כוחה של צניעות – סיפור מדהים לא נגענו: הרב יוסף מזרחי

ב׳ בשבט ה׳תשע״ו

כוחה של צניעות - סיפור מדהים לא נגענו: (פורסם בדף צניעות זו מלכות)
בעקבות הסיפור של איילה. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי...
אני בתשובה ברוך ה' 10 שנים ורק ב-3 שנים האחרונות זכיתי לקחת על עצמי כיסויי ראש - מטפחת (אבל שרואים 2 אצבעות שיער)
לפני 6 שנים אחרי הגירושין שעברתי עם ילדה בת שנה התחילו לקרות לי דברים מפחידים בלילות. זה נקרא בשפת המדע "שיתוק שינה"
תופעה ידועה ולא מובנת שקורה להרבה אנשים... רק שאצלי זה הגיע לרמות ממש קשות. זה תמיד היה קורה אחרי שהייתי נכנסת לשינה עמוקה. ופתאום משום מקום הייתי מרגישה איזה שהוא מגע חיצוני שתוקף אותי ומטלטל אותי פיזית !!!!! ממש מנער אותי מתוך שינה !!!! אמיתי לגמרי... כמו מכונת כביסה על רטט מכירים? ממש ככה !!! ואני ערה לחלוטין רק לא מסוגלת לצאת מהמצב הזה !!!!!! לא מסוגלת להזיז את הידיים לא מסוגלת להזיז את הרגליים לא את הראש כלוםםםם משותקת!!!!!! רחמנא ליצלן וערה לגמרי. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת במילים. במיוחד את הצער הנורא שהנשמה מרגישה.
יש לכן מושג מה זה זעקה אילמת???? מין צעקה ענקיתתתתתת אבל שאף אחד לא יכול לשמוע. זה מה שהיה קורה לי, הרגשתי שאני צורחתתת בלי שאף אחד יכול לשמוע אותי. בפעם הראשונה שזה קרה לי בחיים. התעוררתי ולא חזרתי לישון. ופשוט קראתי תהילים בדמעות עד אור הבוקר !!! פחדתי לחזור לישון.
לצערי מאז לפני 6 שנים זה קרה לי אין ספור פעמים.
באחת הפעמים ראיתי את הנשמה שלי ממש יוצאת מהגוף. ראיתי את עצמי מלמעלה ואת הבת שלי ישנה ליד הגוף שלי למטה. לגוף הזה שאין לי שום שייכות אליו בעצם כי אני עצמי זה מה שלמעלה !!! הייתי בטוחה שאני הולכת למות. והכי הצטערתי על כך שהבת שלי בת שנתיים תתעורר בבוקר ולא יהיה מי שיהיה איתה. התחלתי לדבר עם ה' לצעוק לו אבאאאאאאאאאא תעזור לי בבקשהההה אני לא רוצה למות !!!!!!!!! איך שסיימתי לצעוק לאבא חזרתי חזרה לגוף והבנתי שמשהו חמור עובר עליי. פניתי לרב סיפרתי לו הכל. הוא אמר לי יש נדר שאת לא מקיימת?
אמרתי לו כן. נדרתי לשים חצאיות מאז שהבת שלי נולדה (אחרי שהבטיחו לי שתיוולד לי ילדה מפגרת רחמנא ליצלן) נולדה לי ילדה בריאה !! ונדרתי שאם כך יהיה אשים חצאיות. ולא קיימתי את הנדר, אז הרב אמר... אז כדאי שתקיימי את הנדר. קיימתי והתחלתי לשים חצאיות, ועם השנים שעברו הדברים האלו בלילות אומנם היו ממשיכים לקרות לי. אבל בתכיפות הרבה פחות. ובעוצמות חלשות מאוד.
חשוב לציין. שזה מעולם מעולם לא קרה לי בשבת!!!!!!!!
בשבת אין להם זכות להתקרב אלינו המזיקים.
ועוד דבר... תמיד שזה היה מתחיל...שהייתי יודעת שהניעור מתחיל. היתה לי שיטה. הייתי זועקת שמעעעעעע ישראללל... את כל הפסוק!!
מעומקא דליבא.. וזה היה מפסיק. בקיצור זה המשיך והמשיך אבל פחות... כבר זה הפך לחלק מהחיים שלי. כאמור לפני 3 שנים לקחתי על עצמי גם כיסוי ראש,
אבלללללל הייתי הולכת עם חצאיות שקר !!!!!!!!!!
ומרגישה "דתיה" חצאיות צמודות ומאוד מושכות עד אחרי הברך בדיוק עיקר הדין. ללא גרבים. וזה המשיך.... עדיין היתה להם רשות להזיק לי !!!
גברים היו מסתכלים עליי ברחוב !!!!! כל מבט כזה אתן לא מבינות כמה מלאכי חבלה אנחנו בוראות שמסוגלים להזיק לנו !!!! רחמנא ליצלן.
בקיצור.... (חחח עלק בקיצור) בדיוק איילה עדן חברתי סיפרה את סיפורה. והרגשתי צורך לספר שמאז שהתחלתי ללכת בצניעות גמורה !!!!!!!!!!!!
כיסוי ראש שמכסה את כל השיער כולל את האוזניים !!!
חצאיות ארוכות עד הרצפה!
גרביים 70 דינר!!!
חולצות רחבות !!!!
ועד פרק כף היד גם בקיץ !!!
זה לא קורה לי יותר !!!!!
בא-מ-ו-נ-ה !!!!
אם היה מותר להישבע לכן הייתי נשבעת !!!!!!
הם לא מתקרבים אליי יותר!!!!
אין להם רשות! והלילות שלי מתוקים מדבש.. ישתבח שמו לעד אני יודעת בוודאות שזה קשור לצניעות...!!!
הקדושה שאנחנו יוצרות לעצמנו עם צניעות הלבוש , אחחח אחח אם רק היו לנו עיניים לראות את הקדושה שעוטפת אותנו. היינו נשרפים מהאור החזק הזה !!!!
איך אמר רב גדול...לא זוכרת את שמו, אשה שהולכת בצניעות גמורה בדור הקשה הזה לא צריך ללכת לכותל אפשר לשים פתק בקורות ביתה. בוודאות שהשכינה שורה שם!
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

רמזים על האסון והשרפה בברוקלין ומה ה' רוצה מאיתנו ראשי תיבות של הנשרפים ישמירד"א בגימטריא – משי"ח ב"ן יוס"ף עם הכולל!!!

מאמר דעה – מועד ההצלה,אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, ולמה בדיוק זה קרה. אבל אסור לנו להיות עיוורים, ולהמשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה! . אז נאנחים קצת, "אוי", מוזלים דמעה. ומתפללים לה' שזה לא יקרה עוד פעם. ותהיה כבר גאולה.

ג׳ בניסן ה׳תשע״ה

רמזים על האסון והשרפה בברוקלין ומה ה' רוצה מאיתנו - נא לפרסם ו
מאד קשה. ה' ירחם עלינו וישלח לכולם רפואה שלמה!.

אבל – יש רמזים ברורים מה ה' רוצה מאיתנו!

התורה כבר כתבה: "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך"

וכתוב (במסכת שבת דף לג ) בעוון ניבול פה (וכל הקשור לזה, דההינו פריצות) – בחורי ישראל מתים!!!

תראו מה אמר מרן הרב שך זצ"ל על הסיבה לאסוונות – הצניעות!!!

כשנכנסו וסיפרו למרן הרב שך ,הגאון בעל "אבי עזרי" ,מהאסון בקטיפת ארבעה נפשות אברכים קדושים וטהורים בחזרתם מהלווית הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי" זצ"ל

ושאלו: "מה הקב"ה דורש מאתנו? מה עלינו לתקן?" – נענה – "התשובה לשאלתכם כתובה במפורש בדברי חז"ל במסכת שבת (דף לג.): בעוון גלוי עריות צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, וכו',
והוסיף ואמר: בדורות עברו, היו הדברים הללו ידועים ופשוטים, כאשר באה צרה, מיד בדקו את הצניעות!! בדקו אם אין ערות דבר, שמסלקת השכינה".
(עולמות של טוהר ח"א עמ' 98, ספר נפלא ממולץ לכל אחת ואחד)

"הדבר בוער בקרבי, כל קיום התורה והכוללים תלוי בזה, אם
נשות האברכים לבושות כך, יש לסגור את כל הכוללים. אין
שום קדושה ושום סיעתא דשמיא לתורה הזאת".
(מרן הרב שך)

ויש רמז לדבר "ובת כהן כי תחל לזנות – את אביה היא מחללת – באש תשרף"!

ראשי תיבות של הנשרפים ישמירד"א בגימטריא – משי"ח ב"ן יוס"ף עם הכולל!!!

וששון כידוע מרמז על יסוד.

ששון בגימטריא לצניעות!!!

לכן כולנו להתחזק בשמירת הברית וצניעות.

אשר כידוע רק הם ישרדו לקבל פני משיח, ותחיית המתים ואלף השביעי וחיי נצח!!

זה באמת קשה. כמה צער. הלב נשבר.

אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

כדי שהקרבנות ציבור לא ילכו סתם ולא יהיה בבחינת שעיר לעזאזל, ח"ו

כמה דברים:

אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, ולמה בדיוק זה קרה.

אבל אסור לנו להיות עיוורים, ולהמשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה!
.
אז נאנחים קצת, "אוי", מוזלים דמעה. ומתפללים לה' שזה לא יקרה עוד פעם. ותהיה כבר גאולה.

נחמד.

אבל מה ה' רוצה מאיתנו?

לעשות תשובה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

למה דווקא שריפה???

אז כבר כתוב:"ובת כהן כי תחל לזנות – את אביה היא מחללת – באש תשרף"!

כלומר שהפריצות גורמת לשריפות!!!

ויש עוד רמז – שריפה יאכל – בגימטריא – לצניעות!!!
כלומר שהשריפה אוכלת אותנו בגלל חוסר הצניעות!!!

וזה לא צחוק. אתם יודעים מה הולך ברחוב!!!

ראשי תיבות של הנשרפים ישמירד"א בגימטריא – "כלנו אבדנו עינים ראיה." כלומר שאבדנו בגלל חוסר שמירת עיניים, לא שומרים על הראייה!!!

כולנו אשמים על מה שקרה!!!

הרב ברלנד שליט"א אומר שכל הצרות באות בגלל שלא שומרים את העיניים!!!

וליקטתי כמה מדבריו: (חלק זה ממנו, וחלק מרבנים אחרים)

חיוב גדול ועצום לשמור את העינים לא להסתכל בנשים כלל!

האדם בא לעולם בשביל לשמור את העינים, שמירת העינים היא תחילה למקראי קודש וראשית העבודה כולה!

הצרות באות בגלל שלא שומרים את העינים. כל פגם עיניים זה נורא נוראות.

אם אדם שומר עיניים זה המסירות נפש האמתית, אדם חייב לשמור עיניים – זה המסירות נפש האמתית, אם אדם שומר עיניים אז יהיה המתקה. כל הגזירות בגלל שלא שומרים עיניים, כל פתיחת עיניים נהרג יהודי, כל פתיחת העין נדקר יהודי.

זה הרגע שממתיקים את כל הדינים שבעולם, עכשיו זה הרגע להמתיק כל דין. כל הרפואות זה רק על ידי שמירת העיניים, אם אדם ישמור את העיניים יהיה לו את כל הרפואות שבעולם, כל הרפואות שבעולם באים רק על ידי שמירת העיניים.

האדם מפסיד את התורה שלו בגלל שהוא לא שומר את העינים , מה תעזור התורה אם הוא פוגם בעינים?!,

מראות אסורים ממוטטים את כל הבנין הנפשי-הרוחני ואת כל עבודת ה' של האדם! :

שמירת העינים זה חיים או מוות. כשמתחילות להגיע התאוות והמחשבות הרעות, האדם פשוט נשבר, הוא אומר: אולי זה לא בשבילי. מה זה לא בשבילי? וכי יש דרך אחרת? ובחרת בחיים. אין אמצע, אין 'זה לא בשבילי'. ובחרת בחיים, אחרת זה מוות. וזה נוגע לכולם,

אדם הולך ברחוב ורואה מה שרואה, זה יכול כל כך להכשיל אותו, להדליק בו את כל המדורות, שיכול לעזוב את הדת בשביל זה ח"ו. אשה לא יודעת כמה אנשים היא החטיאה בגלל חוסר צניעות..

צריך להיזהר כי זה היצר הרע הכי קשה בעולם. זו התמודדות לכל ה-120 שנה. וזה שאדם אומר "גם השני מסתכל", מה לך עם השני, אותו לא ישרפו בגיהנם?. זאת המלחמה של החיים, וכמה שאדם יותר נלחם, ככה יותר מתגלים לו סודות התורה.

טעם שסוגרים העיניים בשעת אמירת שמע – כדי שידעו שהתנאי העיקרי לקבלת עול מלכות שמים הוא שמירת העיניים
עיקר הניאוף, בעיניים.לכן מי שחושב להפקיר עיניו ולא לשמרן כראוי וחושב כי שמירת העיניים שמורה לחסידים ואנשי מעשה בלבד, אין הוא אלא נואף שהיצר כבר סימא את עיניו, ועליו לשוב בדחיפות בתשובה שלמה פן יבולע לו חלילה.

התורה לא השתנתה ולא תשתנה ועניין שמירת העיניים הינו הלכה ולא חומרה וחסידות. ואם היית יודע את גודל עניין "שמירת העיניים", היית מתפלל קודם יציאתך לרחוב, שה' יצילך מחטא ראיית הנשים. לו היו פצצות וטילים ברחוב, היית מתפלל. על אחת כמה וכמה שצריך לזעוק ולהתפלל על הפצצות הרוחניות המסובבות את הנשמה.

כשאדם הולך ברחוב הוא חייב להוריד את המשקפיים…

ראשית כל התקדשות תולדה בעיניים, ככל שיקדש אדם את עיניו בן ימנע ממכשול, אמנם במציאות של ימינו כשהפריצות אינה יודעת גבולות קשה שבעתיים שמידת העיניים, אבל תמיד־ קלה היא בהרבה מעמידה בנסיון החטא עצמו, ואם רוצה אדם לחסוך כשלונות למעשה, עליו להקדים תרופה למכה — להתרחק ממקומות בהם אפשר לראות רע ולהמנע ככל האפשר מהסתכלות אסורה.

ואף אם נכשל בראיה אתת אסורה לא יסתכל בכך שנית, שכן לפי דברי חכמים אין הנזק בהסתכלות מקרית מאשר בהסתכלות חחרת ונשנית. מרחק רב יש בין ראיה מקרית להתבוננות ממושכת — הראשונה לרוב רישום חולף ואילו האחרונה מותירה פצעים קשים בנשמה.

