גם אני זכיתי לכיפכוף חיבה מהמרן זצ"ל.
זה היה בטיסה לאילת. ראיתי שהחלק הקדמי של המטוס מאוכלס ע"י אברכי ש"ס כאלה, אני תמיד מרגיש טוב ליד ש"סניקים - ואלו היו פחות או יותר בגילי, מישהו מהם הכרתי משדרות, אחד אחר ראה אותי פעם בהופעה ואחד היה איתי בצבא - כאילו - חבר'ה כמוני רקע דומה, עברית דומה, היה כיף להקשיב להם ולדבר איתם.
כשאני התלבטתי בין חטיף מתוק או מלוח, המרן קיבל סלסילת פירות גלאט כושר. לפתע ניגש אלי היחצן הצעיר ומאיר הפנים של הרב ושאל אותי אם אני רוצה ברכה מהרב, אמרתי "בטח". אחרי כמה דקות הוא פינה לי מקום ליד הרב. התיישבתי וראיתי אותו - היה לו עור וורדרד של תינוק ומשהו תמים תמים שקדן שקדן במבט - כאילו יצא ממערה ענוגה שכולה תורה. הוא בירך אותי וטפח על פניי במרץ.
הכאפות האלה הם כאפות שבהם הוא סולח לי על חטאי, כאילו נוזף בי ואחרי הכאפות אני שוב יכול להתחיל נקי מעוון. התרגשתי, הכרתי אותו מכתביו של אדם ברוך ז"ל, ידעתי שאני פוגש את היהודי החשוב ביותר שחי בדורי. יהודי שריתך זרם חדש ביהדות - החרדים הספרדים. תמיד אהבתי את המרן - גם כשהוא הרגיז - הוא הרגיז אותי כמו סבא טוב ומיושן שנוזף בנכדיו באהבה קוצנית ועתיקה. אותה אהבה וסלחנות שיש לי כלפי הרב יש לי כלפי הגמרא שאני לומד כל יום. גם כשחז"ל מעצבנים אותי אני מתרעם אבל אוהב ומעריך אותם, כי הם אבותי ובזכותם אני מה שאני.
וכל המלעיזים, זכרו - בשביל אנשים רבים הוא היה כמו אב רוחני וכמו שלא תלכלכו על אבא של מישהו בשבעה כך כדאי שתזהרו בכל האבלים שמרגישים שאיבדו קרוב יקר
קטגוריה: אקטואליה
תגיות: הגר"ע יוסף, קובי אוז