כשהתחלה הפרצה של הבגדים הקצרים ערכו כנס גדול בירושלים באולם "טירת חן" ומרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל זעק מקירות לבו:
אם נשות אברכים הולכות בבגדים קצרים וצרים צריך לסגור את כל הכוללים, מה שוה התורה של הבעל? אם כך הולכת אשתו, כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא, עד כאן לשונו הקדוש

מצינו בתורתנו הקדושה 'ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'

. כלומר כי חוסר צניעות בנות ישראל גורר אחריו בהכרח כי הקב"ה מסיר ח"ו שכינתו מתוכנו וידוע, כי בהסתרת פניו יתברך מצאנו תמיד רעות רבות וצרות ר"ל. יוצא, שבנות ישראל שאינן צנועות ההולכות בלבוש המשאיר גלויים מקומות מגופן, החייבים להיות מכוסים על פי דין תורתנו הקדושה, הן הן הגורמות לעזיבת השי"ת את מחנה ישראל ולמניעת עזרתו ממנו.

ואין ספק אפוא, כי אופנת הלבוש הקצר, אשר חדרה לאחרונה גם למחננו ולאוהלינו אנו, המחטיאה את הרבים, הלא היא, אשר היתה בעוכרנו וגורמת לסילוק השכינה מתוכנו ח"ו.

על כן פונים אנו אליכן, בנות ישראל יקרות, בקריאה נרגשת: חוסו נא עליכן, על עמנו ועל ארצנו. בערו נא את הפגע המבאיש, את הפגם המחפיר מקרבנו והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו. כי מאז ומתמיד הצניעות היא אשר הגנה על ספינת ישראל בעד הרוחות הסוערות למען תגיע אל חוף מבטחים.

כל איש ואשה חייבים לעורר ולהוכיח את בני משפחתם ואת כל מי שישעה לדבריהם על גודל האחריות, אשר לוקחות על עצמן אלה המהססות לעשות כנ"ל בשעה גורלית זו, כשדם ישראל ניגר ר"ל, ומשפחות שכולות נאנקות בייסוריהן.

לצערנו מוכרחים אנו לציון אמת שאימנו שרה שנירר ע"ה בייסדה את בית יעקב לא חלמה שנגיע (לכך ללבוש לא צנוע) היא נתנה לנו הכל, אך אנו לא קיבלנו הכל לקחנו את הנוח והקל.

ובמהרה יתבטלו כל הדעות המקולקלות מן העולם ונזכה להשראת שכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

דעת גדולי וצדיקי הדורות

ללבוש שמלה ארוכה

המדרש מבאר לנו באריכות את צורת התנהגותה ומלבושיה של רות, וכך מתואר שם: אינה שוחה (מתכופפת) ומלקטת אלא יושבת ומלקטת. ומבארים הראשונים שם, כדי שלא יראה מרגליה לאחריה כלום. ועוד מתאר המדרש איך שהיתה רות מאריכה את בגדיה ולא נהגה כאחרות שהיו מגביהות בגדיה, כדי שיקל עליהם ההליכה, ומזה הבין בועז שאשה גדולה לפניו. (רות רבה פ"ד,ו(

בית הדין הגדול שבירושלים: מימות עולם הלכו אמותינו בבגדים ארוכים ורחבים ובשמלות המכסות את כל הרגל לגמרי, וכך גם פרסמו בבית הדין הגדול שבירושלים בי"א אייר תרפ"ח: כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין התורה הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר (מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל ובית דינו חתומים על המכתב(

לא ראו את הגרביים

וכך העיד על מנהג ישראל בעל השומר אמונים זצוק"ל וזה לשונו: "לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים (גרביים( כי הבגדים היו ארוכים עד המנעלים )תקנות והדרכות עמ' י"ד)

בגד המצניע מכל צדדיה

הגאון בעל הבן איש חי זצוק"ל כותב בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז) כך: "ובמציאות הננו רואים בעינינו ונעיין בדעתנו המלבושים הצנועים הוא הבגד המצניע האשה מכל צדדיה ויעטפה ויכסה מכתפיה עד עקבי רגליה".

וכן תלמידו הגאון רבי שמעון אגסי זצוק"ל בספרו אמרי שמעון (עמ' ר"ג( כותב הדרכה להנהגה הראויה בזה הלשון :" צאתה תהיה צנועה ביותר כדרך הצנועות של הדור הקודם שהיו מתעטפות בצעיף מכף רגלם ועד קודקודם".