יש שסוברים שאיסור ההתסכלות הוא משום הרהור, אבל יש שאוסרים גם בלא הרהור, וטוב לנהוג כך. ודע שמראות אסורות אסור לראות גם בלא הרהור וכוונה להנות, ואסור להתסכל באשת איש אפילו מכוערת.

.וכבר תמהה המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל "אנשים צועקים 'פריצות, פריצות', וכי במקום שיש צניעות לא צריך לשמור על העינים? אסור להסתכל על נשים כלל וכלל, אפילו אם יש לאישה אלף שאלים אסור להסתכל עליה.

ה' יעזור ונשוב כולנו בתשובה. וימתקו הדינים. ונגאל ברחמים!

כּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ [בתנאי-] וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [אחרת-] וְשָׁב
מֵאַחֲרֶיךָ"

כל אחד מחויב להוכיח ולמחות על הצניעות

בלי קדושה אין שכינה. הפסוק אומר (דברים כג, טו): "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ"

. ה' אלוקינו מצווה כל אחד ואחת מאתנו להיות קדושים! ומבטיח לנו: אם יש צניעות אין פיגועים. אם יש צניעות אין מחלות, השם שומר עלינו.

אבל אם חס וחלילה יש פריצות אז מתקיים בנו: "וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" ואזי ח"ו יש הסרת שכינה ובלי השראת השכינה, בלי שמירת הקב"ה עלינו, ממילא אנחנו נתונים ביד אויבינו.

בעל השומר אמונים זצ"ל כתב בקונטרס הצוואה (מתורגם מאידיש): "ודעו כי האשה שהולכת בצניעות ומתכוונת לשם שמים מגינה על חלק מהדור ותזכה לעתיד למה שאף מלאך גדול לא יזכה לו. וכל הצרות שיש לישראל בעוונותינו הרבים מגיעות רק מחמת הפריצות של הנשים".

ובספר שומר אמונים העתיק ממכתב רבינו השייך וזו לשונו: "וגם תמסרו נפשכם מאד מאד על צניעות בני ביתכם, כי בלי ספק שכל הצרות הצרורות נצמחים אודות הפריצות שבדור בעוונותינו הרבים".

וכתב בספר טהרת הקודש: "הלא אם תשאלי בת ישראל על מה עשה לי ה' ככה, לכן דעי לך בת ישראל כי תתבונן בנפשך שהכל בשביל פגם הפריצות שעל ידי זה נמשך פגם היסוד אשר חדא מילתא (עניין אחד) היא, כי זה הפגם התחיל והתפשט מעון הפקירות והפריצות רח"ל".

במכת בכורות - היכן שהמשחית ראה את הדם על המשקוף הוא דילג על הבית. גם באחרית הימים – היכן שיש צניעות וקדושה - הבית הזה שמור...הבגדים של הנשים הצנועות - זה יגן גם עליהם וגם על המשפחות שלהם [מדרש תנחומא וישלח עה"פ 'בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ'], כי זה מה שה' רוצה. הכי שנוא על ה' - זה חוסר הצניעות [סנהדרין קו.].
הַצְּנִיעוּת, הַנּוֹבֵעַ מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה הוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַטְּבוּעִים בַּחֹמֶר שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְאָמְנָם עַד הַדּוֹר הָאַחֲרוֹןהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים בְּמִדַּת הַצְּנִיעוּת, וְגַם הָעַמִּים הָיוּ מַפְלִיאִים זֹאת, עַד שֶׁלְּדַאֲבוֹן לֵב הִתְעָרְבוּ הָעֵרֶב רַב בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּפָגְעוּ גַּם בִּיסוֹדוֹת הָעָם, וְהֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל קָרָא לָהֶם "זֶרַע עֲמָלֵק" הַמִּתְעָרְבִים בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי בִּיאַתהַמָּשִׁיחַ. הֵם הִכְנִיסוּ חֻצְפָּה וְעַזּוּת בְּתוֹךְ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, הֵפֶךְ מִדָּתָם הָאֲמִתִּית. אֲבָל עַד דּוֹר זֶה הָיְתָה הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שׁוֹלֶטֶת בְּיִשְׂרָאֵל. ("מערכי לב" ח"ג עמוד קל"ח)

החוזה מלובלין סיפר: רבינו הבעש"ט היה לו פעם עלית נשמה והתלמידים עומדים סביבו ומחכים שיתעורר וישוב לעולם הזה וסיפר שראה מלאכים עומדים ובונים סיר גדול. וביקש ממלאך אחד שיסביר לו מהות הבנין. והמלאך הגביהו למעלה מן הסיר וראה שהסיר מלא ידים ורגלים. והמלאך הסביר שקרוב לימות המשיח ירדו לעולם נשמות של כפירה ופריצות כמו בדור המבול ודור הפלגה ובשבילם בונים את הסיר הזה לבשל בהסיר הידים ורגלים של אלו הכופרים והמינים והפרוצים.

קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה, תהיה ממש לפני שערי ירושלים - לא ישארו רק קדושים

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶהנֶאֱמַר (ישעיה ד', ג') "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" בהקדמה)

כתב רבינו יונה באגרת התשובה: וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמהונכשלו בה" עד כאן לשונו.

וכתב בפלא יועץ (מערכת עריות) הנה באסורין אלו של קריבות דעריות, הנשים נוטלות חלק בראש והן תוסרנה ביסורין וענשים קשים ומרים בגיהני גיהנם וצעקה ואין מושיע לה, כאשר הן גרמא בנזיקין דמגרי יצר הרע באנשים, על ידי שהולכות בין האנשים ומדברות עמהם דברים יתרים. ואפלו אם נקה האיש מעוון שנלחם עם יצרו ונצל מעברה ומהרהורי עברה, האשה ההיא תשא את עוונה, ומה גם אם גרמה לכשל בה בהרהורי עברה, אוי לה אוי לנפשה."
מַעֲשֶׂה בְּצַדִּיק אֶחָד שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל מְאד
שֶׁיָּצָא מִתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת
וְעָלָה לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
וְרָאָה שֶׁמֻּנָּח בְּיוֹרָה חֲתִיכוֹת בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת
וְשָׁאַל: מַה זּאת?
וְהֵשִׁיבוּ לוֹ, שֶׁזּאת. הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה מְאד מְאד
וְעַל כֵּן, מֵחֲמַת שֶׁהָיְתָה מְחַמֶּמֶת גּוּפָהּ לַעֲבֵרָה
עַל כֵּן מְחַמְּמִין אוֹתָהּ כָּאן
וְרָצָה לִרְאוֹתָהּ
וּמָסְרוּ לוֹ שֵׁמוֹת שֶׁתַּחֲזוֹר וְתִתְחַבֵּר כְּבַתְּחִלָּה
וְרָאָה שֶׁהָיְתָה יְפַת תּאַר גְּדוֹלָה מְאד
וּמִזֶּה רָאוּי לִרְאוֹת גְּנוּת הַתַּאֲוָה הַזּאת
אִם חוֹתְכִין אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת הַאִם יִהְיֶה שַׁיָּךְ הַתַּאֲוָה וְכוּ' (שיחות שאחרי סיפורי מעשיות)

הרי ידוע שהשואה הנוראה היה בגלל הצניעות (חוץ מהשחיטה הטריפה, כידוע. ולימוד הזוהר)

דהיינו בגלל הפאה נוכרית. (כמו שאמרו צדיקים) וגם בגלל חוסר הצניעות בכלל.

שהרי לפני 150 שנה לא הלכו בכלל כמו היום. כולם הלכו פחות או יותר בצניעות.

ואז היה מלחמת העולם הראשונה.
ואחרי מלחמת העולם הראשונה – התחילו ללכת בפריצות, רח"ל
ואז נהייתה בגלל זה מלחמת העולם השניה. (וכמ"ש בספר טהרת הקודש)

ועברו 70 שנה – ונעשה יותר גרוע פי כמה וכמה. הלבוש.

אם תלכו בתל אביב או בירושלים או בכל עיר חילונית אחרת.

הולכים שמה חצי לבושים!!!!

זה ממש בית משוגעים הרוחובות היום!!!!

או אורוות סוסים – הסוסים לא הולכים עם לבושים בכלל. ויש להם שיער ארוך ויפה!!!

חייבים לעצור את זה. כי אם לא – תהיה שואה נוספת פי כמה וכמה יותר גרוע!!!!

נכון. הם תינקות שנשבו, רחמנות!
והם מושפעים מהמשפחה או מהחברות או מהסביבה או מיצר הרע
או כי אף אחד לא אמר להם שזה אסור

אבל זה לא עוזר לנו!

אבל מה נאמר להם?

אם תאמרו לי: זוהר! רק זוהר!

לעניות דעתי זה לא נכון!!!

ולמה? אני אסביר לכם למה?

כי – יש מכונים לקבלה – של ברג ולייטמן ששם גם לומדים זוהר וקבלה – ולא עוזר כלום!!!

סיפר הרב שמחה אשלג שליט"א שהוא היה בעמ – ריקה. ונכנס למכון לקבלה – וכולם לבושים שם בפריצות נוראה. כמו אני לא רוצה לומר איפה….
וידוע שיש גם זמרת גויה מפורסמת שלומדת שם.

ב. אז נכון – אם הם חוזרים בתשובה. אז יש מה לדבר — כי הם בוודאי מקבלות צניעות.

אבל עד אז – חייבים למחות ולהוכיח!!!!!

יש דרכים.
אפשר לעשות שלטים….
לפרסם באינטרנט ובמייל וכו'

אבל אם זה ימשיך ככה –

ח"ו תהיה פצצת אטום וכו'
ותהיה מלחמה גרעינית בכל העולם!!!

וכתוב שקבלה מהנביאים שרק הקדושים ישארו!!!!

ובזוהר נאמר שרק מי ששומר הברית יזכה לגאולה ולימות המשיח ולתחיית המתים!!!

חייבים להציל את עצמנו ואת עם ישראל, ואת התינוקות שנשבו!!!!!

לימוד התורה לא עוזר כשיש פריצות!!!!

ושב מאחריך!!!!

וגם לא זוהר!

אין על מה לדבר!!!!

חייבם לעצור את זה.

נכון הם כולם אוכלים נבילות וטריפות רח"ל
וזה מונע את אור האמונה והקדושה מלהכנס פנימה.

אבל זה לא תירוץ!!!

מה נענה בבית דין של מעלה?????

ידענו. ולא עשינו כלום!

ואז באה שואה גדולה וכו'

ומי ישאר בחיים לספר את הסיפור???

בנפשינו הדבר!!!

כולם צועקים – אינטרנט אייפון וכו'

אבל כולם מתעלמים מהרחוב.

ברחוב זה יותר גרוע..

זה אמיתי!!!!

וכל מה שיש באינטרנט יש ברחוב היום..

לא גוזמא….

יש רחובות היום שהם בגדר של יהרג ואל יעבור.

יש רחובות היום שמי שעובר בהם ספק אם יש לו עולם הבא.

למה?

כתוב בברכות (סא.) העובר אחרי אשה בנהר – אין לו חלק לעולם הבא!!!

למה?

אומר רשי"י הקדוש ז"ל – אחורי אשה בנהר. אחורי אשת איש – מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה.

ומה נאמר ברחובות של היום? יותר גרוע!!!!

בקושי מתלבשים, וזה לא גוזמא כלל!!!!

אם תאמרו לי – תשמור על העינים…

אני אומר לכם – אין כה דבר בכלל לשמור על העיניים!!!

כי בכל מקום שרק תסתכל – מיד תראה פריצות!!!

ולפי ההלכה. (עי' משנ"ב סימן ע"ה) לראות פריצות בלי כוונה – זה גם אסור!!!!

אם בתוך הציבור שלנו – הנשים היו הולכות בצניעות – בלי פאה. עם שמלה ארוכה וכו'

אז זה היה משפיע גם על הציבור הלא דתי…

אבל מה נעשה שהשטן הוא המלך פה. ובכל מקום פשה הנגע.

כי אין בית אשר אין שם מת!!!!

וח"ו אם לא יתקנו את הפירצה-

הרבה מאיתנו – נהיה מתים בפועל ממש!!!

אם תאמרו לי – אין מה לעשות. זה המצב. זה הדור שלנו.

נכון. זה המצב. וזה הדור שלנו.

אבל – חייבים לכל הפחות למחות!

אמר רבי יונתן כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו – ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו! באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו! בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו!. (שבת נד:)

מה נענה על המימרא הזו של רבי יונתן? ומה יענו כל העולם על המימרא הזו של רבי יונתן???

אחד מהדברים שהשתבחו בהם דור עיקבא דמשיחא, זה – "ואין תוכחה"!!!

חייבים למסור את הנפש!!!

בגמרא (מסכת ברכות כ.) מסופר שדורות ראשונים מסרו נפשם על קידוש השם, ומה הייתה מסירות נפשם? הגמרא מביאה כדוגמא את רבי אדא בר אהבה שראה כותית בשוק שלבשה כרבלתא. מכיוון שחשב שהיא בת ישראל, קם וקרע את הבגד ממנה.

. וכתב הערוך (בערך כרבל) וזה לשונו: “הך איתתא דלבשה כרבלתא בשוקא [האשה הזאת שלבשה כרבלתא בשוק], פירוש בגד אדום כגון כרבלתא [כרבולת] דתרנגול, שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו, שהוא פריצות ומביא לידי עבירה”.

וכתוב בגמרא שם מה ההבדל בין דורות ראשונים שנעשה להם ניסים ובדורות האחרונים שלא נעשה ניסים, ומתרצת – הדורות הראשונים מסרו נפשם, ומביאה את המעשה הנ"ל

וכתב בשו"ת בנימין זאב (סימן רפב) על זה:

והתם היה לו לרבי אדא לירא. אפילו שהיתא ישראלית. שמא אחד מקרוביה יכנו, או יקללנו, או יזפינו,
ולא חש כלל!!!

אלא מסר נפשו! משום להחזיק הדת! ומשום קדוש ה'!!!

דחשב דישראלית היתה, ומשום פריצות, ומשום כלאים,

מסר נפשו!!!

כל שכן הכא דאיכא ביטול מצות הרבה דראוי לו לאדם למסור נפשו להחזיק הדת!!! ואפילו ראה אדם רבו לובש כלאים של תורה חייב לקורעו מעליו!!!

