פרשת השבוע, פרשת תזריע, מביאה בפנינו סוד נפלא שמציג את השורש לאחדות ה׳, שקיים בכל דבר שיש ביכולתו להתחבר ולזרוע צמיחה. לעומת זאת, רוב הפרשה מסופר על דינים של אדם מצורע. מה הוא הקשר בין הדברים? וכיצד ניתן להפוך את הצרעת לזריעה מחודשת של גילוי אלוקות?
היהודי נדרש תמיד בדבר והיפוכו, מצד אחד קיים בו מקומו העליון, מצד שני קיים התחתון, ועבודת התשובה, בה כל אחד מאיתנו מחויב, היא חיבור שתי הקצוות לדבר אחד שלם!
את הקשר בין שלמות זו לבין הצרעת, ניתן למצוא ע״פ שזהו המשך ישיר לפרשה הקודמת, פרשת שמיני, בה התבאר כיצד האור האלוקי העליון, שמעל הטבע, מתלבש בעבודת התיקון שאנו עושים, בתוך הטבע. המספר שמונה הוא מספר שמייצג את מה שלמעלה מהבריאה ומה שלמעלה מהקדושה שמתלבשת בבריאה, הוא מייצג התחדשות של מציאות עליונה. לעומת זאת, האדם המצורע מייצג את המקום הנמוך ביותר שבתוך הבריאה! המצורע נדרש להגיע אל הכהן וזה נדרש לאבחן האם אכן מדובר בצרעת, לאחר שהחשוד בנגע הצרעת נמצא בהסגר של שבוע (או יותר), בו הכהן מחליט האם אכן מדובר בצרעת, תתקבל החלטת הכהן ובמידה ואכן מדובר בצרעת, האדם יורחק מהמחנה, עד שיצליח להיטהר ולעשות תשובה אמיתית שתרפא אותו מהצרעת. ״מצורע נחשב כמת״ (נדרים סד,ב.) נכתב, ועל כן ניתן להבין שזהו המקום הנמוך ביותר שאליו האדם יכול להגיע בתוך הבריאה, לעומת הפרשה הקודמת, פרשת שמיני, שמבארת את המקום הגבוהה ביותר, זה שלמעלה אפילו מהקדושה שמלובשת בבריאה ומעל הבריאה עצמה!
שתי נקודות אלו, הגבוהה ביותר, שממשיכה אור מהאינסוף אל תוך גדרי הבריאה, והנמוכה ביותר שהיא אדם שפועל בתוך גדרי הבריאה אך נחשב כמת, הן הדבר והיפוכו, שבו נדרש היהודי בעבודת התשובה! רמז לכך ניתן למצוא בכך שהתחדשות האור בעולם היא מתן תורה ומתן תורה נקרא ״שמיני עצרת״ היפוך האותיות ל״צרעת״ שבפרשתנו, שמגיעה לאחר פרשת ״שמיני״, אם כך כיצד ״שמיני-צרעת״ שהוא ההיפך מ״שמיני עצרת״, מתקשר לעניין ״תזריע״, שהרי שם הפרשה מביא את תוכנה הכללי של הפרשה כולה?
לפני שנוכל להבין את הקשר בין הדברים, עלינו להבין תחילה את תכלית הבריאה, שהרי הקב״ה הוא תכלית הטוב והחסד! כל רצונו זה שהאדם יזדכך ויהפוך כלי לאור האלוקי, שנסיר את כל הקליפות, שמעלימות ומסתירות על אלוקות ונוכל להיטהר ולעלות במדרגתנו, כאור המולבש בחומר גשמי, עד שנהיה ראויים להכיל את אור הגאולה, היא התכלית והמטרה של עבודתנו בעולם התיקון. העונש שמגיע בעקבות החטא, מטרתו להיטיב עם החוטא ולאפשר לו את עבודת התשובה, אפילו כאשר העונש הוא מוות, הרי שגם זה לכשעצמו, כדי לאפשר לחוטא את הזכות בחיי העולם הבא. לכן פרשה זו, שעוסקת באדם ש״נחשב כמת״ נקראת דווקא ״תזריע״, כדי לחדד ולהדגיש לכולנו שתמיד, בכל מצב שהוא, היהודי יכול לעשות תשובה ולחזור בו מדרכו בחטא!
אז איך זה עובד ? איך מזריעים צמיחה והתחדשות של מציאות טהורה וטובה יותר ?
נכתב בתחילת הפרשה - ״אישה כי תזריע וילדה זכר״, האישה היא כנסת ישראל שמשולה לכלה, בעוד הבעל הוא הקב״ה, שמשול לזכר, ולידת הזכר היא הגאולה! כיצד האישה מזריעה ? ע״י תורה ומצוות!
