"כל ערל לא יאכל בו". כיצד נקרא לב שלא עשה שום מאמץ, שום השתדלות, לצעוק ולכעוס ולבכות. לצעוק ולצעוק ולצעוק שוב ושוב – "למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו "
בשבת לפני שבוע, קראנו שוב את פרשת "החדש" שאמורה לעורר אותנו להתכונן להקרבת קרבן פסח. קראנו על "משכו וקחו לכם" ודרשו חז"ל – משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם. בכל דור ודור על מנת לזכות להקריב את קרבן הפסח אנו מוכרחים למשוך את ידינו מהעבודה זרה של אותו הדור. עבודה זרה במובנה הרחב, הכולל את כל מה שזר לאמונה הפשוטה והתמימה במה שכתוב בתורה.

כבר הרבה שנים קוראים בבתי הכנסת את פרשת 'החדש' כמצוות אנשים מלומדה. הרבה שנים, המון שנים לא הקרבנו קרבן פסח ו...כבר התרגלנו... אבל, בדיוק בשביל זה נועדה קריאה זו, להזכיר לנו שוב ושוב שלא נשכח שאנחנו חיים בשקר, שאנחנו כרותים ומנותקים ממקור חיינו וכל עוד לא נעשה כל מאמץ לחזור אליו נישאר תלושים ושבריריים.

מי שהוא ערל, לא יכול לאכול מהקרבן. אבל זה כמעט מה שאנחנו, איך אפשר לקרוא ללב שבקושי מרגיש שלא הקרבנו קרבן פסח? למי שלא עשה שום מאמץ, שום השתדלות, לצעוק ולכעוס ולבכות. לצעוק ולצעוק ולצעוק שוב ושוב – "למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו "

תוך כדי המחשבות הנ"ל מצאתי דברים שחבר כתב לי לאחר חג הפסח בשנה שעברה -

לאחר חג הפסח האחרון, כמו הרבה מאד יהודים מן הסתם, הרגשתי מאד לא בנוח. גם אני מרגיש שאני לא יכול להגיד לעצמי כל כך בקלות שבטוח אני לא נכלל במה שהתורה אמרה "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". לא יודע למה, אבל אני לא כל כך מרגיש אנוס, אני יותר מרגיש בטלן ועצלן. הרי ברור שאם היו מגיעים אפילו חמשת אלפי אנשים לירושלים בערב פסח על מנת להקריב קרבן פסח ומוכנים להפסיד את ליל הסדר, לקחת את הסיכון שהם לא יחזרו למשפחה ללילה, המצב היה נראה אחרת. אמנם לא בטוח ששנה אחרי זה כבר היינו זוכים להקריב קרבן פסח במועדו, אבל שנתיים שלוש, חמש והיינו זוכים.

אני לא מאד בקי בפרטי ההלכות מתי חייבים כרת ומתי לא, אבל רגשי האשם המשיכו ללכת איתי כל היום עד תפילת מוסף. לא תמיד אני מכוון כמו שצריך בתפילה, אבל בחגים זה זמן אחר ויש תפילות מיוחדות.. ככה מצאתי את עצמי מהרהר אם אני לא משקר כשאני אומר "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", את האמת שלשאלה זו מצאתי מהר תירוץ, אמנם אנחנו יושבים בארץ ישראל אבל הקשר לארץ כל כך חלש. לא, זה לא בעיה בשבילי להגיד שאני גולה מארצי גם כשאני יושב כאן. אבל ההרהורים המשיכו איתי הלאה "ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות מפני... היד שנשתלחה במקדשך". תפסתי את עצמי, הלו! למה אני לא יכול לעלות ולראות? את האמת שבפסח הזה לא עליתי להר הבית, אדון מפקד ימ"ק הוציא לי צו הרחקה מהמקומות הקדושים. אלא אם כן אני אחתום על מסמך שכתוב בו שאסור לי להשתחוות, בינתיים לא חתמתי. אבל איך זה קשור ליד שנשתלחה במקדשך?

לקח לי זמן לחשוב והגעתי למסקנה שמה שיש לי לכוון בתפילה הוא על ידו של השלטון הזר ששולט היום בארץ הקודש, הרי זוהי היד שנשתלחה במקדשך. היא היד שלא נותנת לנו לעלות ולראות ולהשתחוות. היא היד שבגללה לא הקרבתי השנה קרבן פסח. ומיהי היד הזו? הרי מי שולט היום בארץ ישראל? בשנתיים האחרונות היו אלה מפלגות מהצד הימני של המפה – הליכוד והבית היהודי. פתאום נפל לי האסימון - היד הזאת היא ידו של אורי אריאל, של בנט וחבריהם. ואז ניסיתי לחשוב - הרי הם גם אנשים דתיים ומה הם מכוונים כשהם אומרים "היד שנשתלחה במקדשך"?