דהכא דאיכא בידייהו חילול ה', מי שיוכיחם ומייסרם קידוש ה' עושה!!! ואפלו למסור נפשו לקיום הדת, יש להוכיח!!!

דהא התם לגבי רב אדא משום קדוש ה' , מסרי נפשייהו קמאי,

דאמרינן התם אנן קא מצערנא נפשיה ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן! א"ל קמאי הוו מסרי נפשייהו אקדושת ה', אנן לא מסרינן נפשין אקדושת ה'.

(ואנחנו מצערים נפשותינו, וצווחים ואין שמשגיח בנו!!!

אמר לו, ראשונים היו מוסרים נפשם על קדושת השם!!)

כי הא דרבי אדא בר אהבה כו'

ואם חס ושלום לא נוכיח אותם במה שביטלו דיני התורה – אנן נענשין! דמי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש! דבעבירה גדולה כי הכא צריך להוכיח מיד!!!
עכ"ל

ומה נענה אנחנו???

חייבים למחות!!!

בכל דרך שהיא.

כי אם לא – נתפס ח"ו בעוונם….

ובגמרא כתוב – הצדיקים מתו תחילה – מפני שלא מיחו!!!!

אז אפילו אם נהיה צדיקים וכו'

שום דבר לא יעזור לנו!!!!

הרי אנחנו יהודים!!!
אנחנו "חברת מזכה הרבים"!!!

עוצו עצה.

מטפחת או פאה נכרית לנשים – מה עדיף? אם תשאל הרי הרבי מליובאוויטש זצ"ל התיר ללבוש פאה?

היום פאה זה טרֵף, לגמרי טרֵף. אם זה לא עבודה זרה ממש, אז זה עבודה זרה איך שלא יהיה. בגלל שהפאות היום כל כך מפוארות וכמו שער אמיתי שזה שייך ל"עגל הזהב", שזה עבודה זרה ממש. ברור שאסור לאשת איש להראות כמו בחורה לא נשואה. מי שלובשת כזו פאה היא נראית לא נשואה, וזה גורם להרבה בעיות. זה הביא להרבה גירושין, והרבה משפחות שבורות. יש מחלוקת מפורסמת וכו' … וצריך לדעת שיש אוסרים ויש מתירים.

י״ז באדר ה׳תשע״ה

אם תשאל הרי הרבי מליובאוויטש זצ"ל התיר ללבוש פאה?

הרבי מליובאוויטש ראה דור שהרוב - או הורידו לגמרי את הכיסוי ראש או חלק רציני של השיער שלהם היה גלוי, אז הוא אמר שפיאה מכסה את הכל.

אבל אם הוא היה רואה את הפאות של היום הוא היה צועק גיוואלד ועושה לזה סוף.

וחוץ מזה סבו הגאון בעל צמח צדק אוסר וכותב בפירושו על המשניות מס' ברכות ירושלמי. שהאשה ההולכת עם פיאה נכרית תצא בלא כתובה.

בס' "עבד לעבדי ה'" להגאון ר' מאיר מאזוז שליט"א [ראש ישיבת "כסא רחמים"] כתב בהקדמה:

"הדבר השני שהעולם טועים בו הוא ענין פאה נכרית. שחושבים כי לא יהיה חסיד כהלכה, אלא אם אשתו תלבש פאה נכרית. ויש לדעת, כי כל הפוסקים מודים שמטפחת עדיפא מפאה נכרית...
"אלא שלפני כ500- שנה באיטליא (בתקופת הרינסנס) פשתה המספחת לעזוב את המטפחת וללבוש פאה נכרית, ואז השתדל הרה"ג יהושע בועז (מחבר ספר "שלטי הגבורים" על הרי"ף ו"עין משפט" ו"מסורת הש"ס" ו"תורה אור" שסביב התלמוד), ללמד עליהם זכות מן הגמרא. וקמו כנגדו כמה גאוני עולם וסתרו דבריו. ובין האוסרים: הגאון בעל "באר שבע", הגר"א ב"שנות אליהו", הגאון יעב"ץ, "חתם סופר" ... ויש שהתירו וחזרו בהם ואסרו, כמו הגאון בעל "פרי מגדים". ויש אומרים שגם המתירים לא התירו אלא בחצר ולא ברשות הרבים. ולכל הדעות כל המתירים לא התירו בפאות נכריות שבזמננו העשויות משיער טבעיוארוכות ומסולסלות, ויש בהן גירוי יצר הרע שבעתיים מהשיער הטבעי של ההולכות בגילוי ... - ללבוש פאה (שהיא עצמה שיער טבעי של נכרית) ולהראות כגלוית ראש וכשחקנית ח"ו, הייטב בעיני ה'? (וראיתי באגרות האדמו"ר מליובאוויטש שכתב להעדיף הפאה, כי כשתפגוש לפעמים החרדית בחברה חילונית, עלולה להתבייש ולהוריד המטפחת לגמרי מראשה, משא"כ בפאה, וטעם זה אולי שייך באמריקה, אבל בארץ ישראל ב"ה אין מתביישות במטפחת). וב"ה שרוב החרדיות ההולכות היום במטפחת או בכובע, מדקדקות גם בחומרת הזוהר שלא יראה מן השיער כלום, ואשריהן בעולם הזה ובעולם הבא". עכ"ל. עיי"ש באורך.
והנה ראיתי שהרב ש.ד.ב. וולפא שליט"א השיג ע"ז וז"ל: "מה שכתב ש"כאילו" אי אפשר להיות חסיד חב"ד אם האשה לא תלבש פאה נכרית. אכן בודאי שכן הוא הדבר בלי שום ספק, כי בדבר שנצטער עליו כל כך אותו צדיק כ"ק אדמו"ר, ותבע וביקש שכל אשה תלך עם פאה דוקא ולא כיסוי ראש אחר, הרי לא יתכן שחסידת חב"ד תנהג אחרת מציווי הרבי שלה (ומכ"ש וק"ו ממה שתלמיד ישיבת "כסא רחמים" לא יוכל להחשב תלמיד בישיבה אם לא ישמע להוראות ראש הישיבה בעניני יראת שמים). וכל זה הוא אפילו לדעתו של הרב מאזוז שפאה נכרית היא "ירידה" בקיום המצוה, וכמפורש בגמרא (סוכה לב, ב) שרב אחא הידר לקחת הדס של "תרי וחד" (שלדעת שאר החכמים היה פסול) משום שכך "נפיק מפומיה דרב כהנא" שהיה רבו (ועד"ז הוא בפסחים קיד, ב. בענין אחר). וכ"ש וק"ו בענין הפאה נכרית, שכפי שיתבאר הרי זה מהודר יותר וצנוע יותר על פי ההלכה, וא"כ בודאי שאי אפשר להיות חסיד חב"ד, מבלי קיום תקנה נפלאה זו של הרבי". עכ"ל.
והנה מ"ש ש"אכן בודאי שכן הוא הדבר בלי שום ספק, כי בדבר שנצטער עליו כ"כ אותו צדיק כ"ק אדמו"ר, ותבע וביקש שכל אשה תלך עם פאה דוקא ולא כיסוי אחר, הרי לא יתכן שחסידת חב"ד תנהג אחרת מציווי הרבי שלה" אין זה נכון כלל, ולא שייך נדו"ד כלל להך גמ' דסוכה, דהואיל ונפק מפומי' דרב כהנא וכו',
דבס' 'משבחי רבי' להרב מרדכי מנשה לאופר שליט"א (תש"ס) כתב בפ"ד (ע' 62-61) כתב בענין כיסוי ראש וז"ל:

"רעייתו של הרה"ח ר' אוריאל צימר ז"ל סבלה מהקנטות של נשים שלעגו לה על שהיא חובשת מטפחת. הדברים הגיעו לידי כך שבבית-הכנסת מסויים בו התפללה ביום הכיפורים חשה אי נעימות מצד כמה נשים למרות יום הקדוש. כיון שגרו בויליאמסבורג לא התפללה בליובאוויטש. במוצאי יום הכיפורים בכתה לפני בעלה שרצונה לעבור לכיסוי של פאה נכרית, הסיבה לכך: היות שהן בביהכ"נ בו הם התפללו בויליאמסבורג והן בליובאוויטש נוהגות כן הנשים, ואינה יכולה לעמוד בהקנטותיהן של הנשים.

"לא יכול היה ר' אוריאל לעמוד בכך, וסוכם אצלם לשאול את חוות-דעת קדשו של הרבי וכאשר יורה כן יעשו.

"מיד במוצאי יום-הכיפורים נסעו ל770- והכניסו פתק דרך המזכירות על שאלתם, למחרת קיבלו טלפון מהמזכיר הראשי הרב חודקוב כי הרבי רוצה למסור את מענה קדשו בעל פה ולא בכתב, בימי חודש תשרי העמוסים לא נהג הרבי לקבל ל"יחידות" [את אנ"ש תושבי האיזור שלא יקשה עליהם להיכנס ל"יחידות" גם בשאר תקופות השנה - משא"כ האורחים] מחמת הטירדות העצומות, אך הפעם קבע להם באופן יוצא מן הכלל וחריג זמן ל"יחידות" בעיצומו של אחד מימי חול-המועד סוכות.

"בהיכנסם אל הרבי אמר להם הרבי (נמסר בזה רק תוכן הדברים) שהעדיף להסביר באופן ישיר ולא בכתב, כדי להסיר כל עגמת נפש, היות והוא מתכוון להציע לגב' צימר שלא לשנות כי אם להמשיך לחבוש מטפחת, כיון שהם זקוקים בביתם להשפעות בבני חיי ומזוני, וידוע מזוה"ק פרשת נשא (חלק ג קכו עמוד א) עד כמה תלויות ההשפעות בתוספת הידור בענין שערות האשה, לכן רצוי להחזיק בחומרא של כיסוי המטפחת כדי שהקב"ה ישפיע שפע רב לבית. שמיעת הדברים מפי קדשו של הרבי באופן ישיר ומשכנע הקלה על הגב' לעמוד בקשיים". עכ"ל.

ומסיים שם: "עוד על אותה "יחידות" סיפר הרה"ח ר' משה (ז"ל) וובר: אחר שקמו לצאת קרא הרבי לר' אוריאל ואמר לו: כיון שאני רואה שהדבר קשה לה, על-כך אבקשך לחזקה ולעודדה תמיד שתוכל לעמוד בנסיון".

הרי בהדיא דעתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, דאלו שמקפידים היטב שלא להשאיר חלק מהשער בלתי מכוסה, דעדיף מטפחת מפאה נכרית, והרי זה "תוספת הידור וחומרא כדי שהקב"ה ישפיע שפע רב בבני חיי ומזוני" ואין כל ענין כלל לשכנע אשה שמכסה היטב במטפחת להחליפה לפאה נכרית - וזוהי ממש איוולת לעשות כך.

וכמו שאמר הגה"ח כו' מו"ה מענדל ווכטר שליט"א [ראש הכולל דנחלת הר חב"ד], שלהחליף ממטפחת לפאה (לאלו שמכסות היטב), הרי זה ירידה מקדושה חמורה לקדושה קלה, וז"פ מאד.

ברם, היינו שמפני ירידת הדורות על הרוב לא מקפידים לכסות היטב במטפחת, וע"כ העדיף כ"ק אדמו"ר הפאה עליה כמובן אבל לא מפני שבעצם היא עדיפה ממטפחת, ואדרבה, היא דוקא פחותה ממטפחת, והיטב אשר דיבר בזה הגר"מ מזוז שליט"א שטעות לחשוב כך, ושמטפחת שמכסים בה היטב עדיפא מפאה נכרית.

וז"פ מאד.

הרבי זצוקללה"ה אמר בצורה ברורה ומפורשת כי לגבי הפאות יש בעיות וחששות גדולות של עבודה זרה (עיין בקובץ המצורף)

וידוע כשהיתה הידיעה על העבודה זרה בפאות מהודו כל גדולי הדור פאה אחד אסרו זאת.

מטפחת או פאה נכרית לנשים - מה עדיף?

אם תשאל הרי הרבי מליובאוויטש זצ"ל התיר ללבוש פאה?
הפאות היום עשיות במומחיות כזו, כל מי שלא משקר לעצמו, יודע שפאות כללו אף פוסק לא התיר, שהרי יותר יפות משיער טיבעי, ולא ניכר כלל שמכסה ראשה, ועוד שמושכות גם הופעת לבוש שתתאים להם, ומגרות את יצר הרע, אוי לנו.

ולא עוד אלא שגם בבית יש בעיה ללכת בפאה מכיוון שבפאות זמננו, גם אלה הנקראות “קאסטם אירופאי”, וגם אלה עם “ההכשר”, בכולן יש תערובת שער מהודו שמקורו בתקרובת עבודה זרה. .

ובפרט אחר שמצאו שכל הפאה נכרית הייתה של עבודה זרה - זאת אומרת שכל הקידוש וברכת המזון והסדר הלך הכל לעבודה זרה - והיום עם ההכשר ביחד בא הכל משם. וכמו דלת המסתובבת שעושים בשמיטה כאן ישנו אניה המסתובבת שבאה מהודו לטורקיה ומשם מורידים בכל ושמים על אניה אחרת.

אז יש להיזהר לא לעבוד עבודה זרה!

איך יכול להיות שיהיה הכשר על כזה דבר? זה ממש רשעות, זה לקלקל את עם ישראל בדם קר. [ראה בשולחן ערוך יורה דעה סימן קנז ס''א ברמ''א ונ''כ ששייך בזה גם יהרג ואל יעבור, וזה דומה לעצת בלעם להשמיד את עם ישראל[.

היום פאה זה טרֵף, לגמרי טרֵף. אם זה לא עבודה זרה ממש, אז זה עבודה זרה איך שלא יהיה. בגלל שהפאות היום כל כך מפוארות וכמו שער אמיתי שזה שייך ל''עגל הזהב'', שזה עבודה זרה ממש. ברור שאסור לאשת איש להראות כמו בחורה לא נשואה. מי שלובשת כזו פאה היא נראית לא נשואה, וזה גורם להרבה בעיות. זה הביא להרבה גירושין, והרבה משפחות שבורות.
יש מחלוקת מפורסמת וכו' ... וצריך לדעת שיש אוסרים ויש מתירים.

אבל מר כבודו ישאל את עצמו, המתירים, באיזה אופן התירו ???

האם מה שהולך היום ברחובות , זה מה שהתירו ? יש דרשה מפורסמת מהרב שבדרון זצ"ל שראה בחורה ברחוב וחשב שהיא בחורה ולא נשואה בגלל הפאה . . . היום הפיאות מרבות פריצות שנשים שמות פאות ארוכות (!) בצבע אחר (!!) ויותר יפות מהשיער האמיתי שלהם (!!!) . האם זה מה שהתירו המתירים ?

