מוחמד אל-וואהבי הפקיסטני נידון למוות לאחר שגורש 17 פעמים משישה מסגדים שונים, בשל שחרור גזים במהלך תפילות הרמדאן. אף עורך דין לא ייצג את הנאשם, שטען כי מדובר ב"מצב רפואי נדיר" וביקש מחילה מהשופט והאלוקים
זה הדין של המוסלמים להרוג מי שמפיח מה אומרת היהדות ויש התיחסות לכך בגמרא

אחד החכמים העיד עדות ראייה, שראה את רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה) בעודו מתפלל: מוציא מפיו גיהוק (גרפס) , כשפיהק הניח ידו על פיו, שמעו מתעטש, יורק ומסיר את הכינים המציקות מבגדו- כל הפעולות האלה היה עושה רבי בעודו מתפלל. לעומת זאת אם הטלית הייתה נופלת לקרקע, באמצע התפילה, הוא לא היה מרימה כדי לא להיות מוטרד מכוונת התפילה.
הקשו התלמידים: כיצד נהג "רבי" לעשות מעשים אלו, שציינו לעיל, בזמן התפילה? הרי זה בניגוד גמור להלכה האומרת: המגהק והמפהק בזמן תפילה הרי הוא מגסי הרוח, המתעטש בתפילתו זהו מנהג כיעור. היורק בזמן תפילה כאילו ירק בפני המלך!. משמע מעשים אלו שנהג רבי אינם ראויים לאף אדם לעשותם בזמן תפילה.
יישבו התלמידים את הסתירה בין מעשה רבי להלכה כך: כשרבי עשה גרפס ופיהק בזמן תפילה, זה יצא לו באונס, וההלכה אסרה גרפס ופיהוק מרצונו. רבי יהודה הנשיא התעטש בפיו ואילו העיטוש שאסרה ההלכה, הוא עיטוש מלמטה; הפחה (הפליץ בקול). ומה שרבי ירק בזמן תפילה, הוא לא ירק על הקרקע אלא ירק לתוך בגד ויריקה באופן זה ההלכה מתירה. כך מתיישבים מעשיו של רבי עם ההלכה.
עוד הוסיפו התלמידים לספר, שחכם אחר, רב אשי שמו, אם היה בא לו רוק בפיו בזמן התפילה, הוא היה יורקו לקרקע מאחוריו ולא היה יורקו לבגד משום שהיה איסטניס (אנין דעת) (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כד, עמודים א –ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ואמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק, ונתעטש, ורק וממשמש בבגדו, אבל לא היה מתעטף, וכשהוא מפהק – היה מניח ידו על סנטרו. מיתיבי: המשמיע קולו בתפלתו – הרי זה מקטני אמנה. המגביה קולו בתפלתו – הרי זה מנביאי השקר, מגהק ומפהק – הרי זה מגסי הרוח. המתעטש בתפלתו – סימן רע לו, ויש אומרים: ניכר שהוא מכוער. הרק בתפלתו – כאילו רק בפני המלך! – בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא: כאן – לאונסו, כאן – לרצונו, אלא מתעטש אמתעטש קשיא! – מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא: כאן – מלמעלה, כאן – מלמטה; דאמר רב זירא: הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא, ותקילא לי כי כולי תלמודאי: המתעטש בתפלתו – סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה. אלא רק ארק קשיא! – רק ארק נמי לא קשיא: אפשר כדרב יהודה; דאמר רב יהודה: היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק – מבליעו בטליתו, ואם טלית נאה הוא – מבליעו באפרקסותו. רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי, נזדמן לו רוק, פתקיה לאחוריה. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו? – אמר ליה: אנא אנינא דעתאי".
להלכה זה אסור עם תפילין אבל זה לא עבירה אלה רק חוסר כבוד לבריות

קטגוריה: אקטואליה, יהדות