בהיותו נער צעיר השתתף אביו בהתוועדויות. החוק הסובייטי אסר להשפיע על קטין, ולכן כאשר סוכני הקג”ב היו באים, היו החסידים מורים לו לברוח

כאשר אש המלחמה באוקראינה הגיעה לאזור ז’יטומיר נתקבלה ההחלטה הקשה – להימלט. רוב היהודים באזור שליחותו, ובהם גם רעייתו וילדיו, יצאו מהמדינה הבוערת, אבל הרב נחום תמרין החליט להישאר. “אינני יכול לעזוב”, כתב לי אז. “בכפרי האזור יש קשישים ואנשים בעלי מוגבלות, ואם לא אדאג להם – אין מי שיעשה זאת”.

הרב תמרין מתגורר בעיר ז’יטומיר. השליח הראשי בעיר ורבו של אזור מערב אוקראינה, הרב שלמה וילהלם, פעל לחילוצם של מאות מיהודי האזור, ולהוצאת ילדי בית היתומים, שהועלו ארצה במבצע דרמטי. אבל הרב תמרין החליט להישאר, תהיה הסכנה אשר תהיה.

כמו בסיפורים

פעילותו של הרב תמרין שונה מהפעילות המוּכרת של שליחי חב”ד בעולם, הבונים מרכז יהודי במקום שליחותם. הוא סוג של שליח נודד ביותר ממאתיים (!) כפרים ועיירות נידחות באוקראינה. לאורך השנה הוא נע בין הכפרים, ומבקר אצל כאלף וחמש-מאות יהודים הפזורים בהם. כמו בסיפורים של פעם.

הוא נולד במוסקווה בשנות הדיכוי הקומוניסטי. אביו, ר’ קלמן-מלך, גדל במשפחה חסידית, מהעיר קלימוביץ’. “אבי נשאר לבדו ודודו גידל אותו”, מספר הרב תמרין. “הוא העניק לאבי חינוך חסידי. בהיותו נער צעיר השתתף בהתוועדויות. ההתוועדויות עצמן היו מותרות על-פי החוק, אולם אסור היה להשפיע על קטין. ולכן כאשר סוכני הקג”ב היו באים, היו החסידים מורים לו לברוח. פעם אחת תפסו אותו, ובעקבות זאת נמנע ממנו לבוא לבית הכנסת”.

אין לאן לחזור

הרב תמרין זוכר היטב את דבקותו של אביו ביהדות: “הרושם החזק ביותר מהילדות שנחקק בי, הוא מהפעם הראשונה שבה ראיתי את אבי מתפלל. הייתי בן שלוש, ואבי עמד באמצע החדר ואחז ספרון קטן. קראתי לו והוא לא הגיב. נגעתי בו ועדיין לא הגיב. כשסיים להתפלל מנחה אמר לי שכאשר הוא מדבר עם בורא העולם אין הוא יכול להגיב”.

עוד בצעירותו, לפני נפילת מסך הברזל, פעל להפיץ יהדות בסביבתו. לאחר נישואיו הציע הרב וילהלם לו ולרעייתו להצטרף לשליחות ומאז הוא שם.

עם פרוץ המלחמה הוצף פניות לעזרה. “מכל העולם פנו אליי בבקשה לסייע לקרובי משפחה באזורים האלה”, הוא מספר. “פעלנו רבות להוציא יהודים מאזורי הסכנה, לדאוג להסעה מתאימה ולספק מזון, אך רבים אינם יכולים לעזוב. בעת האחרונה שלחנו משלוחי מזון ליותר מאלף משפחות. עוד כ-200-250 משלוחים אנחנו מכינים עכשיו לפליטים שניסו לחזור לביתם, וגילו שהבית נהרס ובעצם אין להם לאן לחזור”.

דאגה לחורף באמצע הקיץ

הרב תמרין מתייחס ליהודי הכפרים כאילו היו ילדיו. “אני מרחיב עכשיו את הסיוע בתחום התרופות והעזרה הרפואית, ובתוך זה גם את הסיוע הסוציאלי”. הוא מתאר תסמינים של פחד, בהלה וטראומה שפוקדים את התושבים. וצריך גם לחשוב על החורף ולדאוג לחימום הדירות. “כל הפעילות הזאת באה לצד פעילות רוחנית של התחזקות באמונה, בלימוד תורה ובקיום מצוות”, הוא אומר.

חג הגאולה י”ב בתמוז, שבו שוחרר הרבי הריי”צ ממאסרו ברוסיה הסובייטית, משמש מופת לניצחון הרוח. “הרבי לימד אותנו מהי מסירת נפש”, הוא אומר. “אני משוכנע שזה מה שמצופה גם מאיתנו באתגר שנוצר: לא לחשוב על עצמי אלא להישאר ולדאוג ליהודים, ולקוות לגאולה השלמה בקרוב”.

דאגה רוחנית וגשמית. מתפילין, דרך מי באר ועד חימום בחורף

קטגוריה: ,