פרשת השבוע, פרשת עקב, מבארת בפנינו את חשיבות שלמות המצוות, זאת על ידי מה שנישאר בעקבות שמאחור, והקשר הישיר של העקבות של מה שמסתמן להגיע בעתיד לבוא.

הפרשה נפתחת בפסוק - ״והיה עקב תשמעון את המשפטים האלו ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך״, וצריך להבין כיצד המשמעות הכפולה של העבר והעתיד באה לידי ביטוי במילה ״עקב״, כמה שמסמל את המציאות המתוקנת של ההווה, זאת על ידי קיום המצוות באופן המתבקש לפי מה שמשתמע בפרשה.

רש״י מפרש את המילה ״עקב״ כ״מצוות קלות שהאדם דש בעקביו״, משמע שיהודי שמקיים מצוות חייב לראות בכל המצוות כשוות בערכן. אין מצווה חשובה יותר או פחות, כדי להגיע לשלמות הגילוי שנמשכת ע״י קיום המצוות, עלינו לראות בכולן שוות בערכן. נטייתו הטבעית של האדם להקל במה שנראה לו כמובן מאליו ושגור במעשיו, ודווקא במה שדורש עמל ויגיעה הוא יחמיר ויקפיד. אך למעשה הסכנה האמיתית חבויה דווקא בקלות שנייחס למצוות שאנו מחשיבים כקלות עבורנו, בהם תהיה נטייתנו הטבעית לזלזל ולראות בהן כלא הכרחיות, ומפני תפיסה זו התורה באה להזהיר אותנו. הרי שכל תרי״ג המצוות הן המשכה של האור האלוקי אל העולם התחתון והגשמי, זאת ע״י רמ״ח מצוות עשה שממשיכות את האהבה לעולם, ושס״ה מצוות לא תעשה שממשיכות את היראה לעולם. והאהבה והיראה הן הנקודה הפנימית ביותר באדם והן אלו שמהן מסתעפת דרכינו בעולם המעשה. על מנת שהיהודי יוכל ליישר את אורחותיו עליו לדייק בהמשכת שני קווים אלו, שהרי אם יראה באחת מהמצוות כחשובה יותר או פחות ממצוות אחרות, הוא יפר את האיזון כולו ומנקודה חסרה זו הוא יצמיח נטייה עקומה, שממנה בסופו של דבר הוא עלול אפילו לרדת מהדרך ולהגיע למצב של כפירה ח״ו. ואם יבין שכל אחת מהמצוות היא ציווי אלוקי שטומן בחובו המשכה של אור אינסופי, הרי שבשכלנו המצומצם אין אנו יכולים לתפוס מציאות אינסופית, ולכן חשיבותן של המצוות הינה שווה, ואת כולן אנו צריכים לקיים מתוך קבלת עול מלכות שמיים ולא מתוך מחשבה של השגה שכלית כזו או אחרת, שנטייתה הטבעית היא לתת ערך וחשיבות שונה לכל אחת מהמצוות.

פירושו של רש״י מתייחס לתפיסת המילה ״עקב״ כרמז לעבר, למה שנשאר מאחור מפאת החשיבות הנמוכה שנעניק לו בטעותנו. אך ניתן לפרש את המילה עקב גם בהתייחסות לעתיד, זאת דרך היפוך האותיות מהסוף להתחלה, ואז נקבל את המילה ״בקע״, היא רמז למה שעתיד לבקוע מבעד לקליפה כאשר היא תישבר, וזה מה שיצמח מתוך מעשינו המתוקנים. השימוש במילה ״בקע״ נעשה כבר בקריעת ים סוף - "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו", והרי שבזמן המעבר בתוך ים סוף ראו בני ישראל גילוי נעלה ביותר - "ראתה שפחה על הים את מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", גם שפחה שמסמלת את הדרגה הכי נמוכה בהשגתה השכלית ראתה גילוי נעלה, אפילו יותר נעלה ממה שראה הנביא יחזקאל, שחזה את ״מעשה המרכבה״ שמתאר את המתרחש בעולמות העליונים בהנהגתו של הקב״ה את גילוי הגאולה השלמה שעתידה לבוא ע״י מלך המשיח, אותה הוא מתאר גם בחזון העצמות היבשות. אם כך כיצד ייתכן ששפחה חרופה תזכה לגילוי נעלה אפילו יותר מהנביא ?

בנקודה זו מתחברות שתי הגישות, העקב והבקע, שמסמלות את העבר והעתיד, אל נקודת ההווה. הנקודה שבה היהודי מקיים את המצוות בפועל. והרי שכל עניינה של האלוקות שמתאווה להתגלות בעולם, הוא היותה דבר כללי שנכון ומושג לכל אחד מישראל, ללא התייחסות לדרגתו והשגתו השכלית. וכפי שידוע, בישראל רבבות רבבות של דרגות, וכולם עתידים להיגאל! ובתורת החסידות מבארים בפנינו דווקא את המעלה שיש ביהודי הפשוט, זה שמקיים את המצוות רק משום שזהו רצונו של הקב״ה, ולא מתוך השגה שכלית בטעמים שיש במצוות. הרי שבאותו יהודי פשוט לא תהיה חלוקה וערך שהוא יעניק למצוות כפי שהוא משיג בהן. הוא יתפוס את כולן כציווי אלוקי, ויקיים אותן בדיוק מהמקום הנכון והמדוייק, כפי שדורש מאיתנו הקב״ה, וכפי שמבואר בפרשתנו. אך על אף דרישה זו באמונה פשוטה, אנו גם נדרשים להתייגע בלימוד ולעלות מחיל אל חיל, הקב״ה רוצה שכן נפתח השגות וחידושים באורו האינסופי, וזו הסיבה שלשמה קיימת האזהרה המובאת בפרשתנו. שכאשר אנו עולים בהשגה השכלית, נזכור שאין זה אומר שעלינו לתת ערך שונה למצוות לפי השגתנו זו, ולמעשה השלימות שאליה אנו מתבקשים להגיע היא אמונה פשוטה ותמימה, על אף ולמרות ההשגה השכלית הגבוהה. וזה מה שיהיה בעלייתם של כל ישראל לדרגת ירושליים, ועלייתו של העולם כולו לדרגת ישראל בגאולה האמיתית והשלמה.

והשכר על שמירת המצוות באופן הזה ? שהקב״ה ישמור את הברית שנשבע לאבותינו. הקב״ה לא רוצה ששפע האור שנמשך אלינו דרך קיום המצוות יהיה בגדר מתנת חינם שבאה בחסדו, צריכה להקדים להם עבודה ויגיעה רבה, זאת על מנת שהשכר יהיה נעלה הרבה יותר ממה שמתקבל בחינם. דומה הדבר לחתן שמתחייב לזוגתו בכתובה, זה תנאי הכרחי כדי לבוא בברית הנישואין, אך למרות התחייבותו כשהוא בא בברית זו, אם האישה תמלא את חלקה ותתייגע למענו בניהול הבית, את מה שהוא מחוייב כלפיה הוא יתן מתוך שמחה ורצון, והרי שאז יהיה לזה בעיניה ערך רב הרבה יותר מאשר אם היה מקיים את חלקו מצד החיוב והברית בלבד.

דבר דומה אנו רואים גם ב״עקבתא דמשיחא״, התקופה של סוף הגלות, שגם בא ביטוי ה״עקב״ נמצא בשני ההיבטים שבו. מצד אחד (העבר) חושך הגלות מורגש מאוד ונדמה שלא תיתכן מציאות הגאולה ח״ו. אך מצד שני, בראיה לעתיד, הרי שזוהי תחילת ההתגלות של מלך המשיח, שעקבותיו נראות באופק הקרוב. ואיך ניתן לשלב את שתי הגישות למקומם המתוקן והשלם ?! ע״י קיום המצוות מתוך אמונה פשוטה וקבלת עול, ויחד עם זאת מתוך רצון עז ללמוד ולעלות מייל אל חייל. כך על אף החושך הגדול ברגעים שלפני עלות השחר, ידע היהודי המאמין שתכף ומיד ממש תעלה השמש ותזרח! וע״י תפיסה זו יוכל למצוא בעצמו כוחות גדולים, שינתבו את חושך הגלות אל מקומו בתשובה וגילוי יתרון האור שבא מהחושך, זהו אור הגאולה שבא מחושך הגלות, תכף ומייד ממש.

קטגוריה: פרשת השבוע