מסרה את סימניה ללאה, בשעה שלאה עמדה להתבזות בליל חתונתה, אף שמסירה זו גבתה מרחל אמנו מחיר כבד מאוד; הלוא רחל אמנו למדה על בשר בנה, לאחר מותה, מה יכולה שנאת אחים לחולל, ומה נוצר ממציאות של "ולא יכלו דברו לשלום"; הלוא כולנו מתבשרים כי הפיצול שבין בית לאה ובית רחל חייב להיעלם כחלק מתהליך הגאולה: "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך".

הבה אפוא נלכד את שני הימים האלה לאחר. בד בבד עם ציון יום הזיכרון לזכרו של ראש ממשלת ישראל שנרצח, על משמעות הרצח, על השנאה שהולידה אותו ושלובתה בעקבותיו, על הסכנות הגדולות שרצח זה חשף בפנינו ועל הצורך החיוני למנוע גלישת ויכוח פנימי לשפיכות דמים – נציין את הקירבה הגדולה שלנו ואת הגעגועים למה שרחל אמנו מבטאת, למה שעבר על חייה, ולתפקידה בתודעה הדתית שלנו. אלה הם זוויות שונות של אותו בניין שאנו חייבים לבנות בו: בניין בו מתאפשרת מחלוקת עמוקה בביטחון גדול שלא תגלוש לשימוש בכלים פסולים ואסורים כדי להכריע אותה; בניין בו המחלוקת אינה הופכת לשנאה ולקרע; בניין בו הדמוקרטיה אינה מהווה אילוץ בלבד, אלא הכרה עמוקה בדבר ההסכמות בדרכי הויכוח ובזכויות האדם הקשורות בה. נר הזיכרון לזכרו של ראש הממשלה ונר הזיכרון לזכרה של רחל אמנו, כל אחד לפי מעלתו ודרגתו, ייהפכו לאחדים בידינו.

קטגוריה: דעות, יהדות