יש תמונה של הרבנית חיה מושקא עליה השלום אשתו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל זיע"א וניתן לראות איזו פאה קצרה וצנועה הייתה שמה, וכלל לא דומה למה שמוכרים היום שזה ביזיון שאין כדוגמתו שאשתו של אברך נראית כדוגמנית ממילאנו או פריז ! ודבר פשוט כל המביאים לראיה את דברי הרבי מליובאוויטש שאם הפאה תלך אחורה מבושה לא תחזיר, זה רק למי שלא שמה רדיד תחת המטפחת. ועל זה ורק על זה אפשר לומר שלשיטת הרבי מליובוואיטש אם תשים רדיד אז זה יהיה בסדר..

ותבין היטב ותפנים, מה שהתירו, יש אופן שהתירו , ומי ששם פאה לא שם בצורה שהתירו וזה דבר שרואים בעיניים מי שיוצא לרחוב (אני בטוח שכבודו יושב כל היום בכולל ולא מסתובב ברחוב ורואה..) שהפיאות של היום פריצות !

בקיצור אני מאוד מרחם על נשמת מי שלוקח את דברי הצדיקים הללו ומשתמש בזה להתיר את הפאות של היום דווקא (!!!) ש 99.8% מהם פריצות !

יש בחב"ד שאומרים ש"פאה עדיפה" אבל אף פעם לא ראיתי דברים מפורשים מהרבי ש"פאה עדיפה מכיסוי ראש".כל מה שכתוב בשמו על "ברכה לילדים ולנכדים ולפרנסה ולבריאות" נאמר על עצם כיסוי ראש ולא על פאה דוקא.

לדעתי לא יכול להיות שהרבי יכתוב נגד כל האמהות בעם ישראל שכיסו ראשן במטפחת לפני היות הפאה. לא יכול להיות שהרבי יכתוב נגד כל הנשים הספרדיות ובעלות התשובה שמכסות ראשן במטפחות בלי פאות. ח"ו לומר שהן נהגו שלא כדין.... זכור שהרבי מחב"ד היה אוהב ישראל גדול ואומר "כל דבריו בחכמה גדולה". ועוד.

אם הרבי היה אומר שאסור ללכת עם מטפחת -הכיצד ילכו נשות חב"ד עם מטפחות בשכונה שלהן?

ואני מקווה שכעת הסיבה ברורה לך. אני מעריך (אין לי ידיעה ברורה) שהרבי עודד את נשות חסידיו בארצות הברית ללכת עם פאה כיון שראה בחכמתו הרבה כי בדרך זו יצליחו הנשים של חסידיו להתגבר על הקשיים החברתיים שבהליכה עם כיסוי ראש בחברה האמריקאית הפתוחה. אולי הוא חשב שאם יאמר לנשים ללכת עם כיסוי ראש תיקני - מטפחת או כובע - הן יתקשו מאוד בכך. יתקשו להשתלב בחברה, יתקשו לעמוד בנסיון.

ואע"פ שהגרעין הקשה של הנשים בודאי יעמוד בנסיון, השוליים הרחבים יתקשו בכך. לכן הוא הנהיג את מה שהנהיג.

לא נראה לי כלל להפוך את ההנהגה הזו להלכה "נגד" מי שרוצה לנהוג על פי אמהותינו שנהגו ללכת עם מטפחות אלפי שנים.!

מי שכותב "רבים מגדולי הדורות האחרונים מכל החוגים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, אשכנזים וספרדים כאחד" חושבים שפאה עדיפה - זו טעות גדולה.

גם טעות מספרית גם טעות הסטורית וגם טעות הלכתית.

רבים מגדולי הדורות האחרונים מכל החוגים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, אשכנזים וספרדים כאחד חושבים שפאה אסורה.

מעולם לא שמענו על איזה פוסק הלכה ספרדי שהתיר לנשים ללבוש פאה לכתחילה.

גם בין האשכנזים רבים רבים אוסרים ללבוש פאה. רבים מאלו שלא אוסרים פאה - אין דעתם נוחה מכך רק שחושבים שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.

גם המתירים הגבילו את ההיתר לפאות מסוג מאוד מסוים. צא נא וראה שהגבלות והחלוקים הדקים בין הפאות המותרות והאסורות - לא נשמרות.

על כן אני יכול להבטיחך שהרבי מברך בלי שום פיקופוק את הנשים הלובשות מטפחת וכובע לא פחות מאלה הלובשות פאות ב"ברכה לילדים ולנכדים ולפרנסה ולבריאות".

אבל יקירי, הכל בטל ומבוטל לפי פסק מרן פאר ישראל זצ"ל רבי חכם עובדיה יוסף , שאמר וחזר ואמר וכתב ופסק והרעיש את כל העולם, שזה אסור בתכלית האיסור !!!

אמנם הגבר צריך לשמור על עיניו, אך האחריות על האישה גם כן שלא תגרום לגברים להתבונן בה. ובדיוק ההפך הפאה עושה שגורמת לגבר להסתכל אמנם ירא שמיים לא יסתכל, אבל למה לאישה כן לגרום לכך ?

ולצערנו הרב ידוע שיש הרבה אנשים שכן מסתכלים בכוונה על נשים עם פאות ואין המקום להאריך. אז למה להכשיל את הרבים ?

בקיצר זה דבר שנתון למחלוקת הפוסקים, כל הספרדים ויוצאי עדות המזרח נשמעים למרן פאר ישראל זצ"ל שהזכיר וכתב והזכיר שזה איסור מוחלט ... ואני יכול גם להביא רשימות של עשרות פוסקים ספרדיים שאסרו את זה מהאחרונים ... אני מנסה להבין את הראש, ברגע שיש מחלוקת קיימא לן שירא שמיים יחמיר למה להיכנס לפינה המסוכנת הזאת ?

העיקר להגיד אנו הולכים בדרכו של מרן זצ”ל ולהצביע בבחירות הטמאות - למדו מהאשכנזים ללכת עם הפריצות הזו….ממתי שער שיפה פי אלף משער רגיל ומושך את העין יותר משאר דברים שאסרו חז”ל לשים לאישה …

תפתחו גמרא שבת עם פירוש הראשונים ריטבא רשב”א רש”י רע”ב גר”א תוספות רי”ד ועוד ראשונים שמפרשים שרק אישה בעלת מום כגון קרחת או שערה דליל וכדומה לבשה חתיכת פאה נוכרית ע”י שקלעה אותו בתוך שערה, וכמובן שמדובר שהוא מכוסה אחרת יראה שערה…

ומוכח מהגמרא שהתירו לה רק בבית ובחצר כדי שלא תתגנה על בעלה ללכת ללא כיסוי [אח”כ נתפשט חומרת הזוהר] אבל בחוץ חייבת לכסותו

ועם כל הכבוד לכמה רבנים וראשי ישבות דבריהם לא שווים כלום לעומת הראשונים!! וכל שכן בפאת קאסטם שרק אדם ללא יראת שמים יכול להגיד שזה צניעות ולא פריצות!!

והיום הנשים עושות ההפך בחוץ מתגנדרות לכל העולם עם פאות שחץ ובבית הולכות כמו מסכנות מול בעליהם שומו שמים

אין יותר פריצות מפאת קאסטם…הרי חכמים אסרו ללבוש בגד אדום כ”ש וק”ו פאה משוכללת וארוכה, ומי שחושב להתיר דבר כזה אמר עליו הרב עובדיה זצ”ל שהוא שוטה רשע וגס רוח, ומחטיא את הרבים!

רק אדם חסר שכל יכול להגיד שזה כיסוי ראש!

חבד יוצאת למלחמה בפאות-ארוכות

רבו של כפר חב"ד: "פאות ארוכות אינן כיסוי ראש " (מצורף מכתבו של הרב זצ"ל)
רב מחסידות חב"ד מצטרף למלחמה בפאות הארוכות: במכתב ששלח בסוף השבוע הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, הוא מבהיר כי פאות ארוכות אינן נכללות בהיתר של כיסוי ראש על ידי פאה. "פאות ארוכות והפזורות ועל אחת כמה וכמה כשהן עשויות משיער טבעי שמטרתן להידמות לשיער אישה, אין בהן ההיתר של כיסוי ראש על ידי פיאה", כתב.

את המכתב שלח הגרמ"ש אשכנזי להנהלת 'בית רבקה', המכללה הארצית של בנות חב"ד, ובו דרש כי התלמידות הנשואות יורשו לחבוש רק פאות המגיעות עד הכתפיים ושיהיו אסופות ולא פזורות.

תקנון של חב"ד

"הפאה תהיה בתסרוקת צנועה ועדינה , לא ארוכה מן הכתפיים ופזורה , לא רחבה או קצרה במיוחד , לא פרועה, לא מקורזלת ונפוחה, לא בעלת מראה רטוב , לא מכסה את הפנים בחלקה ולא כל תסרוקת חריגה אחרת. קישוטי שיער בולטים במיוחד או בגודלם או בצבעם , אסורים" . (ב"ד רבני חב"ד)

אורך הפאה

האם אישה שלובשת פאה ארוכה מהכתפיים (כשהפאה פזורה ולא אסופה) או "ארוכה מהעצם הבולטת בעורף"- כפי שמצויין בתקנוני הצניעות השונים. האם עוברת על עבירה ממש או שזו "ממש חומרה ולא חובה"-(כפי שאמרה לי ידידה שלי)

תשובת הרב דרוקמן מרבני חב"ד רב העיר ק. מוצקין :

פאה בעלת צביון שחצני – זוהי כבר איננה שאלה הלכתית יבשה של צניעות, אלא זהו נושא שהוא בבחינת 'מוקצה מחמת מיאוס', וד"ל.

(מתוך הלכות כיסוי ראש שפרסם הרב אשכנזי בכפר חב"ד)

הבהרה שפורסמה בשם בנו של הרב

"כאשר אישה קונה פיאה בשביל שתיראה כשער ראשה, והדבר מתבטא בפועל באורך הפיאה וצורת התסרוקת שלה (פזורה) – יש לחשוש לדין "פריצות" כמו שיער הראש."

אז אי אפשר לתלות את הדברים בשם כ"ק אדמו"ר נ"ע נבג"מ ולסמוך על זה למעשה!

שרה אמנו הלכה עם פאה?

רבקה? רחל? ולאה?

טוב.. נגיד שפעם כיסו ממש את הראש והיום לא יעשו כן וכו' וכו'

אבל!! כמה מכשלות יצאו תחת הפאה ה'כשרה'? כמה מוכנות לחבוש/הולכות היום עם פאה כשרה? כמה בגידות וגירושים נגרמו מהפיאות????? יותר או פחות מהמטפחות?! מה יותר מושך את העין פאה ארוכה ומעוצבת או מטפחת??.

ואפילו המתירים התירו פאות של פעם שבודאי שונות מהפאות של היום!

הגאולה תלויה בשערה אחת! (הגרמ"מ ממירנוב זצ"ל)

שלוחי הס''מ מעכבים אותה!

הגיע הזמן לגדע את הנגע רע הזה של חוסר הצניעות בכל בנות ישראל !
לכן, מי שעיקם את התורה, כדי להתיר את מה שאסרה. זה חמור מאד.

הויכוח במחנה החרדי,זה לא השאלה אם מותר או אסור

זה השאלה אם זה צנוע וכן מנהג קדושים?
אבל ציבור שפוקדות אותו אסונות רבים ותולה את זה בהבלים ורעיונות מטופשים, פשוט העונש שלו, כנראה עצום, כי עצם זה, שהוא לא מוכן להבין, למה ניתחים עליו צרות , ובטוח בצדקת דרכו, שהיא היא המפילה אותו לבור תחתיות, כנראה זה העונש הכי גדול.

ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא! (דברים)
"תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר (דברים לא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד:

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל
שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל

שנאמר (מיכה ג) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו'.. "

תגובה לאותו אחד שמצוטט פוסקים שמתירים פאה נוכרית:

מה גם כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [רובם ככולם מהדור האחרון] הטענה העקרית שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל! ועוד מה הטענה וכי אתה מטיל מום בחופשי הפאה? שומו שמים ותרעד ארץ!

אכן ידידי לא אני מטיל אלא גדולי עולם בנגלה ובנסתר ראשונים ואחרונים שהם לא כמה עשרות בודדות אלא מאות פוסקים שאסרו פאה ועוד בזמנם שהיה קש ותבן! וגם הרבנים שכתבתה בזמנינו [חוץ מהרב מאשש (שאישתו חבשה כיסוי ראש!!)] לא מתירים פאות מסולסלות ויפות! כל הרבנים שצוטטתה אחד אחד [עזוב שיש צטוטים מרבנים ללא מקור וסילוף דיברהם] הטענה שלהם היא שהפאה מכסה הכל והכיסוי ראש לא מכסה הכל!

אולי מי שמטיל מול בקודשים זה אלה שכתבו שכיסוי ראש לא מכסה הכל וכי אתה מטיל מום באימותינו שהלכו עם כיסוי ראש? והטענה שכיסוי לא מכסה הכל היא טענת "יצר הרע נטו" זה טענה זולה מאוד שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל [וכן עשו ועושות גדולי הרבנים (החוטאים?)]! תפסיקו לעבוד על הדור

אתה בכל צורה מנסה להצדיק את הפאה אתה מביא ציטוטים שלא קשורים בכלל להיתר. נו אז מה אם אתה מצטט אחרונים על שו"ע (סימן עד) ומצטט את רש"י על הגמרא, וכי זה ראייה להתיר? לפחות אל תראה את ברותך ברבים! ועוד אתה לוקח חצאי תשובות מפוסקים ומוכיח שכן פסק?

וכל הראיות מהגמרא והרמ"א והאחרונים הסובבים עליו אינם ראיות כמעיין היטב ויראה שהרמא הביא דין זה רק לגבי ק"ש ולא כתב כן בהלכות אבן העזר ששם הנושא, וכן כתב בחסד לאלפים. וכן כל הראיות מהגר"א והכה"ח ועוד פוסקים אחרונים שדנו בדברי הרמ"א אין מהם שום ראיה לרשות הרבים אלא רק בחצר ותפסיק לסלף דברים כנס לשו"ת "יביע אומר" ותראה את האמת ולא את השקר שאתה מסלף בדברי האחרונים וכבר השיב על דברך אחת לאחת בספר "פאה נוכרית".

וגם תראה הרבה מלשון הפוסקים שרק ניסו להביא צד זכות להולכים בפאה כמו שכתב במשנה ברורה בעצמו. ומה גם שחכמי ספרד מעולם לא הלכו עם פאות רק בדור האחרון!