וכתב הגר‘‘י שיכנזי שליט‘‘א בספרו ’’בני יעקב‘‘ (אה‘‘ע סי‘ כ‘‘א): ’’שמעתי שהבן איש חי נשאל בזמנו למה אין הנשים נפקדות כ‘‘כ בילדים, ואמר שכיון שמקודם היו הנשים הולכות עם שמלות עד עקבם, וכעת בשביל שקצרו השמלה מעט, גרם הדבר לעקרות או לעיכוב הילודה".

מלבושי האשה כיריעות המשכן

כאשר רוצים חז"ל לדמות את יריעות המשכן, הם מביאים כדוגמא בגדי אשה המהלכת בשוק ושפוליה (רש"י – שולי בגדיה ( מהלכין אחריה ) ארוכים ונגררים בארץ (כך היתה גם יריעת המשכן האחורית נגררת בארץ.) ( גמ' שבת צ"ח.)

מכף רגל ועד ראש

הרדב"ז כותב בספרו (שו"ת הרדב"ז חב' סי' תש"ע( שלמרות שבמציאות נשות ישראל הולכות כשהן מכוסות מכף רגל עד ראש ואין כלום במה להסתכל, עדיין קיים האיסור ללכת אחר אשה, שהרי גם בזמן התלמוד היו מכוסות לגמרי ובכל אופן גזרו חכמים שאסור ללכת אחרי אשה.

עד כפות רגליה

בספר חכמה ומוסר (מרבה של ארם צובה בקונטרס דרך הצניעות פרק ג') כותב: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין... שיהיה ארוך עד כפות רגליה.

לבושי הנשים עד העקב

בספר ישראל סבא )הנהגות הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל פ' ט עמ' 88) מספר שהבבא סאלי הקפיד מאד על לבושי הנשים שתלכנה עם שמלה ארוכה שתכסה את כל גופן כולל הידיים והרגליים עד העקב ע"ש.

הגרי"ח זוננפלד ובית דינו: "כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין תוה"ק ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר". (כרוז שהתפרסם בירושלים בי"א אייר תרפ"ח)

הגמרא במסכת שבת (צח:) : "תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה", ופרש"י "ושפוליה – שולי בגדיה, כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ". רואים שדרך הנשים בזמן חז"ל היתה ללכת בשמלה הנגררת על הארץ ממש. והביאור בזה מובא במשנת יוסף להגר"י ליברמן שליט"א (על אגדות הש"ס עמ' קיד) " י"ל כי האשה לרוב צניעותה שלא יתראה ח"ו משהו מהמכוסה, היא עושה בגדים ארוכים מאד שנגררים לארץ, כן המשכן לרוב כבודו וקדושתו, היה צריך להיות הכל מוצנע ומוסתר בתוכו, לבלתי היותו גלוי לעין כל, ולכן היתה היריעה נגררת בארץ". וכך גם כתב החזקוני: בביאור עניין אורך היריעות דהוא נעשה "מפני כבוד שכינה" ורואים מדבריו כי הארכת המלבושים הינה הנהגת כבוד ותפארת. (שמות כו, יב(

רבי אהרון ראטה: "אשר נקרא אצלינו בשם צניעות היה עוד לפריצות גדול נחשב בימים קצת קודמים, (ובהמשך כתב שענין זה נקרא 'צניעות' רק "לפי ערך שפלות הגדול של הדור") כמו למשל בימי נעורי לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים )גרביים) כי הבגדים היו ארוכין עד המנעלים) בעל השומר אמונים בספר ’’תקנות והדרכות‘‘ פרק י"א(

המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר: כתב בתקנות בית החינוך שיסד לבנות (בפיקוחו של הגרי"ח זוננפלד) "המורות תהיינה מחויבות בחינוך הישן... ויהיה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הקדושות... ואם תבוא אל החדר בלבוש חצופי, אבדה את זכותה בתור מורה" ועוד נכתב שם בהמשך "...הבנות תהיינה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הצנועות" )ספר ’’בטוב ירושלים‘‘ עמ' צד(.

בעל התניא: "הבתי שוקיים (הגרביים( עצמן וכן השבכה עשויין רק לצניעות ולא לנוי כלל כי הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהן למעלה בבגדיה והצעיף על השבכה". (’’שו"ע הרב‘‘ סוף סימן ש"א מהדורא בתרא( רואים בדבריו מפורש שלא היה ניתן לראות את הגרביים היות והן היו מכוסות תחת השמלה.