כפי שמבואר בתורת החסידות, עבודת האדם היא לחבר את ״קו הימין״ ו״קו השמאל״ אל ״קו האמצע״, ע״י התלבשות הימין, היא החכמה, בקו השמאל, היא הבינה, כך מתקבלת הדעת! שממנה נמשכות מידות הלב, שגם בהן נמשך קו הימין ב״חסד״, היא האהבה, קו השמאל ב״גבורה״, היא היראה, וקו האמצע ב״תפארת״, היא מידת הרחמים, שיש בכוחה להצמיח התחדשות אצל המקבל.
אותם קווים הם גם קו הזכר (קו הימין) וקו הנקבה (קו השמאל), כפי שהם פועלים בנפשו של כל יהודי, עד שיגיע לגאולה הפרטית של נפשו, וכפי שהם קיימים בעם ישראל בכללותו, כאשר כנסת ישראל היא הנקבה והקב״ה הוא הזכר. מלכתחילה הכל מתחיל בזכר, כפי שניתן לראות במבנה הפיזי של גבר ואישה, ראשית הגבר נדרש לתת טיפה מזרעו ורק לאחר מכן האישה מסוגלת לברר את פרטי החכמה, שמצויים בטיפה, ולהפוך אותה לחיים של ממש! האישה התברכה ביכולת הבינה והגבורה, היכולת לזהות את שורש החכמה האלוקית, כדי לפתח בה את הנדרש ולגלות את אורה! אך הזכר התברך ביכולת הנביעה, היא החכמה והחסד, על כן מטרת הבריאה כולה, היא לגלות את כוח הזכר, שטמון בכל אחד מאיתנו, כך יתגלה גם כוח הזכר שממנו כולנו נבראנו, כוח האור האלוקי של ה׳ יתברך!
כוחות הנפש של האדם מורכבים משתי קצוות אלו, זכר ונקבה, חכמה ובינה, חסד וגבורה, אהבה ויראה, רוח וחומר, וכו׳, כדי שהאדם יוכל לעשות תשובה שלימה, שבכוחה אפילו להחיות אותו מהמקום הנמוך ביותר, אותו הוא יוכל להפוך מצרעת (נחשב כמת) לעצרת (מתן תורה), עליו לשים את תוקפו של קו הימין בתוך יכולתו המופלאה של קו השמאל לברר ולזכך, עד שאלו יתכללו ויהפכו לאחד ממש, הוא קו האמצע. עבודה זו אמנם נובעת מהזכר, שצריך להתקבל אצל הנקבה תחילה, אך מפרשתנו ניתן להבין שגם לזכר וגם לנקבה יש את היכולת להזריע! יכולת ההזרעה היא המקום שבו התוקף נמצא בעת המפגש בין שני הקווים, אם אדם יחכה להתעוררות רוחנית עליונה שתבוא ותסדר עבורו את כל העניינים, הוא לא יוכל להגיע אל יעדו בתיקון! ההתעוררות חייבת לבוא מצידו החסר של האדם, בעבודה של מעשים בפועל ממש, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, כך יוכל להתקיים הכתוב בפסוק, שאישה תזריע תחילה (הלב - ישראל יקיימו תורה ומצוות) וילדה זכר (השכל- נמשך אור אלוקי שמעל גדרי הבריאה ומתלבש בחכמה).
הבעל שם טוב מבאר שיציאת מצריים ע״י משה רבינו הייתה ״דעת דנוקבא״ (דעת נקבה), בעוד גילוי תורת החסידות היא גילוי ״דעת דדוכרא״ (דעת זכר), לכן על מנת שנסיר את כל ההעלמים וההסתרים ונוכל להביא ע״י מעשינו בפועל ממש את משיח צדקנו, עלינו ללמוד חסידות ולגלות את הדעת שבפנימיות הדברים, זה מה שעשה האדמו״ר הזקן, מייסד חסידות חב״ד (חכמה, בינה, דעת) ומה שהיטיב להשלים, בעבודה הנדרשת בתוך גדרי הבריאה, האדמו״ר השביעי לחב״ד, הרבי מליובאוויטש, שהכין את כל מה שנדרש בעבודה שבתוך הטבע, כדי שיוכל לבוא ולהתגלות משיח צדקנו, שיהפוך את הצרעת, שאחרי שמיני, לשמיני עצרת, היא ״תורה חדשה מאיתי תצא״, היא תורתו של משיח, שיאיר לכולנו את היכולת להזריע מצד הנקבה ולגלות את אור הזכר, אור הגאולה.
קטגוריה: אקטואליה