והמספחת הזאת נכנסה לחכמי ספרד רק בדור האחרון עם המודות החדשות שבאו מאירופה! וגם הרב מאשש שאתה מרבה לצטוטו בכל מקום, אישתו בעצמה הלכה עם מטפחת ולא פאה...וזה יוכיח שמנהג הקדום היה מטפחת עד הדור האחרון אשר לא ידע את יוסף, וחדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם!

הטענה העקרית של המתירים היא שכיסוי לא מכסה הכל. רואים היום שהיא טענת "יצר הרע נטו" שכן כל אחת יכולה להשים כיסוי ראש שיכסה הכל. וכן עשו ועושות גדולי הרבנים מדורי דורות (החוטאים?)! ולא סתם אמר הרב אלישיב שגדולי הרבנים נפלו בזה וגם נשים צדקניות נפלו בפח הזה

מה עדיף להיתלות בטעם סרק "של לא מכסה את הכל" או ללכת כמו אימותינו מדורי דורות ולא לטיל בהם מום? ומי כתב שצריך שיכסה הכל ושלא תראה שערה אחת חס ושלום ארצה, פריצות איומה ונוראה (שלטענתם דינה כדין הערווה. אולם הפאה המשוקצת הזה אינה ערווה??)

מי אמר? כמובן הזוהר הקדוש אמר, פתאום נתפסים על דברי הזוהר הקדוש שמחמיר בדבר! אז הזוהר מחמיר, פתאום נהייתים לי מחמירים? וכי כל דבר אתם נוהגים על פי הזוהר [בטוח שלא] איזה צביעות יש לכם - שצועקת לשמים!

ולמה בבית אותם נשים שמות כיסוי ראש (שאסור לדידכו) הרי הזוהר מחמיר בדבר לא?

אתם יכולים לעבוד על עצמכם בלבד ולא על בורא עולם! ומה גם רוב האברכים רוצים שנשותיהם יראו כמו פרוצות ולא מעניין אותם ההלכה זה רק חבל להאיחז בו! ואני לא מפחד להגיד כך ברבים!

למה בפאה נוכרית לא מחמירים? הרי החפץ חיים סיים "וטוב להחמיר"...מה קרה פתאום לא מחמירים הרי זה איסור דאורייתא של פרצות והחטאת הרבים...אבל בשמיטה שזה מדרבנן צועקים והופכים עולמות! הרי כולם מודים שמטפחת שמכסה הכל עדיפה מפאה! אלא מוכח מפה שכל תורתם כדואג האדומי משפה ולחוץ בלבד ואתם רק מנסים להאחז באיזה רבנים שהתירו כי אתם מחפשים את הפריצות הזאת!

וכל בר דעת יודיע היום שזה מתחיל מהפאה ומגיע לבגדים צרים וצמודים..אולי 3% עומדים בגדר ההלכתי של הפאה (לפי המתירים כמובן) ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא שכן חכם רואה את הנולד ואי אפשר להתכחש למציאות שברחוב בעונותינו הרבים.

כל אישה יראת שמים שרוצה יכולה לכסות את ראש כדת וכדין במטפחת שלא יראה שערה חוץ לראשה ולהרוויח אלפי פוסקים שאסרו נחרצות פאה נוכרית וגם להחמיר כמו הזוהר (פתאום נהיו מקובלים)!!

הרב מאיר מאזוז שליט"א אומר ש"כל מי שיאמר הלכה כזאת שהפאה עדיפה מכיסוי ראש, חשוד שהוא מין, שהוא אפיקורס. אסור להסתכל עליו, אסור להתפלל איתו. בן אדם כזה בחזקת גוי גמור. אם יכתוב ספר תורה מותר לשרוף ספר תורה בפניו. ספר תורה שכתבו מין יישרף.!!! עד שבחורות בבתי ספר מסויימים מחכות להתחתן לא בגלל מצוות פרו ורבו, אלא בשביל ללבוש פאה ארוכה כדי שייראו יותר נאות. כדי להכשיל את רואיהן. להכשיל את כולם!
צריך לדעת החכם הזה לא פוסק. הוא לא יודע מימנו ומשמאלו. אנחנו יודעים התורה הזאת לא תהיה מוחלפת. ולא כל אחד ואחד יעשה כרצונו. הוא חייב להכיר את עצמו. הוא אפס אפסים, הבל הבלים. שהוא לא פוסק ולא ידען, הוא בור ועם הארץ, הוא לא יפסוק לנו ולא ישנה לנו כלום. לא כל שוטה, בור גס רוח ועם הארץ יבלבל לנו את המוח. צריך לומר את האמת בריש גלי!!!. לדעתי כמו שהם לא מקבלות אישה שבאה בכיסוי ראש למוסדותיהם אנחנו אסור לנו לקבל אישה למוסדותינו אישה מורה שתבוא בפאה נכרית".
.
לא תחששו למאות פוסקים שאוסרים? איפה היראת שמים שלכם?

יש מעל 70 פוסקים שאוסרים בתכלית האסור!

אוי לערב רב שמסלפים דברי חכמים ומחטאים את הרבים. אוי לכל הערב רב למינהם שמתירים את השרץ בק"נ טעמים!
הגאון בעל עצי ארזים פסק שהמתירים עתידין ליתן את הדין!
ובעל ההפלאה עשה חרם וכו'

מי יכול לזוז מדבריהם?

אין שום פוסק שיכול להתיר פיאות נוכריות לנשים נשואות ואין דבר כזה פאה צנועה כמו שתגיד שיש חזיר כשר זה דבר שאין עליו עוררין שהחליטו רוב הפוסקים .

תתעוררו! כשרוצים להכשיר שרץ, יכשירו אותו בק"נ טעמים. העיקר לא ללכת לפי ההלכה...
"ואע״פ שרבו מגולי כל היד, בטלה דעתם״. (חזו״א (

אשה צנועה, הגוף שלה מכוסה בכמה שיותר שכבות שאפשר, כי זה מנהג האמהות שלנו. ['צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן'. שיה"ש א' ח']. ואם התורה אומרת ששיער באישה זה פריצות (ברכות כ"ד.: "שֵׂעָר בָּאִשָּׁה עֶרְוָה") שאשה נשואה צריכה להיות צנועה, צריכה להיראות נשואה, היא לא יכולה לשים עליה פאה עם שערות של אשה אחרת, ולחשוב שזה צנוע. [שירי משכיל כ"ה פ"ט]. זו פריצות, ובשמים זה הרבה יותר גרוע מחילול שבת. ['גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'. ספרי על דברים כ"ג, ד']. אשה עם פאה של היום נראית גלוית ראש. ואם היא אומרת שבעלה רוצה את זה, אז שניהם ילכו לגהינום. [מאמר 'גדר עולם' להח"ח, פרק ו']. ואם היא תגיד שהרב שלה אישר את זה, קשה לי להאמין שהרב ראה את הפאה ופסק שזה כשר. [ועי' בחפץ חיים, הל' לה"ר כלל א' ס"ה].

הפאה הנוכרית נותנת לאישה הרגשה של גילוי ראש, הרגשה של חופש להיות כמו אישה פנויה, שהיא לא נשואה, וזה השקר הגדול של הדור, ההצלחה הגדולה של הסיטרא אחרא, כי התירו את הפאות לפני מאות שנים בגלל גזירה של הגויים, אבל היום אין גזירה של הגויים המחייבת את הנשים ללכת עם פאה, ובכל זאת ממשיכות ללכת עם הפאה. ובזמן הגמרא שכתוב שהיו פה ושם נשים עם פאה, אבל הן לא יצאו לרחוב עם פאה גלויה.

מטפחות זה גלאט כושר כך דורי דורות נהגו מאז שרה אמנו ועד היום

התורה לא השתנתה הרשעים בכל דור ודור מתים נשכחים מן העולם ובאים חדשים וכן הלאה

ורשעים כים נרגש כמו גלי הים שנשברים בחוף למרות שכל גל אומר אני אשטוף העולם ולבסוף נמחק כך אתם

תימה על האברכים היקרים שליט"א שמתירים לנשותיהם ללכת בפאה, ולא מוחים בהם . מה שווה התורה שלהם? "זה חילול ה' נורא ואיום! יש לסגור את כל הכוללים! מה שוה התורה של הבעל? אם כך הולכת אשתו, כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא" (כמו שאמר מרן הרב שך זיע"א)
"זה רשע! אין לו יראת שמים, תורתו לא שווה כלום! זהו כמו דואג האדומי שכל מעשיו היו מושחתים, איפה היראת שמים?
צריך כל אחד ואחד להזהר, לא יתן את בתו לאיש כזה מושחת שדורש שתלבש דוקא פאה. זה לא אברך ישיבה, זה אברך רשע! צריך לגרש אותו! יחפש לו אברך טוב שידע את האמת, יסכים על מטפחת ראש." (כמו שאמר מרן רבי עובדיה יוסף זיע"א)

ולפני שיוצאים ללמוד יש לוודא ש"מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר"!

עדיף שהבעל יזרק את הכובע והפראק זקנו ופאותיו

מזה שיתן לאשתו להסדתובב עם פאה נכרית רחמנא לצלן (כמו שאמר אחד מגדולי הדור הרבי מלעלוב זצ"ל זיע"א)

פאה זה קללה ואשה ששמה פאה עתידה לקבל את הדין בעולם האמת!

רוב גדולי ישראל החמירו ויצאו בתוקף בענין הפאה וכל שכן בדורינו הפרוץ שהפאה נעשת במומחיות רבה היותר יפה מכל סוגי השיער האדם והבהמה ודי למבין

לוקחים גויה מתה מהודו ששערותיה הוקרבו לעבודה זרה!
ואת האשפה הזאת אתם שמים על הראש אחר כך אולי אתם ערב רב?
וכמו שידוע שמי שיש בו עזות פנים יש לחשוש שהוא ערב רב. (עיין בגמרא ובזוהר ועוד)

יש בזה עבודה זרה גילוי ערייות ושפיכות דמים!

ההיתר לצאת בפאה נכרית בא מקליפת עמלק וערב רב

עכשיו נתלה אותך מהעיניים, וזה יסורים גדולים, שלא נדע! ונחתוך לך את העיניים לחתיכות חתיכות. מאמר מפחיד על שמירת עיניים

אברך חשוב: אבל למדתי הרבה תורה וסיימתי את כל הש"ס כמה פעמים! בית דין:אמרו חז"ל: אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם! (ברכות סא.)

א׳ באדר ה׳תשע״ה

הֲיָדַעְתָּ?
מִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר אֶת הָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל דַּרְגָּה רוּחָנִית שֶׁיִּהְיֶה ְיִצְטָרֵךְ לְתַן אֶת הַדִּין בְּבֹא הַיּוֹם!

הוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה! (רבינו הקדוש, אבות פ"ב) ולפני אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה! (אבות ג, א)

דין תורה בבית דין של מעלה על שמירת עיניים.
ועכשיו לא יהיו שום תירוצים. שם אין משחקים. ולא יועילו כל התירוצים .ואמתלאות שמקורם בשקר, הרי האמת הוא האמת, הרי האמת הוא האמת!
כי לצערנו הרבה חושבים שזה חומרה וחסידות ולא היא! ונכשלים באיסורי דאורייתא חמורים ביותר ומלאך המוות משבר העיניים בקבר כנזכר בזוהר... (הובא בקב הישר)

מי רוצה לנסות? אני לא ממליץ לאף אחד....

פלוני בן פלוני אברך חשוב הלך לבית עולמו. וכבוד גדול עשו לו במותו, והספדים מרובים.כי היה שקדן גדול בתורה הקדושה. אבל - האמת נתגלתה בבית דין של מעלה.

בית דין:למה לא נזהרת על שמירת עיניים?

אברך חשוב זצ"ל:מה? זה! זה חומרא גדולה וחסידות עצומה, זה שייך לחסידישער אברכים, אדמורי"ם, מקובלים וכו'

בית דין: אוי לך ואבוי לך, הלא זהו איסור דאורייתא!

אברך חשוב: אבל לא היה לי אייפון ח"ו ואני מעולם לא הסתכלתי באינטר - חטא, רח"ל, ואין אפילו מחשב בבית, תהילה לאל!

בית דין: אבל הלכת ברחוב עם עינים פתוחות וראש מורם!
וכתוב ''איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר'' (ו ב) - כתב הרמב''ם: מדברי סופרים שאסור לנזיר לעמוד במושב שותי יין, ויתרחק ממנו הרבה, שהרי מכשול לפניו. אמרו חכמים: לך לך אמרין לנזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב (ע''ז יז.). נזיר - סביב לכרם לא יקרב! (ה' נזירות פ''ד ה''י).

הלכה זאת, שאסור לנזיר לעמוד במחיצתם של שותי יין, אינה חומרא גרידא או הידור מצוה, אלא היא איסור מדברי סופרים, שאסור לו לאדם להתקרב למקום מכשול. כמה מחייבים אותנו דברים אלו ביחס להסתובבות ברחובות ושוטטות בערים המלאים במכשולים מרובים, ביחוד בעבירה של 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם''! (במדבר טו לט).

לפיכך, גם אם נאלצים מכורח הנסיבות ההכרחיות לעבור ברחובות הערים, עלינו להיות ערים לגודל המכשולים הנקרים לפנינו, ולהשתדל להמעיט בכך ככל האפשר, אלא ללכת סביב סביב למקומות המכשול. כי העיקר הוא כלשונו של הרמב''ם - להתרחק ממקום המכשול מרחק רב !

בבא בתרא (נ"ז:) משבחים: "'ועוצם עיניו מראות ברע', אמר רב חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה".
מסתפקת שם הגמרא: "היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא". מסביר הרשב"ם: הרי ברור לחז"ל שכאשר ישנה אפשרות לאדם לא להסתכל, והוא כן מסתכל, הרי זה רשע, ומה החידוש?
אלא חידשה הגמרא, שאפילו אחד שעצם עיניו, ולא ראה דבר - אם היה יכול לא לעבור שם כלל - גם זה נקרא רשע!
אם כך, את מי משבחים שלא מסתכל?
מיישבת הגמרא: "לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה". אפילו אדם שאין לו דרך אחרת, והוא אנוס, חייב עדיין לעשות כל מאמץ להמנע מהסתכלות.
מובא ברשב''ם (בבא בתרא נז ע''ב) דאי איכא דרכא אחרינא רשע הוא, שההולך במקום שנשים מצויות אף שאינו מסתכל בהם נחשב רשע על שהלך במקום שיכל לחטוא, שלכאורה תמוה הוא, שלמה יחשב רשע אחר שאינו מסתכל, והטעם הוא שכיון דלא חש להזהר מסכנת החטא וקירב עצמו עד החטא

אברך חשוב זצ"ל:אבל, איפה כתוב שצריך לשמור על העיניים?

