ארגוני שמאל קיצוניים מנסים מעת לעת ללבות את האש. “הפעילים שלהם באים וצועקים פה קריאות, אבל יחסי השכנות כאן והחיים עצמם חזקים מכל הפגנה”

עיניו של הרב דעואל (‘דולי’) בסוק בורקות כשהוא מתהלך בעיר דוד, מקום מגוריו, ומסביר לתיירים את המקום, שכל פיסה בו מקפלת בתוכה היסטוריה יהודית בת אלפי שנים. הוא גר בחלום, חלום שהתגשם, הרבה מעבר למה שדמיין.

“כל-כך הרבה פרקים מהתנ”ך נכתבו כאן”, הוא אומר בקול נלהב, ומצביע על חפירות מימי המקדש הראשון והשני. “בכל פסיעה כאן אפשר לחוות פרקים בירמיהו, שיר השירים, זכריה, נחמיה ועוד. אין הרבה מקומות ייחודיים כל-כך כעיר דוד”.

הפסיקה הדרמטית

אבל האחיזה היהודית בשכונת עיר דוד לוּותה בקשיי בראשית. לפני כשלושים שנה הכניסה לשכונה זו דרשה ליווי צמוד של נושאי נשק. שום יהודי לא התגורר באזור. עיני הערבים היו עוינות, ואבנים היו מתעופפות לעבר כל יהודי שניסה להתקרב.

הרב דעואל היה אז אברך בישיבת הכותל, והחליט ללוות תיירים לעיר דוד ולהחיות את המקום. עימו היו הפרופ’ יהודה אליצור והרב יואל בן-נון. בהמשך הצטרף גם דווידל’ה בארי, שברבות השנים קיבל פרס על מפעל חיים.

הרב דעואל חוזר לנקודת ההתחלה. “עשינו בדיקה למי שייכות האדמות האלה, והתברר שלפחות מחציתן שייכות לקרן הקיימת ולמינהל מקרקעי ישראל”, הוא מספר. בשלב זה, בהובלת בארי, הוחל במבצע להשבת הבתים לבעליהם היהודים, שאותם נטשו אחרי פרעות תרפ”ט. אחרי דיונים משפטיים ממושכים התקבלה ההחלטה הדרמטית: הפולשים צריכים לעזוב. המשפחות האלה פוצו ועזבו, והבתים התמלאו בתוך זמן בעשרות משפחות יהודיות.

“יש כאן עוצמה יהודית שורשית”. בסוק בעיר דוד

השכן היהודי הציל

קבלת הפנים למשפחות החדשות הייתה – בקבוקי תבערה, קללות, אבנים. גם הממשלה לא ממש התלהבה. אבל דווקא אירוע מצער הביא לשינוי מגמה ביחסים בין היהודים לשכניהם הערבים. “תושב ערבי התחשמל, ושכן יהודי העניק לו טיפול רפואי מציל חיים”, משחזר הרב דעואל.

“משם האווירה החלה להתרכך. בהמשך נפתחה מדרשה, שהביאה עימה מטיילים, תיירים, מרכז מבקרים. החלו מבצעי החפירות הגדולים, וגם ערבים החלו לעבוד בחלק מהמקומות. כך נוצר קשר בריא של יחסי שכנות. כל דייר יהודי חדש מקבל הנחיות איך להתנהל נכון בסביבה: אנחנו בני-אדם ידידותיים, מסבירי פנים, מקדימים שלום לכל אדם ומכבדים את השכנים, ועם זה צריך שיהיה ברור לכל תושבי הכפר שלא כדאי להתעסק איתנו”.

שמחתה של ירושלים

הרב דעואל עצמו היה מעורב באירוע טרור, שהותיר בו את חותמו. לפני למעלה מעשור שב משמחה משפחתית, ואבן גדולה הושלכה לעברו. הוא נפגע במרפקו ונזקק לטיפול רפואי ולתקופת שיקום ממושכת.

ארגוני שמאל קיצוניים מנסים מעת לעת ללבות את האש. “הפעילים שלהם באים וצועקים פה קריאות, אבל זה מתקבל בלעג”, מתאר הרב דעואל. “יחסי השכנות כאן והחיים עצמם חזקים מכל הפגנה שלהם”.

הוא מציין את ההתקדמות האדירה שעשתה עיר דוד בעשורים האחרונים: “יש כאן עוצמה יהודית שורשית והיא מנצחת. ראיתי את המקום בחורבנו לפני שלושים שנה. היה פה כפר עוין, והנה אנו זוכים לראות בשמחתה של ירושלים, עם כמאה משפחות יהודיות שמתגוררות כאן ועם תמיכה ציבורית מלאה”.

קטגוריה: ,