א יש נוהגים לגבות לפני מקרא המגילה מעות ''זכר למחצית השקל'', וכל מי שלא הספיק לתת המעות הללו לפני פורים יתנם אז לפני המגילה, וכמו שאמרו (במגילה יג:), גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. [במסכת סופרים (פכ''א ה''ד) איתא ''שצריכים ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור''. ומ''מ מנהגינו לעורר העם לתת זכר למחצית השקל בליל פורים קודם מקרא מגילה. וכ''כ מהרי''ל והרמ''א בהגה (סי' תרצד ס''א) (אך לא נהגנו כמ''ש שם דהיינו לפני מנחה). והמג''א שם כתב שבמדינתו נהגו ליתנו קודם מקרא מגילה של היום. וע' בפמ''ג שם]. ויזהרו שלא לקרות המעות הללו ''מחצית השקל'', רק ''זכר למחצית השקל''. [במס' סופרים שם איתא ''ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה''. ובשו''ת הגאונים (סי' מ) איתא, ''מה שמכריזים על השקלים במקומכם, לא יפה הם עושים שקוראים אותם שקלים ונאסרו איסור הנאה''. ע''ש. ומ''מ אם נותן המעות ''זכר למחצית השקל'' אין קפידא, בפרט כשמפרשים הגבאים כוונתם לשם איזה מוסדות תורה גובים המעות. ונותן לגבאי על דעתו. (ומכ''ש כשנותן מעות של נייר, ולא מטבעות כסף ממש, שניכר שאינו עושה לשם מחצית השקל ממש). וע' בילקו''י מועדים עמ' שי, ובחזו''ע פורים עמ' קא].
ב צריך לתת סכום השוה לערך שלשה דרהם כסף טהור, שהם תשעה גרם כסף טהור מזוקק לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. [הנה בשו''ת בית דוד (חיו''ד סי' קיח) האריך בדבר מצות מחצית השקל, ושם (דף עד) כתב, שאדם שרוצה לקיים זכר למחצית השקל, כדי שתהיה כפרה לנפשו, צריך שיתן לפחות עשרה גרה. ע''ש. והנה מחצית השקל בשקל הקודש הוא שני דינרים, והדינר הוא שיעור מיתקאל, דהיינו דרהם וחצי, וכמ''ש בכס''מ (פ''ב מכלי המקדש ה''ג), ובב''י אה''ע (סי' סו). נמצא ששיעור מחצית השקל הוא שלשה דרהם. וכל דרהם הוא שלשה גרם. ונמצא שהמחצית השקל הוא תשעה גרם כסף טהור. וע' בילקו''י מועדים עמ' שי. ובחזו''ע פורים עמ' קב]
ג טוב שיתן שלשה מטבעות מתכת לזכר מה שנאמר בפרשת מחצית השקל ג' פעמים תרומת ה'. [כמ''ש הרמ''א בהגה (סי' תרצד). ואף שבמטה יהודה כתב, שאין לזה טעם, שהרי תרומת המשכן לא היתה מחצית השקל אלא כל איש אשר נדבו לבו וכו'. וכ''ד הגר''א במעשה רב דסגי במטבע אחד. מ''מ מהיות טוב נכון לעשות כד' הרמ''א. וכ''כ במועד לכל חי סי' לא אות נא]. ומכל מקום גם שוה כסף או שטר כסף יספיקו לקיום מצוה זו. [כי בכל מקום קי''ל שוה כסף ככסף, וכמ''ש התוס' (קידושין ב.). ומטבע של נייר הגם שהחתם סופר (חיו''ד סי' קלד) מצדד בזה אם מותר לפדות הבן בהם, כיון שאין גופם שוה כלום, ורק משום דינא דמלכותא יוצאים בהוצאה. ע''ש. וע''ע בשו''ת עונג יום טוב (סי' קב). אולם בשו''ת חסד לאברהם תאומים ח''א (סי' צה) העלה להקל. וכן דעת הג''ר יצחק אלחנן בשו''ת עין יצחק (חיו''ד סי' ל), וראה בילקו''י מועדים, עמ' שיא, ובחזון עובדיה פורים עמוד קג]
ד מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל לזכר מחצית השקל. [ע''פ מ''ש המטה יהודה עייאש (סי' תרצד). ושכ''ד הגר''א כיו''ב. וע''ע בשו''ת בית דוד (חיו''ד סי' קיח). וע''ע בשו''ת מנחת אלעזר ח''א (סי' ל). ובביאור הלכה. וכ''כ בשו''ת גאוני מזרח ומערב (סי' מ) שאין קצבה לזה, שאינו אלא לצדקה בעלמא. וע''ע בשו''ת ציץ אליעזר חלק יג (סי' עב), ובילקוט יוסף מועדים עמוד שיב. ובחזון עובדיה על פורים עמוד קד].