בית דין: כך ציווה מלך מלכי המלכים ה' יתברך ומפורש בפסוקים: (במדבר ט''ז) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" "ונשמרת מכל דבר רע"

אברך חשוב: אבל - שכחתי!
בית דין: קראת קריאת שמע בכל יום?

אברך חשוב: כן הקפדתי בזמן המגן אברהם!

בית דין:טוב שהקפדת לקרות קריאת שמע בזמנה, אחרת היית בנידוי כמו שכתוב בזוהר הקדוש!

ידוע מה שאמרו בגמ' כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו וכן אמרו בזוה"ק על הקורא ק"ש בלא ציצית וכ"כ במשנ"ב על הקורא קריאת שמע בלא אהבת ה', וכן יש לומר על הקורא קריאת שמע ואינו מקפיד על גדרי הקדושה וכתוב מלא דיבר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם! למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם!"

אברך חשוב: מי אמר שזה דאורייתא אולי זה אסמכתא בעלמא?

בית דין: רבינו יונה מונה את זה כלאו דאורייתא הוזהרנו בזה שאל יסתכל אדם באשת איש ובשאר עריות פן יוקש בם.(בשערי תשובה שער ג' אות סד)

ובאגרת התשובה - אסור להסתכל באשת ואפילו מכוערת מן איש התורה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר ( איוב ) א,לא ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית.
אברך חשוב זצ"ל: זה רק רבינו יונה מי עוד?

בית דין הובאו דבריו בבית יוסף (סימן כא) והדברים מבוארים ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה ב'):" להביט ביופייה אסור, ומכין למתכוון לדבר זה מכת מרדות.

והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה ונתכוון ליהנות- כמי שנסתכל במקום התורף"

והמרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם! וכמו ששנו חכמים בברכות ס"א ע"א, ואפילו בציור תמונה של אשה אסור להסתכל.

.ועוד שם בהלכה כא':"אסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.

אפילו להסתכל בבגדי צבע של אישה שהוא מכירה אסור"

.וכן החינוך מצווה שפז ומנה אותה כמצווה תמידית. הסמ"ג (ל"ת קכו) , טור, שולחן ערוך אבן העזר(סימן כא') מביאים דברי הרמב"ם להלכה ,וכן הסמ"ג (מצווה לג') מונה אותה במניין תרי"ג מצוות, וכן מובא ב"חרדים".
ואסור להסתכל אפילו פחות מטפח. (עיין שו"ע סימן ע"ה ס"א)

אברך חשוב זצ"ל זה כל כך חמור?

בית דין:זה יהרג ואל יעבור!
רבינו יונה (בפירושו לאבות פ"ג מי"א) עיין שם שהסתכלות באשת איש הוא מתולדות גילוי עריות שיהרג עליהם ואל יעבור (וראייתו מסנהדרין עה. ע"ש).

וז"ל הרמ"א בדרכי משה (יו"ד קנ"ז סק"ג) "...ליהנות מאליל או לאו של גילוי עריות יהרג ואל יעבור דאמרינן סוף בן סורר ומורה [סנהדרין שם] מעשה באחד שנתן עיניו וכו' ואמרו חכמים ימות וכו'" ע"ש באורך.

וכן הוא בשו"ע שם ברמ"א וז"ל "וכל איסור עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים אע"פ שאין בו מיתה, רק לאו בעלמא, צריך ליהרג ולא לעבור (ר"ן פרק כל שעה ופרק בן סורר ומורה)" וע"ש בש"ך ס"ק י.

"דוד המלך ע''ה אמר בתהילים ( קיט,לז):"העבר עיני מראות שוא בדרכיך חייני".דוד המלך עליו השלום רמז לנו שיותר טוב לאדם להעביר וליקח עינו קודם שיראה בהם דבר שוא ותפל רחמנא ליצלן!

והרהורי עבירה והסתכלות נשים - טוב המוות מהחיים. (יערות דבש)

אברך חשוב זצ"ל מה כל כך חמור בזה?

בית דין: הרמב"ם (בפרק ד' מהלכות תשובה הלכה ד') מנה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, וכתב, שאחד מהם המסתכל בעריות , ומעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר:וכי בעלתי או קרבתי אצלה?! והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול הגורם לגופן של עריות, שנאמר":ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

אסור ראית הנשים הוא חמור מאד וחשוב כזנות, שכן כתוב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. ומתגלגל בעוף הנקרא "ראה". וכתב רבינו יונה שנקרא משמד לדבר אחד, ועל מי שאינו מסתכל בנשים אמר הקדוש ברוך הוא הדין דידי (ירושלמי ברכות פ"א, ה"ה) (פלא יועץ ערך עריות)
עוד כתב רבינו יונה. (שערי תשובה פרק א' אות ו:) ועתה בינה שמעה זאת כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים. כענין שנאמר (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אכן כובשים את יצרם מאת פניהם. ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו. ונקוטו בפניהם. וחוזרים בתשובה.
אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע. ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו. גם אם הוא מהעונות הקלים. אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד. ואת פושעים נמנה. וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו. כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד. כבר שבר עול אדוניו מעליו. והישר בעיניו יעשה. וכל הענין הזה נאמר (דברים כז) ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. ביאור אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי תורה מראש ועד סוף. ויורה על זה אשר לא יקים לעשות. ולא אמר אשר לא יעשה אותם:

ז. ועוד תדע כי השונה עבירה אחת עשר פעמים. אף על פי שנזהר מכל שאר העבירות. הנה הוא נחשב כעובר על עבירות חלוקות. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אם יאמרו לנזיר אל תשתה והוא שותה. אל תשתה והוא שותה. לוקה באחרונה על כל אחד ואחד. כמשפט האוכל טריפה. בהמה טמאה. וחלב ודם:
ח. וראה ראינו כי רבו עונות הדור על זאת. כי יש אנשים רבים שמקבלים על נפשם להזהר מעבירות ידועות וכל ימי חייהם אינם נזהרים בהם. אבל הם אצלם כהיתר. ואלו לא היו נוהגים כן רק על עבירה אחת. חלי רע הוא בנפשם כאשר ביארנו. אף כי נוהגים על אזהרות רבות וכהנה מן החמורות. כמו שבועת חנם. ומקלל את חבירו או את עצמו בשם. והזכרת שם שמים לבטלה. או במקום שאינו טהור. או בידים לא נקיות. והעלמת עין מן העני. ולשון הרע. ושנאת חנם. וגבהות הלב. ונתינת חתית. והסתכל בעריות. וביטול תלמוד תורה כנגד כולם. ורבות כאלה. כתבנו מקצתם אצל בני הדור להזכירם ולהזהירם.

וכן ראוי לכל בעלי תשובה לכתוב במגלת ספר הדברים אשר נכשלו בהם. והמצות אשר קצרו בקיומם. ולקרוא בספר זכרונותם בכל יום:
משתמע מזה שמי שלא זהיר לשמור על העינים הוא מומר לדבר אחד. וכתב החיד"א זיע"א (עבודת הקדוש) וכתב רבינו יונה דהמסתכל נשים הוא משומד לדבר אחד, וזה מן הדין. ומומר לדבר אחד הריהו מומר לכל התורה כולה! (עיין חולין ד. בכורות ל. סנהדרין דף כז. )

אברך חשוב זצ"ל:מה העונש?

בית דין:עונש גדול לפוגם בעיניו שמתגלגל בעוף שנקרא ראה, וכשמת מלאך המות משבר את העיניים שלו.

יש מלאך שממונה על רבבות מלאכי חבלה, והוא וכל מלאכי החבלה שהוא ממונה עליהם, עומדים, מפתים ומכריחים את האדם להסתכל בדברים שלא ראוי להסתכל עליהם. אם האדם שומע חלילה לממונה הזה, אז אחרי שהאדם הזה נפטר עומד המלאך ושובר את עיני האדם, כי הן כאילו שייכות לו. אחר כך מכניסים את האדם למקום שנקרא בור, שם יש מלאכי חבלה שנראים כמו נחשים ועקרבים, שכולם עוקצים ונושכים את הנשמה של האיש הזה, שבחייו לא הצליח להתגבר ולעמוד בניסיון (זוהר הקדוש פקודי רס"ג , קב הישר)

וכך שנינו גם במסכת ברכות במסכת ברכות (סא.) ועירובין (יח:): " כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא". פירש רש״י כיון שמגביהה בגדיה ורגליה נראות הרי זה איסור . והתוספות שם כתבו כי יפול בעבירה השם יצילנו , וסופו נופל בגהינם .

אברך חשוב: זה כתוב בזוהר, אמרו לי שאסור ללמוד זוהר?

בית דין: שוטה שבעולם! לא ידעת שאסור מפורש להיות שוטה, שנאמר: "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין". אסרת את המותר והתרת את האסור, אל תשכח לברך בשם ומלכות "ברוך מתיר אסורים".

להיפך - מצוה גדולה להיות ללומד זוהר תמיד ואיסור נורא וחמור מאד מאד להסתכל בנשים!

ומרן השולחן ערוך ז"ל כתב שצריך להתרחק מן הנשים מאד מאד, על מה עוד כתוב בשולחן ערוך מאד מאד?

הבית דין ממשיך:אחרי כל זה למה הסתכלת בנשים?

אולי נתעוות אצלך השכל ונטמטם הלב ממאכלות אסורות, נבילות וטריפות חלב ודם לא ידעת שממש אי אפשר לאכול בשר בהמה וזו סכנה עצומה בגלל המכשלות הרבות שיש שם (וכמו שכתב הפלא יועץ בג' מקומות בערך בשר, טרף ושוחט עיין שם) וכתוב בזוהר שעל מאכלות אסורות מאבד צלם אלקים וכו'.

אברך חשוב: זה כתוב בזוהר, אמרו לי שאסור ללמוד זוהר עד גיל 40 ועד שימלא כריסו בש"ס ופוסקים?

בית דין:גם חומש וגמרא לא למדת! בור ועם הארץ! ועוד הספידו עליך תלמיד חכם גדול ואברך חשוב, אתה עוד תענש על זה..
.
אבל האמת היא - שאמר ה' יתברך "ושננתם"! והגמרא הקדושה אומרת; (קדושין ל.) מאי דכתיב "ושננתם" אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם". לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי? לא צריכא ליומי! ופירשו התוספות דבכל יום ויום עצמו ישלש.

ולפי זה, הרי חובת כל אחד ללמוד זוהר הקדוש, - כמובטח "עתידא חכמתא דא לאתגליא לסוף יומיא", ממתי ובאיזה גיל יכול להתחיל, על זה אפשר לשאול את שאלת הגמ' "מי יודע כמה חיי" וממילא חובת כל אחד הלומד תורה, להשלים ה"פרד"ס" בכל יום.

ועל דרך זה ביאר הגאון מהרי"א מזידיטשוב זצ"ל שילמד וימלא כריסו בש"ס ופוסקים בכל יום ויום ואח"כ ילמד תורת הסוד כי להמתין עד שימלא אדם כריסו בש"ס ובפוסקים - מי יודע כמה חיי?.

עם כל זה "ומחוייב ביותר כל מי שעוסק בחכמה הזאת שיהא נפשו ולבו כל הימים להיטיב את מעשיו תמיד בכל תורת ה' הישרים וביותר בלימוד ושמירת ההלכה מכל חלקי ארבעה שו"ע. כי הם חיינו ואורך ימינו. ויקבע מאד בלבו חיוב ותשוקת שמירת ההלכה עד תכלית האחרון וע"ז נאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. ואז יכול להחשב מבני היכלא דמלכא לכנוס לפני ולפנים אל היכל הקודש פנימה להתענג נפשו נועם זיו חכמת האמת שהוא אור פני מלך חיים ע"י לימוד עץ החיים ולהדבק באלקים חיים סלה." (הקדמת המסדר לס' הקדוש עץ חיים)

ושולחן ערוך גם לא למדת, וראית מראות אסורות ירחם ה'!

אברך חשוב: ראיתי מראות אסורות?

בית דין: כן!

אברך חשוב זצ"ל: לא הסתכלתי רק ראיתי ולא התכוונתי להנות ח"ו.

בית דין: פה זה עולם האמת ואל תשקר, אתה כן הסתכלת וכו', וחוץ מזה לא ידעת שנפסק שגם ראיה בעלמא אסורה? (פרי מגדים, משנה ברורה סימן ע"ה)
אברך חשוב זצ"ל: חשבתי שרק להרהר אסור אבל לראות מותר?

בית דין: גם ראיה בלי הרהור אסורה. ואסור ההסתכלות בנשים הוא אפלו אם אין לבבו פונה להרהר הרהורים רעים, מכל מקום הראיה פוגמת בעיני הנפש, ומתוך כך עינינו חשכו מראות במשכלות, וזה יצר באנוש בראותו אשה שרוצה להכירה, וצריך לדחק את עצמו ולהיות עוצם עיניו מראות ברע, ולפם צערא אגרא: (פלא יועץ ערך עריות)

ואתה כן הרהרת וכו'

אברך חשוב זצ"ל: אבל מי אומר שאסור להרהר, יש לי ראיה חזקה נגד. שהרי כתוב שהקב"ה לא מצרף מחשבה רעה למעשה???

בית דין:ציווה מלך מלכי המלכים ה' יתברך בתורה הקדושה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו חכמים: "אחרי עיניכם" - זה הרהור עבירה )ברכות יב) וכבר אמרו חז"ל (עבודה זרה כ) ונשמרת מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וכן נפסק ברמב"ם) הלכות איסורי ביאה כא (ובטור ובשולחן ערוך (סימן כג) "אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור".

מחשבה רעה מטמאה את הנשמה וגוררת רעה. עברה גוררת עברה, שיבוא לידי קשוי לדעת ולידי טמאת קרי החמורה. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא כט, א) הרהורי עברה קשים מעברה. ואמרו (נדה יג, ב) המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי.

חָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (הובא בבית יוסף אבן העזר)

כָתַב רִבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא דִמְטַמֵּא הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה וְהִיא הֲכָנָה אֶל הָעֲבֵירָה כַּחֲרִישָׁה אֶל הַזְּרִיעָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַחֲשׁוֹב לַעֲשׂוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל צִיּוּר וְהִרְהוּר וּמְצִיאוּת עֲבֵירָה פּוֹגֵם וּמַרְחִיק הָאָדָם מִבּוֹרְאוֹ וְעַל זֶה הִזְהִיר (במדבר ט''ז) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וַהֲרֵי הַמְהַרְהֵר דוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּכְנַס בְּמָקוֹם מְטוּנָף וּמְטַנֵּף כָּל בְּגָדָיו הֲלֹא יֵבוֹשׁ לִיכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' א') רַחֲצוּ הִזַכּוּ ה' יְטַהֲרֵנוּ וִיזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ: (חרדים)

ומה בכך אם אני מהרהר איזה עונש כבר יכולים לתת?
בית דין: כל עבירות יש להם תיקון על ידי צירוף בגיהנם מה שאין כן אלו העבירות (פגם המחשבה) שהמה רוחניות אין להם תיקון בגיהנם, כי המה יותר רוחני מגיהנם שהוא בעשיה, לכן אם אדם כבר נתקן ונצרף על ידי צירוף הגדול והנורא וכבר סובר ומצפה ליכנס לגן עדן, באים אלו המחשבות ואין מניחים אותו ליכנס, וזה רמזו במסכת נדה (דף י״ג) כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אוחו למחיצתו של הקב״ה - עולם התעגוג והגן עדן, כי יצטרך תיקון וצירוף אחר גדול ונורא להתגלגל בעוף הטמא הבזוי מכל עופות טמאות שהוא הנקרא" ראה" ומנאף בעיניו וצערו שם גדול ונורא יותר מגיהנם.

או ליתר גלגולים ח״ו אם לא חזר בתשובה ותיקן אלו המחשבות. (טהרת הקודש)
אברך חשוב: אבל בנשים צנועות מותר להסתכל, לא?

בית דין:והמרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם! וכמו ששנו חכמים בברכות ס"א ע"א, ואפילו בציור תמונה של אשה אסור להסתכל.

וכתב רבינו יונה באגרת התשובה: וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בני אדם חוץ מבעלה שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנם. והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה ע"כ.

משמע מזה שאסור להסתכל בנשים גם במקומות המוגלים!
אברך חשוב זצ"ל:לא הסתכלתי ח"ו, רק ראיתי הסתכלות בעלמא, גם זה אסור?
ביץ דין:לפי הרבה פוסקים וגדולים אסור להסתכל בשום אשה בעולם שום הבטה בעולם, אפילו ראיה בעלמא, וכגון שרוצה להכירה. (החיד"א בפתח עינים על עבודה זרה כ, בשם קדמון אחד, חמדת ימים, תולדות יעקב יוסף וכן בסוף ספר היכל הברכה - קבלה מרבינו הבעש"ט הקדוש בעל הפלאה והמקנה זצ"ל (בספרו היקר נתיבות לשבת על אבן העזר סימן כ"א סעיף ג' ) וכן בספר סמא דחיי, רבי רפאל בן גבריאל - נורצי וכן בפלא יועץ, וכן פסק בשלחן הטהור (לר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנא ) ר' ליב חסיד מקעלם, משנה ברורה בביאור הלכה בסימן רכ"ה ובמשנה ברורה סימן ע"ה כתב שאסור לכל הפחות מצד המוסר, וכן פסק בספר בני ציון וכן פסק בשדי חמד ועיין בסמ״ע בחו״מ סימן קנ״ד ס״ק י״ד שמסיק שם שהסתכלות הוא הסתכלות בעלמא בלא כוונת ראיה וקטן מן ראיה ע״ש )

וכתב בהנהגות הגה״ק ר׳ חיים אריה לייב מסטאוויסק זצ״ל חברו של החפץ חיים זצ״ל (מובא בהקדמת ספר שו"ת של הגאון הנ״ל( לזרז עצמי ולהזהר מאד מאד שלא להסתכל בנשים בשום אופן אפילו בהעברה בעלמא (שגם זה אסור כדמוכח בע״ז דף כ׳ ע״א במעשה דר״ע דמשני הגמרא זוית הואי, והיה ראיה לאונסא, ולא משני דלא הסתכל אלא ראה בה בהעברה בעלמא ודלא כמחבר אחד) שלא כטעותי עד כה, ולהרהר בתשובה על זה.
וכן נפסק באגרות משה חלק או"ח ח"א סי' מ: ..."על כל פנים ודאי אסור להסתכל באשה אפילו במקומות שדרכן להיות מגולות כשמתכוין לראותה... וכן כשבאה אשה לשאול שאלה בענייני איסור והיתר מחוייב להשתדל שלא להביט בפניה כדי שלא יבוא ליהנות ח"ו מהראיה, וכן בכל מקום שפוגע בנשים".

טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים.

קיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם אינה דרגות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור לחכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו',

אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא.

כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה... וזה רק כשלֹּא מִתְּאַפְּקִים, וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק ח"ו!

אברך חשוב:אתה מגזים!
יֵשׁ לָדַעַת בְּבֵרוּר בְּאֹפֶן מֻחְלָט שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ וזֶהוּ עִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה "מוּגְזָם" "פָנַאטִי" "רַק לְקִיצוֹנִים" אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁכֹּל אָדָם יְהוּדִי: חִילּוֹנִי, דָּתִי, חֲרֵדִי, מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס לְפִיו מַאַכְלֵי אִסּוּר, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הַגְזָמָה לְחַפֵּשׂ כַּשְׁרוּת עַל כָּל סוּגֵי הָמָזוֹן,
(ואולי זה בגלל שהוא דווקא לא נזהר ונכשל במאכלות אסורוח ח"ו... )

וּכְפִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עַל הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, בְּדִיּוּק כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת שֶׁל נָשִׁים וכל שכן שֶׁאֵינָן בִּצְנִיעוּת, בַּבַּיִת וּבָרְחוֹב.

שְׁמִירַת עֵינַיִם הִיא לֹא רַק לַחֲסִידִּים וְאַדְמוֹ"רִים אֵלָא לָאו מְפֹרָשׁ וְאִסּוּר תּוֹרָה לְכָל בָּר יִשְׂרָאֵל! אִסּוּר גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְיתָא! הַמְקִלִּים בָּזֶה עוֹבְרִים עַל לָאו מְפֹרָשׁ מֵהַתּוֹרָה.

אֵין הַקַּלּוּת אוֹ הַנָּחוֹת לְחָרֵדִים דָּתִיִים אוֹ חִלּוֹנִים וּטְעַנָּה שֶׁל "זֶה קִיצוֹנִי" אוֹ "חֻמְרָה גְּדוֹלָה" אֵינָהּ תּוֹעִיל בְּיוֹם הַדִּין.

אברך חשוב: מה הייתי צריך לעשות בשביל לשמור על העיניים?

בית דין: לשנן את האיסור. ואת השכר ועונש טוב טוב עד שנחקק בעצמות. לעבוד על מידת היראת שמים, ובפרט יראת העונש. מידת הסקרנות. מידת הבטחון. ולשלוט על עצמך, ולהתפלל חזק להשם יתברך שתזכה לשמור את

אברך חשוב: אז בשביל מה יש עיניים בכלל?

בית דין: בכדי ללמוד תורה! 'כי כל עין לך תצפה' – כותב ה'ראשית חכמה': – הכוונה, כי לא נבראה העין להיות צופה בדברים הגשמיים, אלא להיות כעין הנביאים שהיו צופים במרכבה העליונה, במראות הרוחניים ההם. וזה לא יושג כי אם בסתימת העין והעלמו מדברים הגשמיים, וכן על ידי שמירת העין מדברים הפוגמים בו'.
ואתה הפכת את כוונת הבריאה וקלקלת בעיניך ובמחשבתך!

אברך חשוב זצ"ל: אף אחד לא ראה!

בית דין: רשע! אפיקורס! עכשיו אתה צריך כפרה על מה שדיברת!

בא מלאך עם גחלים לוהטות והכניס בתוך פיו של זה, וזה כאב מאד!

בית דין: כלל זה נקוט בידך: כל דבר שלא היית עושהו בפני משה ושבעים זקנים - אפילו בחדרי חדרים אל תעשהו (קיצור של"ה)

שויותי ה' לנגדי תמיד - זה כלל גדול בתורה. (וכנפסק בשו"ע או"ח סימן א) באמת מלא כל הארץ כבודו, ואין עוד מלבדו כפשוטו, ממש!

כי כל הדומם צומח חי מדבר הכל לבושים לאור אין סוף.

"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'? הלא את השמים ואת הארץ אני מלא!" (וכן הובא להלכה בשולחן ערוך או"ח סימן ב)

וחשכה כאורה לפניו ית"ש, עיני ה' משוטטות בכל הארץ. אם כן - כל העושה עבירה, אפילו קטנה וקלה ביותר - כאילו כפר בעיקר!

שאינו חושב שהבורא ית"ש צופה ומביט בו ויודע ורואה כל סתריו ומצפוני ליבו. ובאמת לפי זה אפילו הרהור איסור, הוא גם כן הוי כפירה ממש, רחמנא ליצלן, ואם כן מאמין בזה הרי הוא עז פנים! ולזה נקרא חילול ה'. מלשון חלל שחושב שבורא כל עולמים ית"ש אינו נמצא שם ממש ויש חלל ריק ח"ו. (כמו שפירש הנפש החיים,)

וזהו שאומרים: אבינו מלכנו, חטאנו לפניך - שהעושה עבירה בפני המלך - עוון גדול יותר. וחצוף הוא, והרי אנחנו עומדים בפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בכל עת ובכל שעה ובכל רגע ממש! על כאן יש להתלמד לקיים הכלל הגדול הלזה.

ועל כל פנים יש לחשוב בכל עת מה רצון השם יתברך ממני עכשיו? כמו שכתוב:"ועתה ישראל, מה ה' אלהיך שואל מעמך" ועל זה כתוב:"בכל דרכיך דעהו" וממליכו יתברך שמו, על כל מחשבה דיבור ומעשה, ונאמר:"שויתי ה' לנגדי תמיד".

אברך חשוב זצ"ל: מי מעיד בי?

בית דין: יבואו העדים ויגידו עדותם!
מיד מכל עבר באו מחנות, מחנות, של קליפות, עוון ומשחית אף וחימה ומלאך המוות מלאי עיניים. עם עיניים ענקיות וצועק כל אחד מהם בקול גדול שנשמע מסוף העולם ועד סופו " רשע, רשע, ממך נבראנו, אתה תתן על זה את הדין!"

הכו אותו במכות גדולות ונוראות בשבטים של אש שכל מכה זה סבל ויסורים של מאה שנה... (וכמו שפסק הרמב"ם שמכין אותו מכות מרדות וכמו שכתב בטהרת הקודש)

אברך חשוב: אבל למדתי הרבה תורה וסיימתי את כל הש"ס כמה פעמים!
בית דין:אמרו חז"ל: אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם! (ברכות סא.)

לזה אפילו לא הגעת! הקב"ה לא מקבל שוחד! ה' אל קנא ונוקם ואינו מוותר אפילו כחוט השערה.וכל האומר הקב"ה ותרן - יוותרו מעיו! (בבא קמא נ')
מי שאינו שומר את עיניו אף אם הוא מלא וגדוש בתורה ומצוות, הנה זה כמו הקודח חור בחבית מלאה יין שכל היין נשפך לחוץ על ידי חור זה ולא ישאר בידו מאומה! (האדמו" ר האמצעי, פוקח עיוורים)
הדין

עכשיו נתלה אותך מהעיניים, וזה יסורים גדולים, שלא נדע!

(וכמו שלמדנו באוצר המדרשים (אייזנשטיין) (רס"ב):
אמר משה לנסרגיאל מפני מה הם תלויים (האנשים בגיהנם) בעיניהם, א"ל מפני שהביטו באשת איש.)

ונחתוך לך את העיניים לחתיכות חתיכות.

ולא תזכה לראות בכבוד ה' בגאולה השלמה ובית המקדש.
ולא תזכה לראות אור ה' ולהנות מזיו השכינה.(וכמו שכתב הבן איש חי והחפץ חיים סוף ספר שמירת הלשון חלק ב' פרק ל')

ותגלגל בעוף הנקרא "ראה".

ובגלגול הבא תהיה עיוור. (וכמו שכתב בראשית חכמה)

ובקבר בא מלאך המוות ושבר לו את העיניים!

והכניסו אותו למקום שנקרא בור, שם יש מלאכי חבלה שנראים כמו נחשים ועקרבים, שכולם עוקצים ונושכים את הנשמה של האברך החשוב הזה, שבחייו לא הצליח להתגבר ולעמוד בניסיון!

ותלו אותו מהעיניים ודנו אותו בדינים קשים ומרים, ה' יצלינו! וכו'
מה שווה הנאה של רגע לעומת נצח נצחים?

ואילו העוצם עיניו ואינו מסתכל בנשים, שהוא דבר שרק השי"ת לבדו יודע - זוכה להיות לפנים ממחיצת מלאכי השרת!

ומלך ביופיו תחזנה עיניו. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים!

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת,
וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת,
וְהַחַיִּים לִדּוֹן.
לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.
וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
...

[ההודעה נחתכה] הצג את ההודעה כולה

דיוק בדרך ההלכה – שליחות סמויה לעורר בתשובה

כאשר חרדים מקבלים שירות מספקים שאינם שומרי תורה ומצוות עדין זו הזדמנות מצוינת להשפיע ולתרום את חלקנו בהתעוררות של עם ישראל כולו לתשובה.

כ״ח בשבט ה׳תשע״ה

סיכון שלא כדאי לקחת או שליחות לעורר בתשובה?

יותר ויותר ספקים ונותני שירות הבינו שאין באפשרותם לוותר על המגזר הדתי / חרדי, כולם מנסים להתאים את עצמם כדי שיוכלו לבוא בחשבון כאופציה לגיטימית לביצוע העבודה. האם מדובר בסיכון שלא כדאי לקחת או בשליחות שדרכה אפשר לעורר יהודים לתשובה?

לאירועים במגזר הדתי יש אופי ייחודי שכולל מנהגים שונים ומחויבויות הלכתיות רבות. נותני השירות השונים חייבים להכיר את כל ההנהגות על מנת שיוכלו לספק את השירות ללקוחות הדתיים, דבר שמצריך מהם לימוד והבנה באורח החיים הדתי. האם חשיפה מסוג זה, שלא לשמה, יכולה להביא את אותם ספקים להכלה והכרה בקיום תורה ומצוות לשמה? האם אנחנו פתוחים להכיל את השוני ומוכנים לראות בהזדמנות כשליחות, או שעדיף לוותר וללכת על בטוח?

