מן הסתם שמעתם פעם את האמרה: שואלים יהודי, מה תיקח איתך לאי בודד? והוא משיב: לא אקח איתי שום דבר, כי בטח יש שם שליח חב"ד, והוא כבר ידאג לכל הדרוש.

זה נחמד, קצת משעשע, ואפילו מחמיא. אכן, התרגלנו למציאות שבה יש שליח חב"ד בכל פינה על פני כדור הארץ. אם צריך משהו – ליצור קשר עם מטייל שאבד, לספק אוכל כשר לנוסעי מטוס שנתקע, להביא יהודי נידח לקבר ישראל – יש כתובת טבעית: שליח הרבי. אפשר להעיר אותו באמצע הלילה, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהכול יסודר בדרך הטובה ביותר.

מנין משיגים ערָבוֹת

לקראת הכינוס העולמי של השלוחים כדאי להפנות זרקור גם אל הצד השני של המטבע. השלוחים תמיד מאירים פנים, מקבלים כל יהודי בחיוך, נכונים לעזור, אבל הם מתמודדים עם אתגרים לא-פשוטים לגמרי.

בעבורנו תפילה במניין היא הדבר הפשוט ביותר – בכל עיר יש כמה וכמה בתי כנסת לתפילות בימות החול ובשבתות. נשאר לכם רק לבחור את הנוסח והסגנון. רבים מהשלוחים יכולים רק לחלום על כך. אם יש להם מניין בשבת – הם חשים בני-מזל. שלוחים לא-מעטים, במיוחד אלה שבתחילת דרכם, יספרו לכם כי גם בראש השנה וביום הכיפורים לא תמיד היה להם מניין.

ומה על מקווה? ומצרכי מזון כשרים? וחינוך לילדים? האם אתם מעלים על הדעת ששליח במקום נידח כלשהו, בימים שלפני חג הסוכות, לצד בניית סוכה והזמנת אורחים וכו', היה עסוק בדאגה אחת – מנין ישיג ערָבוֹת? שלחו לו אתרוג ולולב והדסים, והניחו שערבות יש שם בשפע – ומתברר שאין.

או למשל כשמתקשרים לשליח ביום שישי אחר הצהריים ומבשרים לו בשמחה שהגיעה למקום קבוצה של יהודים שהיו רוצים להתארח בסעודות השבת או לקבל ארוחות כשרות. השליח יענה "בוודאי, בשמחה, ברוכים הבאים, יש הכול בשפע". הוא סוגר את הטלפון ורץ לעשות קניות, והאישה מתחילה לאפות חלות ולהעמיד סירים – וזה אחרי שכבר סיימו להכין את השבת. אולי אם מישהו היה טורח להודיע מראש על בוא הקבוצה, הייתה נחסכת הטירחה המיותרת?

אין באר נפט

ולא דיברנו על כסף. האם מישהו חשב מנין השלוחים משיגים מימון לכל הפעילויות שלהם? מי שסבור שבמרכז חב"ד בברוקלין יש באר נפט שופעת, אז זהו, שלא. כל שליח – בארץ ובעולם – נדרש להתמודד בעצמו עם אתגרי המימון. הוא מנסה לגייס תורמים ולהשיג שותפים לפעילות. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. על שלוחים עוברים הרבה לילות בלי שינה בדאגה לכיסוי ההתחייבויות שקיבלו עליהם.

הם אינם מתבכיינים. הם תמיד שמחים ומקרינים מרץ ואופטימיות. אבל אנחנו צריכים לחשוב על ההתמודדויות שלהם ולהושיט יד. ואולי לפני טיסה לאיזו נקודה רחוקה, לשאול את השליח אם הוא צריך משהו. אולי כמה מעדני חלב לילדים. רעיון.

התמונה המסורתית של השלוחים בחזית בית מדרשו של הרבי, אשתקד (ציור: שימי קוטנר)

קטגוריה: ,