בינתיים עוד לא היתה לי תשובה, אבל ההרהורים באמצע התפילה. הביאו אותי להרהורים גם אחרי התפילה, פתאום הבנתי למה אני כל כך עצלן ובטלן, הבנתי שכל עוד אני לא אוכל להגיד בפה מלא שמדינת ישראל היא האוייב של בית המקדש אני לא אוכל לאסוף אנשים שיבואו להפגין את זה שהם רוצים קרבן פסח. כי הרי זו האמת - מדינת ישראל מפעילה את כל כובד משקלה נגד כל התקדמות בבניית בית המקדש, היא עוצרת כל מי שנוגע באפס קצהו של הר הבית ומפעילה את השב"כ בשיחות אזהרה ואיום תמידיים. הסיבות לזה הם רבות ומגוונות, כנגד ארבעה בנים דיברה תורה - רשעים, פחדנים, תמימים וסתם כאלו שנסחפים בזרם. אבל זאת האמת.

כל עוד היהודים לא יבינו שהגיע הזמן לבחור בית מקדש או מדינת ישראל, לא נראה אלפים שבאים בערב פסח עם קרבנות. רק מי שיבין ששלטון שאינו מאפשר ליהודים להקריב קרבנות, שמי שמתנגד לסיבה העיקרית שבשבילה כספו יהודים לאורך כל הדורות לארץ ישראל – בניית בית המקדש, הוא שלטון זר. הוא שלטון שאין לו שום זכות קיום לרגע אחד. כל מי שלא מבין את זה לא יהיה מסוגל לעולם לפרוץ את המחסום סביב נושא הר הבית. הוא יסתובב סחור סחור, ידבר על עליה להר הבית, על שוויון זכויות בין יהודים לערבים, הוא יוכל לתרגל הקרבת קרבנות, אבל רק את העיקר העיקר הוא לא יוכל להגיד – אנחנו רוצים לבנות בית מקדש, אנחנו לא רוצים מסגד בהר הבית. וזה לא נושא בכלל לדמוקרטיה, מי שלא רוצה בית מקדש אין לו שום זכות מוסרית לשבת ב'פלסטין'.

מחסום הפחד ההזוי הזה מלהגיד דברים כל כך פשוטים, ישבר יום אחד וזו תהיה ההתחלה. הרבה הרבה יהודים יחליטו שנמאס להם, הם לא מוכנים להכיר בשלטון הזר הזה, הם רוצים בית מקדש, והם יהיו מוכנים לסבול בשביל זה כמו שיהודים סבלו על מנת להקים את מדינת ישראל, כי בית מקדש הוא לא פחות חשוב מבית לאומי. עוד אחד ועוד אחד והסכר יפרץ, פתאום כולם יראו איך כל כך הרבה יהודים רוצים בית מקדש והם רק פחדו שנים מהשב"כ, מהמדינה, מ...לא ברור מה. יש המון המון מה לעשות, רק צריך להפסיק לפחד. רק צריך להפסיק את אמונה האווילית הזאת שמדינת ישראל תאפשר לנו לבנות בית מקדש. ולהבין, שאם רוצים - צריך לעשות זאת בעצמנו.

כשחושבים על זה, אולי זאת הסיבה שהרמב"ם אמר לנו שהסדר הנכון הוא שקודם ממנים מלך ורק לאחר מכן בונים מקדש. רק מלך שנוהג על פי התורה יוכל להביא את העם לרצות בית מקדש, כל נסיון אחר לעורר תמיכה של העם לבית מקדש נועד לכישלון. לא יהיה בית מקדש ביחד עם דמוקרטיה. אפשר לפעול המון בנושא לדבר על בית מקדש, על זה נצטווינו "לשכנו תדרשו". נדבר המון על בית מקדש ונבהיר אנחנו רוצים שלטון אמיתי, שלטון שיקבל עליו אחריות למנות מלך, שהוא יבנה לנו את בית המקדש.

קראתי עכשיו שוב את הדברים שכתב אותו חבר, יש הרבה מה להעמיק ולחשוב על מה שהוא אומר, לחשוב היטב על המשמעות, אבל בא לי לפחות להידבק בחיידק... ולרצות גם.

קטגוריה:

תגיות:

הזמנה של מצווה לכבוד 'אור החיים' הקדוש זיע"א!