רבי אברהם ענתבי: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וכמו שאמרו (ב"ב נ"ז:), וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין. וצר לי על דורות הללו שנהגו להיפך, ואפילו חלוק שעל גבי בשרם קצר הרבה וזה פריצות הרבה, וראוי לגעור בהם ולמחות בידם על זה המנהג הרע ולבטלו, ולחזור למנהגם הראשון שיהיה ארוך עד כפות רגליה" )ספר "חכמה ומוסר" - בקונטרס דרך הצניעות פ"ג(.

רבי יצחק אייזיק רוזנבוים: הנה ידוע שמטבע האנשים לא לאהוב חומרות בכל מה שקשור לקדושה וצניעות, אלא תמיד מחפשים אחר ההיתרים והקולות. והנה לפתע צצה לה חומרא חדשה שכביכול אסור ללבוש שמלות ארוכות, ואת החומרא הזו קיבלו החסידים והחשובים באהבה וברצון, והמון העם ששים ושמחים על חומרא זו ונשתנו כאן סדרי בראשית, וזו הוכחה ברורה שחומרא זו איננה מהתורה הקדושה. וכלשונו הטהור בספרו ’’הצניעות והישועה‘‘: "וזאת אומרת דחומרא זו, אינה חומרת תורתנו הקדושה נגד יצה"ר, רק היא חומרת יצה"ר נגד תורתנו הקדושה רח"ל, וממילא מי שרוצה לקיים רצון הבורא ב"ה, אסור לו להחזיק בחומרא זו, שאינה אלא קולא נוראה רח"ל )העתקנו כאן את לשון הגה"ק רבי יצחק אייזיק רוזנבוים זצ"ל מתוך ספרו ה‘‘צניעות והישועה‘‘ עמ' ר"ג בשינוי לשון מעט, למען יובנו הדברים בנקל.(

היעב"ץ: מביא את הגמרא בעירובין )ק:) בעניין זה שהתרנגול מפייס לתרנגולת ואומר לה "זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך" (אקנה לך מעיל שמגיע לך עד לארץ - רש‘‘י) וביאר בזה "למדנו דרך ארץ מתרנגול... דא"ל זביננא לך זיגא דמטי ליך עד כרעיך. רומז למלבוש של צניעות שכל גופה מתכסה בו" )בסידורו דף קנ"ט בפרק ו' אות ז (

רבי עמרם בלוי: "כל המושג בירושלים היה קדושה, לא היה שאלה של פריצות בימים ההם, אמי ע"ה הלכה בשמלה שהגיעה עד לארץ, כך גם היה בדור שאחרי".(משנת רבי עמרם‘‘ עמ' 261(.

רבי יצחק אבולעפיא: "וכשהן הולכין מחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים או לשווקים הם מתכסים מכף רגלם ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול הנקרא צעיף" (שו"ת פני יצחק ח"ו ס"ו(

המהר"ם חגיז: "המלבוש קצר הוא מלבוש מיוחד לפריצים ובעלי אגרוף והמלבוש ארוך למלכים ולכל אנשי מידות". (אלה המצות סי' תקמ"ג) וכעין זה כתב המהרי"ל: "בגדים קצרים הוא דרך ריקים, הארוכים הוא דרך חשובים". (בליקוטים( מעלות המידות: ’’ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים‘‘. (המעלה התשיעית- מעלת הצניעות( ורואים מכאן שגם גברים צריכים ללכת במעילים ארוכים ולא כמו שנהוג היום בטעות.

המהרי"ד מבעלז: "שנשים לא יגלו את הגרביים כי זה בגד שנעשה לקבל הזיעה והוי כשוקיה ערומים לדברי הב"ח יו"ד סי' ש"מ ובש"ך שם ס"ק כב". (’משנת יעקב‘‘ או"ח ע"ה)

המהרש"א אלפנדרי: "זכורני בימי חורפי כמה שנים ששום אשה מנשי ישראל לא היתה יוצאת כלל לרשות הרבים, ואף בעת הדחק לילך אצל חברתה היתה מתכסית בלבוש בגד שחור כל גופה מראשה ועד רגליה" )שו"ת הסבא קדישא ח"א סי' ל"ב כ')

רבי מנשה קליין: "ולענ"ד גם את הטוב נקבל והלואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואדרבא לאחר שהם ישנו ה"מאדע" ויחזרו למקורם, אנחנו בשם אלוקינו נלך ונדרוש מהנשים; אם בשעת ה"מאדע" לא היה קשה לכם ללבוש שמלות ארוכות, א"כ למה לא יעשו כן שלא בשעת ה"מאדע", והנשים הצנועות יקבלו מאיתנו, ובמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר". )שו"ת ’’משנה הלכות‘‘ חלק י"ב סימן שט"ז(

הרבי מסלאנים: "והשמלה תהא ארוכה עד העקב דוקא, ואפילו אם יהיו בתי שוקיים)גרביים ( גבוהים אסור לילך בשמלה קצרה... ודרך אבותינו שמרנו עד כה לבלתי התערב עם רשעים וקלי הדעת. וכן כתב הרמב"ם )ה' ע"ז פי"א ה"א ( להיות מובדל מהגוים במלבושם, ואפילו אם שניהם הולכים בדרכי הצניעות מכוסים, היו מקפידים שיהיה ניכר במלבוש בין יהודי לארמאי. והיום עושים היכר אחר, שבאם הערבים הולכים בבגדים ארוכים בני ישראל הולכים בבגדים קצרים, וזהו שאמרו רז"ל )סנהדרין לט:( וכמשפטי הגוים לא עשיתם )יחזקאל ה, ז( היינו לא עשיתם כמנהגיהם הטובים רק כמנהגיהם הרעים". )’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"ב( ועוד כתב: "תדעו בני שהסכנה מילדים והילדות שהולכים חשופי שוק וזרוע ושינו ממנהג אבותם, הוא יותר סכנה מכל מלחמת שבעים אומות" (’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"א(

הגרר"י דידובסקי: "ולכל הפחות צריך שיהי' אורך השמלה עד עצם הקרסול והיינו בערך טפח מן הארץ [כ-8 ס"מ] ואין לקצר מזה השיעור כלל וכלל. ואין להסתכל כלל על נשים אחרות שמקצרות זה השיעור כי בעקבתא דמשיחא מצוי גם בת"ח ויראי שמים שיש להם נשים שאינן צנועות כבנות ישראל הכשירות ואין ללמוד ממנהגן כלל" ועוד כתב שם במקור הקדושה וז"ל: "וראוי לכל אחד שיזהיר הרבה על זה בביתו ויתקנו את השמלות הקצרות מזה השיעור, ומאחר דהאשה רואה את בעלה שותק בזה הרי נעשה היתר אצלה ולכן עיקר חיוב מוטל על הבעל שימנע את אשתו מלצאת בשמלה קצרה מאורך עד עצם הקרסול ולא תכשיל ח"ו לזרע קודש בני אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב והמחטיא את הרבים אין לו חלק לעוה"ב, ולכן לא דבר קטן הוא עונה בזה, ויזהר מאד מאד שיהיו כל בגדיה וכל מעשיה בצניעות".(מחניך קדוש‘‘ אות ט"ז עמ' ט' – הגרר"י דידובסקי היה גאון מופלג בתורה, אשר החפץ חיים זצ"ל הפליג מאד בשבחו ובשבח חיבוריו השונים. ובשנת תרצ"א לבקשת גדולי הדור חיבר קונטרס בדיני הצניעות וקרא שמו "מחניך קדוש")

אסור ממש ללכת עם שמלה קצרה ועם גרביים בצבע העור או עם גרבים דקות

העתק מהמודעה שנתפרסם בעיר הקודש ת״ו מהגאב״ד ובתי הדין לפני (87) שנים

פעה"ק ירושלם ת׳׳ו יום י׳׳א לחדש אייר תרפ"ח

כאשר בעוונותינו הרבים פשתה המספחת של מלבושי שחץ ופרצו גדר הצניעות סמל עמנו הקדוש מאז ומעולם, באופן מבהיל מאד ה׳ ירחם, ורבים מיראי ה׳ פונים אלינו להורות להם את הדין והדת.

והנה אם כי המפורסמות אין צריכות ראיה אך כאשר בעוונותינו הרבים רבות מבנות הארץ פרצו חומת הדת והורגלו ללכת בשמלות קצרים ובבתי יד (שרוולין) קצרין עד אשר הרבה מהמון עם נשכח מהם חומר האיסור ונעשה להם כהיתר ח״ו.

