החיות האלוקית שקיימת ומחייה כל חומר וגוף מתגלה בפנינו כאשר אנו פוגשים את כוחה, שפועל מעל הטבע, ללא סדר הגיוני שניתן לחשב ולמדוד. את הביטוי שלה באדם ניתן למצוא כשהיא מתלבש בתחושות ורגשות שאנו מכירים, כמו התרוממות או ירידה במצב הרוח. אלו הם רק חלק מהביטויים שהיא פועלת, כאשר למדע המדויק אין יכולת לחשב ולמדוד את הפרמטרים שמניעים ומקיימים אותה. החיות האלוקית מקיימת ומהווה כל חומר גשמי, כאשר המדע חושף בפנינו רק חלק מהביטוי שלה בעולם, והמסקנה שהוא מביא היא - שרב הנסתר על הגלוי.
על ידי אמצעים טכנולוגיים שמדמים את יכולותיו הטבעיות של האדם באופן מוגבר, שמתעלה מעל היכולת הטבעית והמוגבלת שלנו, ניתן לראות ולגלות שכבות מזעריות של מיקרו חיים שאינם נתפסים בעין האנושית. זוהי מערכת שלמה ומוצפנת שאין לה סוף. זכוכית מגדלת, צילום רנטגן, מיקרוסקופ, כל אלו יאפשרו לאדם ראיה על טבעית. מכשיר רדיו, אנטנות סלולאריות, יאפשרו לאדם שמיעה על טבעית. כך האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו מאפשרים לנו לחשוף חלק ממה שנסתר מתפיסתנו הטבעית והמוגבלת, אך למעשה גם מה שהמדע חושף ומגלה בפנינו הוא עדיין בגדר של דבר מוגבל, כי עצם התפיסה בו היא הכנסתו אל תוך מוגבלות, שזו מאפשרת לנו השגה מסוימת בו ובכוח האינסופי שמניע ומפעיל אותו.
בעבר נהגנו לחשוב שקרש מעץ הוא חפץ דומם וחסר חיות. למעשה בזכות האמצעים הטכנולוגים החדישים, שמאפשרים לנו לחקור שכבות עמוקות יותר בחומר, גילינו שקרש העץ מורכב מחלקיקים של יסודות כימים שבכל אחד מהם נשמרות התכונות של אותם יסודות שמרכיבים אותו. המדע קרא לחלקיק הקטן ביותר של היסוד - 'אטום', משמעות שמו היא - 'לא ניתן לחיתוך'. כיום אנו יודעים שגם האטום מורכב מחלקיקים קטנים יותר ובו גרעין, שבו פרוטונים ונייטרונים וסביבו ענן של אלקטרונים. מחקרים מגלים שאפילו הפרוטונים והנייטרונים מורכבים מחלקיקים נוספים, שטרם הצלחנו לחקור באמצעות העזרים הטכנולוגיים שעומדים לרשותנו. החומר עצמו מורכב מכמה סוגים של אטומים, שקשורים זה לזה, על ידי מערכת כוחות שפועלת בניהם, והחבירה שלהם יחד נקראת בהגה המדעית - מולקולה.
האדם החל לחקור את העולם הרוחני שמחייה אותו כבר עם היווצרותו, כאשר אדם וחוה נאלצו לעמוד בפיתוי שהציבה בפניהם הדעת. ברגע שטעמו את טעמה, זו גרמה להם לערבב את הטוב ואת הרע יחד, וכך הם איבדו את אחיזתם בתענוג האלוקי והחלו בעבודת הבירור שמטרתה למצוא את שורש הקדושה שטמון במעשיהם. על דרך משל הדבר דומה לאדם שנולד עם כישרון מוזיקלי. יש לו יכולת טבעית לדייק כאשר הוא שר, ודרך השירה הוא מסוגל להתחבר לעומקים פנימיים מענגים, אך ברגע שירצה לפתח את כישרון השירה הטבעי, שאיתו הוא נולד, הוא יצטרך ללמוד טכניקות שירה חדשות, כאלו שיאלצו אותו להתעלות מעל המקום הטבעי ובכך לברר ולחדד את היכולות שלו.
בשלב הראשון של ההתעלות אל מעל המקום הטבעי לו, הוא יאבד מתחושת הקסם הראשוני שחווה ורק לאחר שישלוט בטכניקות החדשות שלמד, עד כדי מימושם באופן מושלם שמרגיש כטבעי, יוכל לחזור ולשיר מהמקום הראשוני שהניע את כישרונו מלכתחילה. המקום התמים וחסר הדעת, המקום הזך והטהור, שמחובר לשורשו במקור בלתי מוגבל, אך מתגלה בכלי שמוגבל מעצם מהותו וטבעו ככלי. עבודה זו וודאי מורכבת יותר כאשר מדובר בשירה בשני קולות, כפי שקרה בסיפורם של אדם וחוה.