ה כל מי שהוא למעלה מגיל עשרים שנה צריך לתת ''זכר למחצית השקל'' הסכום הנ''ל. [הרמ''א סי' תרצד עפ''ד הרע''ב פ''א דשקלים]. ויש אומרים שאף מי שהוא למעלה מבר מצוה, מבן י''ג שנה ומעלה, צריך לתת זכר למחצית השקל. וטוב להחמיר כדעה זו. [עיין בתוס' יום טוב (פ''א דשקלים מ''ד) שתמה על הרע''ב בזה, והביא דעת הרמב''ם והרמב''ן ושאר פוסקים שמבן י''ג ומעלה חייב בשקלים. ושכ''ה בירושלמי שם. גם בשו''ת בית דוד תמה על הרמ''א, שהרי מה שנאמר מבן עשרים שנה ומעלה, אינו אלא לתרומת אדנים. אבל בתרומת הקרבנות החיוב הוא מבן י''ג. וכ''כ הרמב''ם והרמב''ן והסמ''ג. ע''ש. אולם בחזקוני (ר''פ כי תשא) מבואר שא''צ לתת אלא מבן כ' ומעלה. וכ''כ מהראנ''ח, והב''ח, ובשו''ת שער אפרים. ועכ''פ י''ל דס''ל להרמ''א שהואיל ואין זה אלא למנהג בעלמא זכר למחצית השקל דיו במה שמפורש בתרומת אדנים מבן כ' שנה ומעלה. שנאמר בה: ''לכפר על נפשותיכם''. וכ''כ במטה יהודה שם, ובשו''ת מנחת אלעזר שם. ומ''מ טוב להחמיר עפ''ד הרב בית דוד והרב מטה יהודה שיש לתת מבן י''ג שנה ומעלה. וע''ע בשו''ת יחוה דעת ח''א (סי' פו). ובילקוט יוסף מועדים שם].
ו גם הנשים יתנו מעות ''זכר למחצית השקל''. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. ולכן כל איש אשר יש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו הקטנים הסמוכים על שלחנו סך הנ''ל לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן חצי שקל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע יותר קטן כפי כוחו, כי כאיש גבורתו. [המג''א (סי' תרצד סק''ג) העיר עמ''ש בהגהות מנהגים דנשים וילדים חייבים במחצית השקל, שלא ידע מנא ליה. ובתורה תמימה (ר''פ כי תשא) כתב, ונראה דהכא שנותנים המחצית השקל לצדקה להקדים שקליהם לשקלי המן, כיון שאף הנשים והילדים היו באותו הנס לכן גם הם חייבים. וכ''כ בכה''ח, ובספר לקט יושר. אולם בתשו' הגאונים ליק (סי' קכ) כתב בשם רב סעדיה גאון ששלשים מצות שהאנשים חייבים ונשים פטורות, ופירש הרי''צ גיאת שאלו הן: מילה, ראיה, שקלים כל העובר על הפקודים וכו'. ע''ש. נמצא שנשים פטורות מן השקלים. אך יש לחלק בין תרומת המשכן למחצית השקל. וראה בילקוט יוסף מועדים עמ' שיג, ובחזו''ע פורים עמ' קה]
ז מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב''ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח.). וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו (בבא בתרא י:) במה תרום קרנם של ישראל ב''כי תשא''. [במסכת סופרים (פכ''א ה''ד) איתא שנותנים בזה לחם ומים לעניים. וברוח חיים (סי' תרצד) כתב שינתנו לטובת תלמידי חכמים עניים, וכמ''ש אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה. ע''כ. וכבר אמרו במדרש תנחומא (פרשת צו), שהתורה מכפרת על עונותיהם של ישראל, נמצא שהתורה משמשת תחליף לכפרת הקרבנות הבאות מתרומות ''מחצית השקל''. ואדרבה מעלת התורה גדולה ממעלת הקרבנות, וכמו שאמרו בר''ה (יח.) על הפסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר עון בית עלי בזבח ובמנחה. בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בת''ת. וכן אמרו במגילה (ג.), גדול ת''ת יותר מן הקרבנות. ע''ש. ובילקוט שמעוני (הושע סי' תקכב), איתא, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך בירושלים, ורבי יהושע מהלך אחריו, וראה את בית המקדש כשהוא חרב, אמר ר' יהושע, אוי לנו על ביהמ''ק שהוא חרב, שהיו מתכפרים בו עונותינו. אמר לו ריב''ז, בני אל ירע בעיניך, יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה, והיא ת''ת וגמילות חסדים, לכן נאמר: כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות. וראה בילקו''י מועדים עמוד שיג. וביחוה דעת ח''א סי' פו, ובחזו''ע פורים עמ' קה].
ח הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם מדי חודש בחודשו, אינם רשאים לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים של יום הפורים, או לתרומת זכר למחצית השקל. אולם אם רצה להוסיף על חובתו ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להוסיף על חובתו בתוספת מרובה בתרומת זכר למחצית השקל רשאי לתת התוספת ממעות מעשר. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לזכר למחצית השקל. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. יחוה דעת חלק א' סימן פז]

קטגוריה: