אנשים לא תופסים מה רע בפשרנות האפיינית לחלקים (בהדגשה על חלקים) מאנשי הציונות הדתית. הנה לכם דוגמא; דברים מקוממים ומוזרים שכתב חגי הוברמן בעלון שבת, שלמען האמת מזכיר יותר צהובון: מצב הרוח. המחולק משום מה בבתי הכנסת (!);
"לכל מי שהיה מודאג מכך שאת הזירה המדינית של מדינת ישראל תייצג מול אומות העולם סגנית שר שומרת נגיעה- דאגתכם היתה מיותרת לחלוטין. התמונה הזו צולמה היום עם השליח המיוחד של יפן למזרח התיכון. (ציפי בתמונה לא 'שומרת נגיעה' ולוחצת את ידו וכו'. רא"ז). יישר כוח לציפי שיודעת בחייה האישיים לשמור על ההלכה ולדקדק במצוות בלי שום ויתור, ולהבין שבחזית הדיפלומטית ישנם קודים מחייבים של התנהגות, שפעולה על פיהם מחוייבת למען העם והמדינה". סוף ציטוט.
תורה אחת לבית, תורה אחת לרחוב.
מה היה רע אם המדקדקת הנכבדה קלה כבחמורה, כעדותו, או הסגל שלה יכינו את הדיפלומט מראש שכיהודיה שומרת מצוות היא מנועה מכך?! לו ידעתם כמה מכרכרים הדיפלומטים שלנו לכבד כל בדל של מנהג אצל אחרים עד כדי השפלת כבודם העצמי הייתם זוקפים גבותיים. הכי מגוחך שלפי מה שקראתי. ביפאן דווקא הקידה לעומת האדם היא האקט הסמלי המבטא כבוד הרבה יותר מלחיצת היד. אז מה עשינו בזה?!
שמירת נגיעה אדון נכבד היא איננה דרגה או חומרה. זו הלכה פסוקה.
מזכיר לי לצערי דברים שאמר מנדלסון שר"י: היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. אין צורך להכביר לאלו תהומות של התבוללות הוביל הלה את עדר השוטים המסכילים (הטעות במקור) שנהו אחריו. זאת התורה לא תהא מוחלפת!

קטגוריה:

תגיות: ,