בגוף האדם החיות האלוקית מורכבת מחמש דרגות – נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הדרגה התחתונה ביותר, ה"נפש", מתלבשת בדם והיא זו שמחייה את הגוף מהמקום התחתון והגשמי. הנפש מעניקה לנו את החיוניות ואת האפשרות לרוח חיים. ה"רוח" מתלבשת בלב ובצינורות הפנימיים, דרכם הדם עובר ממקום למקום, והרי שהמורגשות שיש ברוח היא רק כאשר דבר מונע על ידה. כך הרוח מניעה את הדם מהלב ואל הלב במחזוריות מופלאה והתחדשות שמחייה את הגוף, שהוא רק חומר גשמי וצורה שנוצרה מתוך צרכיה של הנפש.
עיקר משכנה של הנשמה נמצא במוח, ובו ישנה מורגשות מועטה של הדם (הנפש). מה שמתלבש במוח הוא לא הנשמה עצמה אלא רק הארה מהנשמה, שהרי הנשמה במקורה ושורשה נשארת תמיד במקורה העליון והאינסופי. הדרגות האמורות (נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחדה) הם חמש בחינות מתוך הדבר הכללי שנקרא נשמה. הארת הנשמה שמתלבשת במוח היא המקום העליון ביותר בגוף האדם ובה מתלבש האור הנעלה ביותר שניתן לגלות בחיי היום יום. מאחר ובחינת הנשמה שמתלבשת במוח היא אחד מהכוחות הפנימיים שמחיים את הגוף בחיות אלוקית, חיבורה אל שתי הבחינות הנוספות, נפש ורוח, הוא כוח החיות האלוקית שפועל מלמטה למעלה.
שתי הבחינות הנוספות – חיה ויחידה, הם הכוחות המקיפים שמחיים את הגוף מלמעלה למטה, כאשר בחינת החיה נקראת "מקיף חוזר", זאת בגלל שהיא מתלבשת בגוף ומיד נמשכת ממנו החוצה אל כוח האלוקות האינסופי ולכן היא הממוצע שמחבר בין הכוחות הפנימיים אל בחינת היחידה. היחידה היא המקום שבו הנשמה שייכת בקב"ה עצמו ממש, חלק אלוקה ממעל ממש. על ידי בחינת החיה מתאפשרת השפעה הדדית שדרכה נוצר החיבור שממנו נפעל הגילוי האינסופי שבכוחו של היהודי לגלות בפנימיותו.
שני הכוחות, אלו שפועלים מלמטה למעלה ואלו שפועלים מלמעלה למטה, שייכים שניהם במקור אינסופי בלתי מוגבל. עבודת היהודי היא עבודת הבירור והזיכוך בשמירת תורה ומצוות דרכה ניתן להסיר את ההעלמות והסתרים ולגלות עוד ועוד מהאור האינסופי שמאיר דרך בחינת הנשמה שמתלבשת במוח עד למקומות התחתונים ביותר, הדם והבשר – "מבשרי אחזה אלוקה".
את הגילוי הזה ניתן לפעול דרך ההתבוננות במערכת היחסים שמתקיימת בכל אדם, מערכת היחסים בין הלב והשכל. בשכל מתגלה ההגבלה ובלב מתגלה היכולת להרגיש את הכוח הבלתי מוגבל. השכל מוגבל מעצם היותו כלי של השגה לאור השכל, שמאיר את נקודת החכמה ולאחר הבירור השכלי הוא יורד דרך הדעת ומתלבש בלב. נקודת פנימיותו של הלב יודעת להרגיש את חוסר ההגבלה דווקא מעצם היותו של הלב חסר באופן תמידי. הלב פועם ומחסיר פעימה, כך מתאפשר בו גילוי כוח הבלי גבול בתוך הגבול עצמו, וזו מטרת הבריאה - גילוי אורו האינסופי והבלתי מוגבל של הקב"ה בתוך העולם הגשמי והמוגבל, על ידי השכל שיודע לדמיין ולחלום וכך הוא משיג השגות גבוהות ומלביש אותם בתוך גבול, ועל ידי הלב שמטבע היותו חסר מסוגל להרגיש את השלמות האינסופית שבה לחיסרון אין מקום של מציאות.
תגיות: החיות האלוקית – הלב והמוח
