הזמנה למשפט
הדברים הבאים נכתבו כנסיון להמחיש ולעורר את ההרגשה באשר למציאותו של יום הדין הממשמש ובא.
אל: כל איש ישראל !
הנך נקרא בזה להתיצב למשפט שיערך נגדך בימים א' וב' בתשרי בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
אתה מאשם באי שמירת חלק נכר מארבעת חלקי שלחן ערוך. לדגמא הננו מביאים כאן כמה מהתביעות העקריות:
א. בטול תורה. ב. חטאי הלשון. ג. ענינים שבין אדם לחברו. ד. זלזול בדיני ממונות.
צפוי עיון מחדש בחלק שלך בעולם הבא.
בין שאר הענשים האפשריים:
א. ענש מיתה, חס וחלילה. ב. מחלות ויסורים, רחמנא לצלן. ג. עני, צער וגלות, רחמנא לצלן.
עליך להופיע בפני השופט באפן אישי ללא כל יועצים וסנגורים. יצין, כי חמר התביעה הוכן בדקדוק רב, לאחר מעקב ממשך אחרי מעשיך ביום ובלילה. ומכיון שאין לפקפק באמתות העבדות, אין כלל מקום לוכוחים או להתנצחיות.
אי לכך הנך נתבע על ידי מדת הדין להודות באשמה, כדי שלא להגדיל את חמרת האשמה.
לבקשת הסנגוריה (מדת הרחמים), נתנה לך ארכה של שלושים יום, מראש חדש אלול, כדי לאפשר לך לעין בגליון האשום ולהכין כתב הגנה.
פסק הדין וגזר הדין ינתנו בו ביום. במדת הצרך תנתן לך ארכה של עשרה ימים.
*

הערה: מתוך התחשבות במעמדך המיחד כנתין בתחום שפוטו של שופט כל הארץ, מענקת לך אפשרות יוצאת מהכלל להביא לכך שינהגו עמך לפנים משורת הדין. אם תענה על הדרישות, תוכל להמתיק את דינך או לבטלו כליל, ואף להפכו לטובתך!
בדבר פרטים פנה בהקדם לרמב''ם (הלכות תשובה), או לרבנו יונה מגירונדי (שערי תשובה), לשם קבלת פרטים והנחיות. (לקח טוב).

