יומא דהילולא של הצדיק הקדוש, רבנו יצחק אבוחצירא זצוק״ל, שמסר נפשו על קידוש ה׳.

הנה, בכל יום פטירת צדיק כולנו ברטט וחלחלה ובדבקות גדולה בצדיק. וצריכים לבאר עוד נדבך מה קורה ביום הילולת הצדיקים בשמים, ועד כמה הקשר והדבקות בצדיק ביום הילולתו חשוב ביותר?

הנה מצאנו בתפילות הימים הנוראים, שאנו מבקשים מהקב״ה שירחם עלינו ״אם כבנים אם כעבדים״ - הנה צריכים להבין ההבדל בין רחמים כבנים, לרחמים כעבדים.

רחמים כבנים הם כשאבא מבקש דבר מה מהבן, והבן אינו חפץ לעשות רצון אביו, אז האבא עומד ומשכנע את בנו במתנות ובדברים טובים בכדי לרצות את בנו, לעשות את רצונו. אבל כאשר עבד, אדונו רוצה ממנו דבר מה והעבד לא עושה, האדון לא מרצה אותו שיסכים ויעשה דברו, אלא האדון מעניש אותו ומתנהג עמו בדרך קשה ביותר. וזה ההבדל בהתנהגות של השמים כלפי האדם או כבנים או כעבדים, ואנו מתפללים ומייחלים, שההתנהגות איתנו תהיה כהתנהגות של בנים.

והנה, הכוח של הצדיק ביום הילולתו להיות מליץ יושר בשמים, שההתנהגות עם האדם תהיה התנהגות של בנים, ולא התנהגות של עבדים.

וזה מה שאלישע הנביא עמד והתפלל בשעה שרבו,

אליהו הנביא עלה השמימה: "אבי אבי" ביקש מרבו, שהכוח והרחמים שיעורר בשמים יהיה כאבא לבן.

וזהו יסוד גדול בדבקות ובתפילה לצדיק ביום הילולתו, שיהיה מליץ יושר בעדנו, שנזכה להנהגה מהשמים של בנים ולא של עבדים.

והנה יום זה, יום שמסר נפשו רבנו יצחק אבוחצירא על קידוש ה׳ וכמו שמסופר שהלך לעיר מסוימת והתרים את כל יושבי העיר ליתן צדקה למען התורה ולמען עניים. וכשסיים לקבץ את הכסף, ביקש מיושבי העיר לדעת איך מגיעים לכפר מסוים, אמרו לו יושבי העיר זה כפר שאין בו שום יהודי, ויושבי הכפר ידועים כאנשים צמאי דם ושונאי יהודים. עמד ואמר להם: זוהי גזרה מהקב״ה ואין לבטלה, ונפרד מכל ידידיו ואוהביו והלך לעשות רצון קונו. ואיך שנכנס לעיר המסוימת שביקש להגיע אליה, הגיע ערבי צמא דם ודקר אותו בסכין בליבו.

וידוע שרבי יצחק היה הבן הקטן של רבנו יעקב אבוחצירא. ולפני שנולד רבי יצחק, רבנו יעקב היה פרוש מאשתו שנים רבות, וגילו לו מהשמים שניצוץ האר״י הקדוש צריך לרדת לעולם ואז חזר לביתו ונשמת רבי יצחק בנו, ירדה לעולם.

משחר ילדותו היה בקיא וחריף ופרוש מכל ענייני העולם הזה, ואף אביו האביר יעקב היה מתפעל מסודות התורה שנגלו לו עוד משחר ילדותו. לפי מה שהמסורת מספרת, כשהיה בן י״ב שנים אביו היה לומד עימו בכל יום. באחד הימים איחר לבוא, וכשהגיע שאלו האביר יעקב היכן היה? ענה ואמר לו: ישבתי וכתבתי דבר לכבוד הקב״ה. ביקש האביר יעקב לראות מה כתב, והתפעל האביר יעקב, מהחיבור המזעזע של הפיוט "אעופה אשכונה״, שבגיל רך בשנים, הגיע להשגות לכתוב את השירה הזו לה׳.

וכך גם המסורת מספרת, שביום ששפכו את דמו, זה היום שכתב את הפיוט ״יום השביעי״.

והנה, בצדיקים וקדושים כאלו אשר ביודעין ובנפש חפצה, מסרו את החומר ביד היוצר והגיעו להתפשטות גמורה כלפי הקב״ה, להם יאה ולהם נאה לעמוד לפני כיסא הכבוד ולדרוש ולבקש על קהל עדתם, להתנהג עמם כבנים ולמתק את הדינים ולהתנהג במידת החסד ובמידת הרחמים.

תפילה מיוחדת שתיקן כבוד האדמו״ר עט״ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט״א, שיש לאומרה בסיום לימוד דבר התורה:

״שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו" , "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך" יהי רצון שבזכות שאנו משתדלים להידבק בנשמות הצדיקים והקדושים, ואל אלו שזכו למסור את נפשם על קידוש ה׳ ובזכות רבנו יצחק בן רבנו יעקב אבוחצירא, שעלה השמיימה כעקדת יצחק ואפרו צבור ומונח על גבי המזבח, יחד עם אפרם של כל הצדיקים שמסרו את נפשם על יחוד קדושת שמך, שנזכה לראות בימינו "חשוף זרועך לקבץ פזורים, גלה קץ ישעך ודיגלך ארים כי בא קץ דרורים" וזכנו להיות כבנים ולא כעבדים ו"ברית אבות לבנים תזכור" יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך.״

קטגוריה: אקטואליה