אני סולח. בעיקר סולח לעצמי, וכדי לסלוח לעצמי אני צריך לבקש סליחה מכל הסובבים אותי.
זה קורה לנו לפעמים שאנחנו לא שמים לב, אנחנו עסוקים בהגשמה עצמית ושוכחים שהגשמה עצמית היא להביא את עצמנו אל הדברים הגשמיים ולא לטעות ולהביא את הדברים הגשמיים אלינו.

תפילת הסליחות מבטאת את העבודה שכל אדם צריך לעשות בחיי היום יום, כאשר הוא מבקש לעשות תשובה ולהשיב את עצמו אל דרך הישר. נדרשת מאיתנו עבודה של תיקון על מנת שנוכל להתחבר ולהיות ״כאיש אחד בלב אחד״ שפועם בקצב אחיד ומבטא בזרימה מופלאה את רצון אבינו שבשמיים.

אז למה בכל זאת אנו נדרשים לבקש סליחה מהזולת? האם לא מספיק שנסלח לעצמו על ששגינו ופגענו? האם לא מספיק חשבון הנפש של האדם מול בוראו?

עניין הסליחות הוא מראה שמשקפת לנו את עצמנו דרך הזולת ויש בה ערך מוסף שחוזר ומדגיש שכל עם ישראל הוא בעצם חלק אחד! אנו פועלים בשליחות הבורא והחיבור שנוצר בינינו יוצר את מקומו של הבורא בחיינו פה בעולם העשייה. ידוע שאין השכינה שורה אלא היכן שיש שלום וחיבור.

כפי שכתוב בזוהר הקדוש הקב״ה, התורה וישראל הן שלוש דרגות הקשורות זו בזו - ״דְּתָנֵינָן תְּלַת דַּרְגִּין אִינּוּן מִתְקַשְּׁרָן דָּא בְּדָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹרַיְיתָא, וְיִשְׂרָאֵל״ - כך שכאשר האדם מבקש סליחה מהקב״ה סליחתו מתקשרת באופן בלתי נמנע גם לזולת וגם לעצמו. אל הזולת אנו מתקשרים דרך ישראל ואל עצמנו דרך התורה.

פנימיותה של התפילה היא הכוונה שאדם מכוון בליבו, כאשר הוא קורא בתחינה ומבקש סליחה ומחילה. הלב שמבקש לתקן ולהסיר ממנו את המכשולים אשר מפרידים בינו לבין הקב״ה, ישראל והתורה, מבקש להתחבר אל השלם, אל האחד שקיים ומקיים בו חיים.

מצד אחד עומדת התפילה שהיא חיבור הכוונה שבלב אל הקב״ה, מצד שני עומדת התורה שהיא חיבור הקב״ה דרך המוחין אל הכוונה שבלב, ואיך שני אלו מתחברים למהות אחת ? דרך השופר!

כתוב בזוהר הקדוש - ״כְּעַבְדָּא תְּחוֹת מָארֵיהּ, בְּקָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּקָלָא דִּצְלוֹתָא, בְּקוֹל דְּשׁוֹפָר״ - משמע כְּמוֹ עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ, בְּקוֹל הַתּוֹרָה, בְּקוֹל הַתְּפִלָּה, בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר. כך הפעולה המעשית מתכופפת לכוונה האלוקית ויוצרת את החיבור שדרכו הכוונה האלוקית חודרת אל הפעולה המעשית. דומה הדבר לקשירת התפילין, שהיא פעולה מעשית שקושרת את האדם אל הקב״ה ובעצם הפעולה האדם קושר את היצר הרע תחת היצר הטוב - ״בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, אִתְקְשַּׁר יֵצֶר הָרָע תְּחוֹת יֵצֶר הַטּוֹב״.

לכאורה, הפעולה עצמה אין בה כלום מלבד ציווי שבתורה אך בפועל היא פועלת דברים נסתרים שמתחברים ישירות לכוונה שבליבנו והם מעוררים את היצר הטוב וקושרים תחתיו את היצר הרע. המצווה המעשית שמלווה בתפילה הפנימית נותנת את כוח הכוונה שבתפילה על המעשה ומפיחה בו חיות של ממש ובכך קושרת אותנו לקב״ה כדרך השופר שמעלה את בקשת הסליחה גבוה עד אין קץ.

כתוב בתהילים מ״ז - ״עָלָה אֱלֹהִים, בִּתְרוּעָה; יְהוָה, בְּקוֹל שׁוֹפָר״: רוח השופר, הוא כלי השכינה של כל השלוש. כפי שכתוב בזוהר הקדוש - ״וְדָא רוּחַ הַשּׁוֹפָר, שְׁכִינְתָּא מָנָא דְּכֻלְּהוּ תְּלַת, וְאִיהוּ ה' מִן הַשּׁוֹפָר״. כלומר כך הגוף והנפש מתחברים למהות אחת שלמה שאוחזת באלוקות באופן של ממש. והגוף הוא האדם אך בתפילתו בתחינה לסליחה מהקב״ה הוא מתחבר אל הגוף השלם, שהוא ישראל והשלום בו הוא הכלי לשכינה, כמו שכתוב ״ומבשרי אחזה אלוקה״. מהלב והגוף ממש!

כוחה העצום של תפילת הסליחות מגלה באדם את עולמו הפנימי שמתקשר אל העולם שמחוצה לו (ישראל) ואת עולמו הפנימי שמתקשר פנימה לו (הקב״ה), הסליחות מאירות את נקודת הלב ומחברות אותה אל עצמותה הפנימית שמקושרת אל החכמה שבמוחין וכך מתאפשרת הגישה של הקב״ה עד ללב באופן כזה שמסיר את המכשולים שמעכבים את אחדות האדם עימו וכמו כן את כל ישראל ״כאיש אחד בלב אחד״.

תקיעת השופר מעוררת את הכוונה שבלב התפילה ומחברת את הקריאה של האדם אל הקב״ה, כך אנו מתקרבים יותר אל המהות הפנימית של נפשנו ומכינים את ליבנו לקבל על עצמו את התשוקה לעבודת ה׳.

קול תרועת השופר הוא הצעקה של פנימיות הלב והוא למעלה מהשכל. כלומר הוא הרצון העליון שלמעלה מהחכמה. הוא הפנימיות שברצון העליון ובכוחו לקרב את הרחוקים ולהביא את האובדים. כפי שנכתב ״ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה׳ בהר הקודש בירושלים״.

הסליחה שאנו מבקשים מהקב״ה ועל ידה סולחים לעצמנו ולזולתנו משחררת את הכעסים והעצבות ממה שלא הצלחנו לעשות. כל מה שהצר עלינו והגביל אותנו משתחרר על ידי הניקיון הפנימי שמביאה איתה הסליחה. הסליחה מאפשרת לצר להפוך לרחב וכך מאפשרת לנו ניסיון חדש בו החסמים שהיו לנו ועכבו אותנו נעלמים ובכך מתאפשרת צמיחה והשגה טובה יותר בעבודת ה׳. בדומה לשופר שצידו אחד צר וצידו השני רחב, על ידי צורתו הוא הופך את הנשיפה לקול גדול ועמוק שפועל ברוחניות ומשחרר את כל מה שמצר על ליבנו ומאפשר לנו ניסיון חדש בתשובה. כפי שנכתב ״מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה״.

אני מודה ומתוודה על חטאי. על שיכולתי להיות הרבה יותר שלם ממה שהצלחתי, על שיכולתי לעזור יותר לכל מי שנזקק ולפעמים שכחתי, על שיכולתי לתת ובמקום זה שמרתי, על שלא העזתי לנסות כי התביישתי, על שיכולתי לרחם אבל תקפתי, על חוסר צדק, שבמקום להתלונן שתקתי, על שטעיתי ובמקום להקשיב צעקתי, על שבמקום לחקור קבעתי, על הדרכים הארוכות שהתפתלו והתעקלו, על הפחדים והספקות, על קיצורים שהתארכו, על מחשבה שנעלמה ומעשה שלא נעשה, על הדברים שנאלמו ועל האור כשהוא כבה, על חלקים שנפרדו ושכחו להתחבר, על המילים שנאמרו ואינני זוכר.

אני סולח ומבקש את סליחתכם עם ישראל אבל יודע שהכל קורה בדיוק מופלא לפי תכניותיו של הא-ל. הגדול והרחמן שעוטף את כולנו, הטוב והמיטיב שתמיד נמצא איתנו, אני מודה לך א-לי על רגעים של התעוררות, על שנתת בנו כוח לצמוח מטעות. על זה שלא פסקה אהבתך ושתמיד אתה שומר, על כל הטוב בעולמנו שהופך לטוב יותר. מודה אני לפניך אלי הרחמן, מלך חי וקיים שסולח כל הזמן. טובה שעה בעולמך מחיים שלמים בלעדיך, טובה האהבה והיראה ממרום כבודך.

קטגוריה: יהדות

תגיות: הנחת תפילין, סליחה, סליחות, קניית תפילין, שופר, שי דיבו כהן, תפילין, תשמישי קדושה