אתמול הועלה הפוסט של משה פייגלין שהאשים את ארה"ב במלחמה שבסופו של יום ישראל תהיה זו שתצטרך לשלם עליה בצורה כזו או אחרת. היום כתב פייגלין כי רבים בקשו הרחבה לדברים שכתב בעניין התקיפה. פייגלין הרים את הכפפה והסביר בצורה ישירה את ראיית המצב שלו.

"מאז ומקדם סבלה ישראל מחוסר יכולת לגבש אסטרטגיה כוללת.
מזכיר המדינה האגדי קיסינג'ר הגדיר זאת כך: "לישראל אין מדיניות חוץ – רק מדיניות פנים".

הסיבה לחוסר היכולת הזו אינה חכמתם הלקויה של היהודים, אלא העלמת יסוד היעוד מקיומנו הלאומי. אנו מצדיקים את קיום המדינה בסיבות קיומיות בלבד – לא ייעודיות. יד-ושם הוא בית המקדש שלנו. הר הבית – מושא להפחדה מתמדת ונעשה הכל בכדי להיפתר ממנו.

התוצאה היא שעל אף שאנו המדינה המתקדמת ביותר באזור (והיחידה למעשה), אנו גם היחידים שאין להם שום אינטרסים באזור. האינטרס היחיד שלנו הוא לשרוד ולכן אנו מסוגלים רק להגיב ולא ליזום שום דבר.
אם הסורים יתקפו – נתקוף בחזרה. עד אז – נמתין.

משמעותה של אסטרטגיה היא גיבוש מדיניות כוללת לאור מטרה שמעבר לקיום. טקטיקה היא מדיניות של מקרים ותגובות.

"במזרח התיכון, זה או שאתה מסב לסעודה או שאתה חלק מהתפריט" (המשפט הזה נחרת בזיכרוני, קראתי אותו לפני שנים באחד מגיליונות 'נתיב', ואודה למי שיזכיר לי ממי הוא מצוטט).
בין מדינות דמוקרטיות (במשמעותה המערבית של דמוקרטיה) – יכולה להתקיים מציאות סטטית שישראל הייתה רוצה להימצא בה. כלומר איני חומד ממך דבר ולהפך.
לא כן בתרבות הערבית מוסלמית השוררת באזורינו. כאן – אם אתה לא מטפס עלי, אני מטפס עליך.
מטרתה האסטרטגית של ישראל היא להיות מעצמה אזורית במזה"ת.

אך היות ואנו רואים עצמנו כזרים ואורחים בארצנו (שמאז לחיצות היד של רבין ונתניהו עם יו"ר הארגון לשחרור הארץ מהיהודים, התברר כי היא שייכת באמת לילידים ה"פלסטינים") איננו מגלים עניין במטרות אסטרטגיות שמעבר לקיום בלבד.

המזה"ת המתפורר והחוזר לתצורתו השבטית המקורית שמלפני הסכם סייקס – פיקו (מלחמת העולם הראשונה) נופל לידיהן החמדניות של האיראנים או התורכים. כולם רוצים להיות ה'סלח אדין החדש' של האומה הערבית הגדולה המשילה מעליה את מסיכות הלאומיות המדינית המערבית הכפויה. האיראנים מנסים לעשות זאת באמצעות איום גרעיני על ישראל, והתורכים, סתם באמצעות השפלתה – ע"ע המרמרה.
בין לבין מתחיל הוואקום שנוצר למשוך אליו את המעצמות. קודם רוסיה, ועכשיו, בלית ברירה - ארה"ב, המנצלת את הטבח בסוריה בכדי לנסות ולשקם את מעמדה.

משמעותה של אסטרטגיה היא שאם יש טבח בסוריה – ישראל היא זו שצריכה להתערב ולמנוע אותו.
אני יודע – התרגלנו לחשוב כחגבים, מה? השתגענו? להתערב בשביל העם הסורי ולחטוף טילים על תל אביב?
ובכן מה שיקרה עכשיו הוא שכמו בזמן התקיפה האמריקנית על סדאם (ב91) – מי שיתערב (למען האינטרסים שלו) יהיו האמריקנים והבריטים, מי שיחטוף יהיו הישראלים – כלומר הטילים בכל מקרה ינחתו על תל-אביב, ובסופו של דבר, כמו אז, אנו גם נידרש לשלם מחיר בין לאומי כבד מאוד בגין הפסיביות שלנו.

אם אנחנו נהיה אלה שיזמו, היזמה תבוא בראש וראשונה למנוע את יכולת השיגור הסורית. הפגיעה בנו תהיה אז קלה יותר ומי שירצה לעשות בעתיד עסקים במזה"ת ילמד לעבור דרכנו – כלומר לשלם ולא לגבות.

הוא אשר אמרתי – במזה"ת, זה או שאתה מסב לסעודה או שאתה חלק מהתפריט".

בסוף דבריו הוסיף פייגליו: "ברור לי שלדברים שכתבתי כאן אין כיום אוזן קשבת בישראל. התודעה הישראלית - תודעת האורחים בארצם - רחוקה מלהיות מסוגלת לעכל את צורת החשיבה הזו. על כן ראו את הדברים כחומר למחשבה בלבד ועד שאבחר להנהיג את ישראל– נתרווח כולנו בחדרים האטומים, אי שם על צלחת הסועדים".

קטגוריה: אקטואליה

תגיות: משה פייגלין