על כן הננו להודיע בזה כי כל אשה ישראלית חייבת על פי דין תורתנו הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם, בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד הקצה האחרון היותר אפשר, ומצד הראש יכסו את כל בית הצואר כמנהג הצנועות ובבת ידים (שרוולין) ארוכות עד כפות הידים, וכן בשאר הבגדים חייבות לנהוג צניעות וחלילה ללבוש אנפלאות (גרבים ( מנוקבות מעשה רשת אשר הרגל יראה מתוכן. או אנפלאות. מגוון עור הגוף. כל אלה פגול הוא לנו אומה קדושה וטהורה מדור דור.

וכמו כן כל אחד מחויב לחנך את בנותיו הקטנות בצניעות וקדושה שגם הן תלבושנה בגדי צניעות ולכל הפחות שהשמלה תכסה בארכה את רוב הרגל ובתי ידים (שרוולין) שיכסו את רוב היד. ובשכר זה יקויים בנו מקרא שכתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים וגי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" ונזכה לגאולה שלמה בב"א.

בד״צ לכל מקהלות האשכנזים

נאם מרדכי ליב רובין נאם ׳צחק במוהר״א ז"ל פרענקיל נאם דוב צבי קארעלנשטיין

ב׳׳ה

ראיתי הכתוב מהרה״ג הבד״צ נ״י ויאושר כחס וחילם לתקן הפרצות ובאתי על החתום המחכה לישועה קרובה

יוסף חיים זאנענפעלד

העתק מתוך החלטת ועד משמרת הצניעות שנתפרסם בשנת תרצ"ו

בעזהי״ת אור ליום ב' לסדר זאת חוקת התורה וגו' ב תמוז התרצ״ו לפ״ק פעה״ק ירושלים תובב"א

אסור מן התורה ללכת בבגדי פריצות וזה גורם סילוק שכינה ר"ל והרבה איסורי תורה עוברים ע״י הפריצות, וחיוב על הבעל והאב למנוע פריצות מתוך ביתו, ואם אין ביכלתו בעצמו יבקש מאחרים שיעזרו לו, כי הפריצות אש היא עד אבדון ר״ל, והמתנהג בצניעות קדוש יאמר לו ואשריו בזה ובבא.

אסור לומר דבר שבקדושה, היינו דברי תורה ותפלה, כנגד הערוה ולכל כמה שאמרו חז"ל דהוי ערוה, וזה אסור אפילו ביחידות בתוך ביתו ומכל שכן ברבים דאיכא תרתי.

אסור לאשר, ללכת יחף בלא גרביים.

הבתי ידים (שרוולין) בהשמלה צריך שיהא עד פיסת היד, וההולכת בזרועות מגולות ואפילו מקצת מן הזרועות מגולה הוי פריצות.

אסור לאשה לצאת בבגד שלפנים מן הצואר מגולה דזה הוי פריצות, וראוי שהבגד יקיף אף מעט מן הצואר.

אף בקטנה מבת ג' ומעלה צריך לדקדק בבגדים שיהיו הבתי ידים (השרוולין.) קרוב לפיסת היד, יוכן שיהיה מלפנים מהצואר מכוסה, ואורך השמלה בלטנה לא פחות מן עד למטה מן הארכובה והמארכת הרי זו משובחת.

אורך השמלה בבת בוגרת צריך שיהא יותר ארוך מהשמלה של בת הקטנה. ואורך השמלה של הנשואה צריך להיות יותר ארוך מהשמלה של בתולה וטוב ויפה לעשות אימרא בסוף השמלה כדי שאם תתקצר השמלה יוכלו להאריך.

אסור לאשה ללבוש בגד שהוא כמו בגדי אנשים ואפילו בבגד אחד הוא אסור מן התורה.

אין לאשה ללבוש בגד אדום.

אסור ללבוש בגד מסחורה דקה שהבשר נראה מתחתיו, ואפי׳ בתי ידים (שרוולין) מסחורה כזו גם כן אסור, וכן (גרבים) כאלה ג״כ אסור, ואין חילוק בכל זה בין אם הסחורה דקה מאד ומחמת זה נראה הבשר, או שהסחורה ארוגה נקבים דקים ומחמת זה נראה הבשר דבכל אופן אסור, (ובכלל זה שלא לקנות סחורה כזו לבגד).

אסור ללבוש בגד שמראה הבגד כמראה עור הבשר וכן גרבים כאלה גם כן אסור.