עשרת ימי תשובה

''דרשו ה' בהמצאו''
בספר ''חומת הדת'' (פרק יז) נושא ה''חפץ חיים'' את משלו ואומר:
אדם בעל אכסניא שהלשינו עליו לפני השלטונות וכמעט שנגזר דינו לבלות כל ימיו בצינוק ובעבודת פרך, עמד אותו האיש והפך עולמות ושכר פרקליטים וסנגורים גדולים שבמדינה, שלח שתדלנים לשופטים של ערכאותיהם, אולם העלה חרס בידו.
אמרו לו אוהביו וידידיו: רואים אנו שאין לך תקנה אלא לבא ולהתיצב לפני המלך בכבודו ובעצמו, שכן ידוע הוא כמלך חסד ורודף משפט, ואזניו קשובות לבקשת נתיניו. אם אך יעלה בידך להוכיח לפניו צדקתך בטוחים אנו כי לא יתן לעות משפט.
אותו מלך היה נוהג אחת בשנה, שהיה פושט בגדי מלכותו ולובש בגדי הדיוט, וכך היה יוצא לשוט על פני הארץ, מבלי שידע איש כי הוא המלך. וזאת כדי שיוכל לראות היטב אם הכל מתנהל למישרין במדינה, אם אין פרץ ואין צוחה ואין מעות בדין ומשפט. והנה קרה מקרהו של מלך זה לעבר בעירו של בעל האכסניא דנן, ואף בא להתאכסן בבית מלונו. ברם, איש לא ידע על כך ואף לא בעל האכסניא עצמו.
ימים אחדים לאחר שפנה המלך ונסע משם, נודע הדבר מי היה אותו אורח פלאי. מששמע בעל האכסניא כי המלך בכבודו ובעצמו אשר רצה לבא לפניו ולהוכיח את צדקתו היה בביתו ולן אצלו ויכול היה לדבר אתו פה אל פה ולהשמיע באזניו את טענותיו, וכי שעת כשר כזאת היתה בידו והוא החמיצה ללא תקנה התחיל קורע את בגדיו ומצעק: ''וי, וי! אוי לי ואבוי לנפשי ! המלך הגדול ורב החסד נזדמן לבית מלוני, ואני יכלתי להפיל תחנתי לפניו ולבקש ממנו על נפשי והחמצתי את השעה! עתה כיצד אגיע אליו והוא רחוק וסגור בארמונו, ומאות חילים עומדים סביביו ושומרים עליו לבל יבא אליו אדם אשר לא נקרא ! ''
והרי ממש זה המקרה אשר יקרה את בני האדם בהיותם כאן עלי אדמות.
בעולם הזה השפל, מצוי הוא, כביכול, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בביתו של כל יהודי. שעת כשר מצינת יש לאדם להתקרב אליו ולהדבק בו יתברך על ידי למוד התורה וקיום המצות. ברם, רסים הם המחמיצים שעת כשר זו, ולכשירצו להגיע אל מלכו של עולם בארמונו שוב לא יהיה הדבר קל כלל ועקר, ומי יודע אם תעלה זאת בידם.
ישים כל אחד ואחד דבר זה ללבו, כדי שידע להשתמש בשעת הכשר בעוד שרוי המלך עמו בבית מלונו (מ''משלי הח''ח'').
משל זה מדבר על שעת הכשר שיש לאדם בימי חייו, כל עוד הוא חי בעולם הזה. אולם בד בבד עם ההתעוררות הכללית שיש כמוסר השכל של המשל, יש לו משמעות מיחדת גם לעשרת ימי תשובה, שכן בימים אלה נתנת לנו הזדמנות יוצאת מן הכלל לפנות אל מלך מלכי המלכים ''בהמצאו'', ולקרא לו ''בהיותו ק רו ב ''.
מה גדולה צריכה להיות עגמת הנפש למתבונן, אם ימים יקרים אלה יחלפו ללא נצול התקרבות הקדוש ברוך הוא אלינו. (לקח טוב).

