האם במשרד הבריאות של המדינה היהודית שבדרך, יתנו רישיון לרופאים של ימינו?
אנו ממשיכים ללמוד את סדר הדינים בשו"ע, כדי להבין איך נראה משרד בריאות יהודי.

הדין הבא בשו"ע "ומיהו לא יתעסק ברפואה אלא אם כן הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן הרי זה שופך דמים". בהמשך ההלכה (מובא בפירוט יותר בטור), מוסבר שבית דין צריך לקבוע מי הוא רופא בקי ולתת לו רשות לרפא. במקרה של נזק שנגרם על ידי הרופא, יש לכך השלכה על החיוב שלו בדיני אדם, שאם ריפא שלא ברשות בי"ד חייב אפילו בדיני אדם.

ההנחה הפשוטה בימינו היא שכל מי שסיים את לימודיו וקיבל רשיון לעסוק ברפואה כבר נקרא רופא בקי. ישנה שיחה מפורסמת של רבי נחמן (שיחות הר"ן, נ') ונצטט קטע ממנה: "אפילו מי שהוא דוקטור גדול אי אפשר לו לכוון החולאת והרפואה השייכת לו... וקשה לו מאד שיכון ולא יטעה בכל הפרטים כאשר הם בעצמם מודים בזה...ובקל בקל יוכל לקלקל לו הרבה שלא יועיל שום תקנה לחייו ח"ו, ואפילו הדוקטור הגדול מאד, מכל שכן וכל שכן רוב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רובם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש וכו..."

ניתן לטעון ולומר שבזמנו של רבי נחמן הרפואה היתה נחשלת לעומת ימינו (האמנם?) , אך זה לא משנה את העיקרון. ברור שרבי נחמן הבין שגם מי שנחשב בעולם ל"דוקטור גדול מאד" לאו דווקא נחשב לרופא בקי על פי שו"ע.

המגמה הכללית בעולם הרפואה בדורות האחרונים היא "התמקצעות". אם בעבר היה מושג "רופא", כיום יש קרדיולוג, נוירולוג וכו. בתחום האורטופדיה למשל, כבר יש מומחה מיוחד לכל אחד מהמפרקים, ודווקא זה נחשב להתקדמות הרפואה...

על פי תורה, הרופא יהיה מוצלח יותר ככל שיהיה "הוליסטי" יותר. על הרופא להיות בקי בכל תחומי הרפואה הן ברמת הגוף והן ברמת הנפש ועל חוסר ברופאים כאלה מלין רבי נחמן (להרחבה בנושא התכונות הנדרשות מרופא מומלץ לעיין בספר גוף נפש ונשמה בפרקים ז', ח'). מיותר לציין שרוב רובם של הרופאים בימינו אינם מתקרבים כלל להגדרה הזו.

בסדר הספירות, צריך לכוון את הדין הזה במידת הגבורה. ההקבלה של מורנו הרב גינזבורג, לשבעת הדברים שלומדים מגנב היא "מעמיד עצמו בסכנה", שהרי הרופא מסתכן להיענש בידי שמים (ואילו בידי אדם הוא נענש רק אם ריפא שלא ברשות בי"ד). בהקשר הזה כפל הלשון "ורפא ירפא", נדרש כך: "ורפא" – מרפא את הסבל שהחולה מתלונן עליו, אך גורם לו לתופעות לוואי ולסבל אחר..., "ירפא"- מרפא אף את תופעות הלוואי.

בעניין תופעות לוואי ולכבוד יום ההילולא של הוויטעבסקר שחלה בא' אייר, מסופר על אדמו"ר הזקן בעל התניא, שחלה במחלה מסוכנת. באותה העת היה במעזריטש רופא בשם ר' אברהם, והרבי רבי מנחם מנדל מוויטעבסק צווה עליו לבדוק היטב את בעל התניא. אחרי בדיקות וחקירות מצא הרופא תולעים במקום קרוב אל קרום המח של הרב, הבאים כתוצאה מהתעמקות רבה... הרופא הסתגר בחדרו שלשה ימים ולילות על מנת למצוא תרופה מתאימה, ואכן מצא תרופה חזקה מאד, אך כתופעת לוואי, אפו של הרב בעל התנאי - יימס...

הוויטעבסקר אמר לרופא ש"אפו של זלמן יקר למעלה, ומן ההכרח שישאר במקומו", והרופא היה צריך למצוא תרופה אחרת. לאחר כמה ימים מצא הרופא תרופה אחרת לתולעים, שתגרום רק למחיצה שבין הנחיריים להינמס, ועל זה הסכים הרמ"מ מוויטבסק. וזה מה שרואים בתמונה של הרב בעל התניא, מעין גומא על האף...
באדיבות - הקול היהודי

קטגוריה:

תגיות:

הזמנה של מצווה לכבוד 'אור החיים' הקדוש זיע"א!