וכן אין לעשות בגדים צרים.

אין לאשה, להתעצל מלכסות עצמה כראוי, והמתעצלת בזה לעון גדול יחשב אצלה, ולכן צריכה מאד לדקדק היטב בשעת שיוצאה מפתח ביתה ולחוץ שיהא מכוסה כל בשרה כראוי.

אסור לתופרת לתפור בגדים פרוצים ועוברת משום "ולפני עור לא תתן מכשול", ואף במקום שאפשר לתפור ע״י עכו״ם מ״מ איסורא דרבנן איכא [יש איסור דרבנן] וצריכין להזהר בזה מאד.

אין לאשה לצאת לשוק כשהיא מבושמת בין שנתבשמה בגופה בין בשערה בין בבגדיה.

צניעות גדולה באשה שתצא לשוק ברדיד גדול הנקרא שאהל בלשון אשכנז. (.מוזכר ברמב״ם פי״ג מה׳ אישות) וכן שתלבש על בגדיה מלמעלה סינר הנקרא פארטאך בלשון אשכנז (ומוזכר בשיטה מקובצת ב״ק פ״ב בשם הרב המאירי) ואשרי חלקן של המוסיפות צניעות וכל המוסיף קדושה יתוסף לו אורך ימים ושנות חיים

העתק מהמודעה יצאה מרבני עיר הקודש ומבתי הדינים ספרדים ואשכנזים בימי השובבים בשנת תש״ד (לפני 71 שנה) אחרי הידיעות המבהילות :מגזירת ההשמדה רח"יל ע׳י הנאצים ימ״ש.

לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה' כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ (הושע ו, א)

מטעם הרבנים הגאונים מורי הצדק ה׳ עליהם יודו הוסכם שבימי תיקון שובבי׳׳ם ידרשו בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר בארץ הקודש על דבר תיקון פרצת גדרי הצניעות אשר לדאבוננו ירדה פלאים, ולהודיע החיוב הקדוש שמוטל על כל בר ישראל (איש ואשה) להתאמץ ולהשתתף ולהשפיע כל אחד על חבירו לעורר ולהאיר לבבם באור קדושת תורתינו הק׳ וקיום ושמירת מצותיו ולהודיע גודל קדושת עם ישראל שנבחרנו מכל עם בהיותינו גדורים מן העריות ונקי מכל תועבה, ומה גרמה לנו עוון הפריצות עד שהיינו ללעג ולקלס ולאבוד של כמה רבבות.

אוי מה היה לנו!

עתה אתם בית ישראל זכרו כי ירושלים עיר שהשכינה לא זזה מתוכה, זכרו כי אלהי ישראל שונא זימה ופריצות, הזהרו מהפריצות אם אתם חפצים בקיום עם הקודש, הזהירו לנשיכם ובנותיכם ללבוש מלבושי צניעות כי בזכות הצניעות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותם אנו עתידים לגאל.

הצילו צאצאיכם מכל מקומות הטמאים, בתי תיאטרונים וקולנוע המלאים זמה ופריצות ר״ל.

הרחיקו את מלבושי הפריצות, שמלות קצרות, שרוולין קצרין וכל מלבושי פריצות אשר תורתינו הקודשה אסרה אותן.

בנות ישראל הנשואות לא תלכו בפרועי הראש שלא תהיו בכלל עוברות על דת משה ויהודית.

הרחיקו התועבה החדשה, ולא תצא בת ישראל אפילו קטנה שבישראל במכנסים בלי שמלה, כי האיסור מפורש וכתוב (דברים כ׳׳ב) ״לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה׳ אלקיך כל עשה אלה״.

הגיעה השעה שנשתחרר מהפריצות הארורה, ועם זה נקרב קץ גאולתנו. נשוב אל הצניעות ונתבונן כי אנחנו עם אחד בארץ נבדלים לה' לקדושה ולטהרה כמו שכתוב (ויקרא כ׳) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

נקיים הפסוק הנאמר על זמן ביאת משיח צדקינו (מלאכי ג׳( "אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו" וגו׳ (שם) [ונזכה ] וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו וגו' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותם בחורב וגו׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. עד כאן

והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו, כי מאז ומתמיד היתה הצניעות יסוד קיומנו וסוד הצלחתנו ובכל הדורות וכל הזמנים.

קטגוריה:

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,