''קראהו בהיותו קרוב''
מובא בספר ''נתיבות שלום'':
''דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב'' (ישעיה נה, ו). ודרשו חז''ל במסכת ראש השנה (יח.), שהכתוב מדבר בעשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים. ויש לבאר, מדוע דוקא עשרה ימים אלו הם זמן המצאו והיותו קרוב, ועליהם במיחד נאמר ''דרשו ה' בהמצאו'', הלא יהודי צריך לדרש את ה' ולהתקרב אליו יתברך אפלו בעתות חשכות והסתר, ומדוע אם כן קשור דרשו ה' לעת המצאו והיותו קרוב?
והענין, על פי מאמר הכתוב ''הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי'' (ירמיה ב, לה). דכאשר יהודי חוטא, חס וחלילה, הרי יותר מעצם החטא והפגם, פי כמה חמור אם אינו מרגיש את גדל הפגם שעשה בחטאו, ונפשו שלמה עליו כאלו לא חטא, שזה חטא גדול יותר מהעברה עצמה.
והטעם בזה, כי בנוגע לעצם החטא הרי נאמר: ''לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו'' (במדבר כג, כא), והוא כמו שבארנו, שהכונה לחטא כזה, אשר גם בשעה שהאדם חוטא, הרי ה' אלקיו עמו שגם אם לא היה יכול להתגבר על יצרו ולעמד בנסיון, לבו נקרע בקרבו מגדל יסורי מצפונו על עוברו על רצון ה'. ועל און כזה שגם בשעת החטא גופו ה' אלקיו עמו הכתוב אומר ''לא הביט און ביעקב וגו' ''. ולכן, אם כואם לו ליהודי, ומצפונו מיסרהו בשעת מעשה, או לכל הפחות לאחר מעשה, שאז נחשב קצת לאנוס מתוך שפחז עליו יצרו, וכמאמר חז''ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, לכן יש לדונו לכף זכות. אבל על אמרך לא חטאתי אם גם לאחר שיצר הרע כבר הסתלק ממנו אין לו מוסר כליות ואיננו מתחרט על כך הנך נשפט.
משל לאדם שחטא למלך ופגע בכבודו, שמלבד עצם הפגיעה בכבוד המלך, עוד יותר חמורה מ ה הוא אדישותו לאחר מעשה, אם אין לו שום נקיפת לב וממשיך להתנהג בשלוה כאלו לא ארע דבר, שזו פגיעה יותר גדולה מעצם הפגיעה שפגע במלך מקדם. שאם בעצם הפגיעה אולי היו לו מניעים שאנסוהו לכך מה יענה על שלות נפשו שלאחר החטא? ומה גדולה הפגיעה אם גם כאשר המלך בכבודו ובעצמו ממציא עצמו אליו, וגם אז אינו נגש לפיסו ולבקש מחילתו, ואיננו מרגיש כלל כי חטא נגדו.
וזה ענין ''דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב'' בעשרה ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכפורים. אין הכונה בזה לאפוקי ולשלל ימי הסתר וחשכות, אלא שבימים אלו, שבהם הקדוש ברוך הוא נמצא וקרוב לישראל, מה רבה התביעה והחיוב לדרש את ה' ולהרגיש בלבבו עמק החטא ולהתפיס עם המלך יותר מבזמנים אחרים. דאם, חם וחלילה, גם בימים של בהמצאו ובהיות קרוב איננו דורש את ה' ואינו נגש להתפים עם המלך, הלא זה החטא של אומרו לא חטאתי כפול ומכפל. והוא כדאיתא ב''בית אברהם'' הספור מהרב הקדוש מקאליסק זי''ע, שאמר על ימים אלו, שגם לו היה מוצא בהם כיס מלא מעות, לא היתה חולפת אצלו אפלו מחשבה להרימו מרב המרירות והחשבון הנוקב במה יתרצה עבד אל אדוניו, שזה עבודת הימים הקדושים הללו.

דרשו ה' בהמצאו החיוב גדל כאשר קל יותר לקים
שכר המצות נקבע, כידוע, לפי הצער שבקיומן, וכמאמרם באבות (פ''ה) ''לפום צערא אגרא''. באותה מדה גם הענש של בטול המצות יחשב על פי הקשי שבקיום המצוה. ככל שקל יותר לקים את המצוה, כך יגדל גם עון בטולה, כמבאר בגמרא: ''תניא, היה רבי מאיר אומר: קשה ענשו של לבן יותר מענשו של תכלת'' (מנחות מג). וזאת משום, שקל יותר להשיג חוטי ציצית לבנים מאשר פתיל תכלת.
אף בענין התשובה יש זמנים שבהם קל יותר לשוב, וממילא, מי שנמנע מלשוב באותם זמנים ענשו גדול יותר. ואימתי זוכים אנו לזמנים אלה? על כך למדנו בגמרא: ''כה' אלקינו בכל קראנו אליו'', וכתיב: ''דרשו ה' בהמצאו'' [מפרש רש''י: פעמים שאינו מצוי], התם ביחיד הכא בצבור. ביחיד אימת? [רש''י: אימתי גם ליחיד מצוי לו הקדוש ברוך הוא ?] אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים (ראש השנה יח.). והרמב''ם כתב: אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: ''דרשו ה' בהמצאו'' (הלכות תשובה פרק ב).
נתבאר כאן, שבעשרת ימי תשובה קל יותר לשוב אל ה', כי אז הקדוש ברוך הוא מצוי וקרוב. ולכן, מי שאינו שב בימים אלו, יגדל עונו וכבדה חטאתו מאד. (לקח טוב).

קטגוריה: אקטואליה