מהכלא בטורקיה לחנוכה בישראל
חיים יהודים

מאת: מנחם כהן
מדורים נוספים

הרגע שבו הפרידו אותם זה מזה היה קשה במיוחד. "אמרנו אחד לשני שנהיה חזקים ונחזור לילדינו, ובעיקר לילד הקטן בן החמש וחצי"

כשמורדי אוקנין יברך השנה על נרות החנוכה, בביתו במודיעין, הוא ורעייתו, נטלי, יחוו מחדש את ההתרגשות שמילאה אותם בהדלקת הנרות אשתקד. הם חגגו אז לא רק את חג החנוכה, אלא גם את שחרורם מהכלא הטורקי ושיבתם ארצה בשלום.

הכול התחיל בטיול משפחתי בטורקיה. האישה צילמה תמונה באזור ארמונו של נשיא המדינה, ואנשי ביטחון זינקו לעברם והתחילו לתחקר את בני הזוג לפשר צילום התמונה, והחליטו להובילם למעצר. בתוך זמן קצר נהפך המעצר לדרמה גדולה. הכותרות באותם ימים דיברו על "חשד בריגול" ועל "חשש בישראל שהמעצר בטורקיה יהפוך למשבר חריף".

בכוח האמונה. "האמונה ליוותה אותנו"

העם הנפלא שלנו

בני הזוג אוקנין, אזרחים תמימים, העובדים לפרנסתם באגד, לא הבינו מנין נפל עליהם התיק הזה. "היו בהתחלה הרבה מחשבות מטרידות", תיאר מורדי (48), "אך האמונה בבורא העולם החזיקה אותנו מהרגע הראשון. לא אמרו לנו דבר על האשמה בריגול, לא בשלב התשאול ולא במעצר. לא קלטנו את גודל הפרשה, עד שחזרנו לארץ וקראנו את הדיווחים".

הרגע שבו הפרידו אותם זה מזה היה קשה במיוחד. "אמרנו אחד לשני שנהיה חזקים ונחזור לילדינו, ובעיקר לילד הקטן בן החמש וחצי", הם מספרים. מורדי מוסיף: "ידענו שבארץ יעשו הכול כדי לשחרר אותנו. המחשבה על הערבות ההדדית ועל העם הנפלא שלנו, זה מה שהחזיק אותנו. אני בוגר ישיבות. האמונה ליוותה אותנו לכל אורך הדרך. זכיתי וגם אשתי שומרת שבת והולכת לבית הכנסת. השבת אצלה היא קודש".

חיבוק חם. מורדי ורב בית הכנסת שלו, הרב דוד אלימה

להתקיים על לחם ומים

נטלי מספרת כי על אף הקושי הגדול התעקשה להקפיד על הכשרות: "הייתי חלשה, באפיסת כוחות, ואיבדתי ממשקלי. לא יכולתי לאכול כמעט כלום, וביקשתי רק לחם ומים. הייתי אוכלת חתיכות קטנות של לחם עם מים רק כדי לשרוד, לא להתעלף או לאבד הכרה. כמעט נפלתי כמה פעמים".

היחס אליהם, הם מספרים, היה הגון. "התייחסו אלינו בצורה מכובדת", מספר מורדי, "ואז, פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, נפתחה דלת התא ואמרו לי שאני חופשי". המגעים הדיפלומטיים הנמרצים בין המדינות הובילו לשחרור המיוחל.

עם שובם לארץ ניסו לעכל את שאירע. "אני קוראת לזה יד אלוקים מכוונת", אמרה נטלי. "הרגשתי שקיבלתי מסר מלמעלה. תמיד הייתי חזקה באמונה, אבל חששנו שהסיפור עלול להיגמר רע". החיבוק שקיבלו כאן לא יישכח מליבם: "כולם עטפו אותנו באהבה וחום", מציין מורדי.

שמחת השיבה הביתה. חיוך מאושר בנחיתה בארץ

נס שנגע בכולם

כמה ימים אחרי השחרור השתתף מורדי בהתוועדות חג הגאולה י"ט בכסלו בעירו, וחגג שם את הנס הפרטי שלהם. "קיבלו אותי בחום גדול כל-כך, עד שבעיניי עמדו דמעות של אושר מהאהבה של עם ישראל", הוא משחזר. כעבור כמה ימים חגג את ימי החנוכה בחברת בני המשפחה, בהתרגשות עצומה. "אמנם זה היה נס פרטי שלנו, אבל הוא נגע בכולם", אומר מורדי. "היה לנו חשש גדול שניאלץ לעשות את חנוכה מאחורי הסורגים בטורקיה, ובחסדי ה' זכינו לנס".

מורדי מספר כי עד היום הוא מתמודד עם החוויה הקשה. "הזיכרון תמיד יישאר", הוא אומר ומבקש להעביר מסר לקוראים: "חנוכה הוא חג של אור, וצריך להאמין שבסוף כל מנהרה של חושך יש נקודת אור. גם כשקשה צריך לז

קטגוריה: ,