את בחירת הספקים לאירוע אנו לרוב עושים בהתאם לכישורים המקצועיים, במיוחד כשמדובר בעיצוב שמלת כלה צנועה לחתונה או כל דבר שהכישרון הוא זה שקובע את איכות המוצר ולאו דווקא המעמד של נותן השירות ביחס לשמירת תורה ומצוות, על אף זאת הם חייבים גם לדעת איך הדברים עובדים אצלנו ולנהוג בהתאם להנהגות ולחיובים ההלכתיים. חתונה אצל אדם שאינו שומר תורה ומצוות עדיין, שונה לחלוטין מחתונה של אדם דתי. בין אם זה בא לידי ביטוי בעובדה הפשוטה שאירוע דתי נעשה בהפרדה והכלה תקפיד ללבוש שמלת כלה צנועה לאירוע, ובין אם בביטוי של פרטים רבים נוספים כגון היחס המכובד של בני המשפחה אחד כלפי השני או העוצמות שקיימות בטקס קידושין מוקפד, שמלווה בהנהגות שונות ומיוחדות בהתאם לאותו מגזר.

 

מה שרואים מפה לא רואים משם

לפעמים אנו נוטים לקחת את אורח החיים ההלכתי כדבר מובן מאליו. ברור לנו מה צריך לעשות ואיך בדיוק עושים זאת, זה לא מרגיש לנו שונה או מיוחד כי ככה הקב"ה אמר שצריך לעשות את זה וכשומרי תורה ומצוות – כך אנו עושים. לאדם המתבונן מהצד הדברים נראים מאוד לא שגרתיים, וודאי כאשר מדובר באדם שאינו שומר תורה ומצוות עדיין ואת האירוע הפרטי שלו הוא מקיים בצורה שונה לגמרי. ספקים ונותני שירות נחשפים לאירועים שונים אצל אנשים שונים, אצלם הדקויות בולטות במיוחד והם יכולים לזהות ברגע את הכוח העצום שקיים בדרך ההלכתית. צלמים לחתונה שרוצים להציע את שירותיהם גם למגזר הדתי חייבים לספק צוות צילום של נשים, שיצלמו בעזרת הנשים, וצוות נפרד של גברים לאזור הגברים. בחשיפה מסוג זה הנשים יכולות בקלות לראות את החופש והקלילות שיש בשמחת הנשים הדתיות, שמחה שכולה אמת ואין בה אפילו טיפה של משחק וזיוף שמנסה להרשים. צוות הצלמים באזור הגברים, גם הוא יראה בקלות את העוצמות שיש בריקודים ובאחווה שחולקים הגברים יחד כשאין בהם כל חשש ממבט בוחן של האישה וממשחקי אגו שאמורים לצייר אותם חזקים. מבחן האמת נמדד במעשה, את השמחה והריקודים רואים דרך הרגליים! כל צלם לחתונה יכול לראות את ההבדל בעוצמות ומזה לבוא לידי הרהורי תשובה שאולי יש פה משהו שהוא לא הבין עד הסוף, ולו רק בגלל שמבחן המציאות מוכיח את עצמו – אצל הדתיים זה פשוט עובד, יש בהם חיות ואנרגיות שלא תמיד קל לגייס מתוך תהומות הנפש.

 

הקב"ה מציע דרך מדויקת לחיים עם משמעות

כל אחד מחפש את נקודת השלמות והאושר, הבעיה מתחילה כאשר כל אחד חושב שדרכו היא האופציה היחידה שנכונה. מבחן הנצח צייר בפנינו דרכי פעולה מדויקות ומפורטות, ההלכות שבהן מצוי החוק האלוקי – הדרך היחידה לנקודת השלמות והאושר. כאשר אדם שאינו חי על פי ההלכה נחשף לאורח החיים הדתי, וודאי שפנימיות הנשמה תתעורר ותעורר בו את הרצון לחוות את הדיוק האלוקי גם כן. לא תמיד זה יקרה ברגע אחד, לפעמים ההתעוררות לתשובה לוקחת זמן ובכל פעם שהנשמה נחשפת לדיוק ההלכתי, חומה נוספת שמסתירה על נקודת האמת נשברת.

מבואר בקבלה שאדם חווה משמעות כאשר הוא מתמסר למשהו שמחוצה לו, ככל שהדבר אליו הוא מתמסר גדול יותר כך תחושת המשמעות שהוא חווה גדלה יותר. אין יותר גדול מהקב"ה ומכוחו האינסופי, לכן גם ההתמסרות לדרך ההלכה היהודית, על כל הדיוקים שבה, מביא לחוויית המשמעות הגדולה ביותר שניתן לחוות. על מנת שאדם יוכל להתמסר לדבר שלכאורה חיצוני לו הוא חייב למצוא נקודה של ביטול עצמי ולבחור באותו הדבר מבחירתו החופשית, מתוך הכרה שההתמסרות לדבר זה תביא לו תועלת ותהיה נכונה עבורו. זו הסיבה שלוקח לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות זמן להתעורר בתשובה, בכל פעם חומה נוספת נופלת ומקום הביטול העצמי הולך וגדל, עד לנקודה המכריעה – קבלת ההחלטה לקחת על עצמך עול תורה ומצוות ולעבוד קשה בשביל האושר שלך, להתמסר לדרך האמת.

 

יהודי הוא שליח של הקב"ה ותפקידו להאיר בעולם את אורו האינסופי של ה'. כל סיטואציה ומצב שבו אנו נמצאים הם הזדמנות לקיים את השליחות ולעורר יהודים נוספים בתשובה. אנו רק צריכים לבחור בכך מתוך חישוב ומודעות שיש בכוחנו את היכולת למנוע את הסיכון ולהפוך אותו להזדמנות.

אסור ממש ללכת עם שמלה קצרה ועם גרביים בצבע העור או עם גרבים דקות – חיזוק לימי השובבים

הגאון בעל הבן איש חי זצוק"ל כותב בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז) כך: "ובמציאות הננו רואים בעינינו ונעיין בדעתנו המלבושים הצנועים הוא הבגד המצניע האשה מכל צדדיה ויעטפה ויכסה מכתפיה עד עקבי רגליה".

כ״א בשבט ה׳תשע״ה

כשהתחלה הפרצה של הבגדים הקצרים ערכו כנס גדול בירושלים באולם "טירת חן" ומרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל זעק מקירות לבו:
אם נשות אברכים הולכות בבגדים קצרים וצרים צריך לסגור את כל הכוללים, מה שוה התורה של הבעל? אם כך הולכת אשתו, כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא, עד כאן לשונו הקדוש

מצינו בתורתנו הקדושה 'ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'

. כלומר כי חוסר צניעות בנות ישראל גורר אחריו בהכרח כי הקב"ה מסיר ח"ו שכינתו מתוכנו וידוע, כי בהסתרת פניו יתברך מצאנו תמיד רעות רבות וצרות ר"ל. יוצא, שבנות ישראל שאינן צנועות ההולכות בלבוש המשאיר גלויים מקומות מגופן, החייבים להיות מכוסים על פי דין תורתנו הקדושה, הן הן הגורמות לעזיבת השי"ת את מחנה ישראל ולמניעת עזרתו ממנו.

ואין ספק אפוא, כי אופנת הלבוש הקצר, אשר חדרה לאחרונה גם למחננו ולאוהלינו אנו, המחטיאה את הרבים, הלא היא, אשר היתה בעוכרנו וגורמת לסילוק השכינה מתוכנו ח"ו.

על כן פונים אנו אליכן, בנות ישראל יקרות, בקריאה נרגשת: חוסו נא עליכן, על עמנו ועל ארצנו. בערו נא את הפגע המבאיש, את הפגם המחפיר מקרבנו והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו. כי מאז ומתמיד הצניעות היא אשר הגנה על ספינת ישראל בעד הרוחות הסוערות למען תגיע אל חוף מבטחים.

כל איש ואשה חייבים לעורר ולהוכיח את בני משפחתם ואת כל מי שישעה לדבריהם על גודל האחריות, אשר לוקחות על עצמן אלה המהססות לעשות כנ"ל בשעה גורלית זו, כשדם ישראל ניגר ר"ל, ומשפחות שכולות נאנקות בייסוריהן.

לצערנו מוכרחים אנו לציון אמת שאימנו שרה שנירר ע"ה בייסדה את בית יעקב לא חלמה שנגיע (לכך ללבוש לא צנוע) היא נתנה לנו הכל, אך אנו לא קיבלנו הכל לקחנו את הנוח והקל.

ובמהרה יתבטלו כל הדעות המקולקלות מן העולם ונזכה להשראת שכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

דעת גדולי וצדיקי הדורות

ללבוש שמלה ארוכה

המדרש מבאר לנו באריכות את צורת התנהגותה ומלבושיה של רות, וכך מתואר שם: אינה שוחה (מתכופפת) ומלקטת אלא יושבת ומלקטת. ומבארים הראשונים שם, כדי שלא יראה מרגליה לאחריה כלום. ועוד מתאר המדרש איך שהיתה רות מאריכה את בגדיה ולא נהגה כאחרות שהיו מגביהות בגדיה, כדי שיקל עליהם ההליכה, ומזה הבין בועז שאשה גדולה לפניו. (רות רבה פ"ד,ו(

בית הדין הגדול שבירושלים: מימות עולם הלכו אמותינו בבגדים ארוכים ורחבים ובשמלות המכסות את כל הרגל לגמרי, וכך גם פרסמו בבית הדין הגדול שבירושלים בי"א אייר תרפ"ח: כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין התורה הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר (מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל ובית דינו חתומים על המכתב(

לא ראו את הגרביים

וכך העיד על מנהג ישראל בעל השומר אמונים זצוק"ל וזה לשונו: "לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים (גרביים( כי הבגדים היו ארוכים עד המנעלים )תקנות והדרכות עמ' י"ד)

בגד המצניע מכל צדדיה

הגאון בעל הבן איש חי זצוק"ל כותב בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז) כך: "ובמציאות הננו רואים בעינינו ונעיין בדעתנו המלבושים הצנועים הוא הבגד המצניע האשה מכל צדדיה ויעטפה ויכסה מכתפיה עד עקבי רגליה".

וכן תלמידו הגאון רבי שמעון אגסי זצוק"ל בספרו אמרי שמעון (עמ' ר"ג( כותב הדרכה להנהגה הראויה בזה הלשון :" צאתה תהיה צנועה ביותר כדרך הצנועות של הדור הקודם שהיו מתעטפות בצעיף מכף רגלם ועד קודקודם".

וכתב הגר‘‘י שיכנזי שליט‘‘א בספרו ’’בני יעקב‘‘ (אה‘‘ע סי‘ כ‘‘א): ’’שמעתי שהבן איש חי נשאל בזמנו למה אין הנשים נפקדות כ‘‘כ בילדים, ואמר שכיון שמקודם היו הנשים הולכות עם שמלות עד עקבם, וכעת בשביל שקצרו השמלה מעט, גרם הדבר לעקרות או לעיכוב הילודה".

מלבושי האשה כיריעות המשכן

כאשר רוצים חז"ל לדמות את יריעות המשכן, הם מביאים כדוגמא בגדי אשה המהלכת בשוק ושפוליה (רש"י – שולי בגדיה ( מהלכין אחריה ) ארוכים ונגררים בארץ (כך היתה גם יריעת המשכן האחורית נגררת בארץ.) ( גמ' שבת צ"ח.)

מכף רגל ועד ראש

הרדב"ז כותב בספרו (שו"ת הרדב"ז חב' סי' תש"ע( שלמרות שבמציאות נשות ישראל הולכות כשהן מכוסות מכף רגל עד ראש ואין כלום במה להסתכל, עדיין קיים האיסור ללכת אחר אשה, שהרי גם בזמן התלמוד היו מכוסות לגמרי ובכל אופן גזרו חכמים שאסור ללכת אחרי אשה.

עד כפות רגליה

בספר חכמה ומוסר (מרבה של ארם צובה בקונטרס דרך הצניעות פרק ג') כותב: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין... שיהיה ארוך עד כפות רגליה.

לבושי הנשים עד העקב

בספר ישראל סבא )הנהגות הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל פ' ט עמ' 88) מספר שהבבא סאלי הקפיד מאד על לבושי הנשים שתלכנה עם שמלה ארוכה שתכסה את כל גופן כולל הידיים והרגליים עד העקב ע"ש.

הגרי"ח זוננפלד ובית דינו: "כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין תוה"ק ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר". (כרוז שהתפרסם בירושלים בי"א אייר תרפ"ח)

הגמרא במסכת שבת (צח:) : "תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה", ופרש"י "ושפוליה – שולי בגדיה, כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ". רואים שדרך הנשים בזמן חז"ל היתה ללכת בשמלה הנגררת על הארץ ממש. והביאור בזה מובא במשנת יוסף להגר"י ליברמן שליט"א (על אגדות הש"ס עמ' קיד) " י"ל כי האשה לרוב צניעותה שלא יתראה ח"ו משהו מהמכוסה, היא עושה בגדים ארוכים מאד שנגררים לארץ, כן המשכן לרוב כבודו וקדושתו, היה צריך להיות הכל מוצנע ומוסתר בתוכו, לבלתי היותו גלוי לעין כל, ולכן היתה היריעה נגררת בארץ". וכך גם כתב החזקוני: בביאור עניין אורך היריעות דהוא נעשה "מפני כבוד שכינה" ורואים מדבריו כי הארכת המלבושים הינה הנהגת כבוד ותפארת. (שמות כו, יב(

רבי אהרון ראטה: "אשר נקרא אצלינו בשם צניעות היה עוד לפריצות גדול נחשב בימים קצת קודמים, (ובהמשך כתב שענין זה נקרא 'צניעות' רק "לפי ערך שפלות הגדול של הדור") כמו למשל בימי נעורי לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים )גרביים) כי הבגדים היו ארוכין עד המנעלים) בעל השומר אמונים בספר ’’תקנות והדרכות‘‘ פרק י"א(

המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר: כתב בתקנות בית החינוך שיסד לבנות (בפיקוחו של הגרי"ח זוננפלד) "המורות תהיינה מחויבות בחינוך הישן... ויהיה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הקדושות... ואם תבוא אל החדר בלבוש חצופי, אבדה את זכותה בתור מורה" ועוד נכתב שם בהמשך "...הבנות תהיינה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הצנועות" )ספר ’’בטוב ירושלים‘‘ עמ' צד(.

בעל התניא: "הבתי שוקיים (הגרביים( עצמן וכן השבכה עשויין רק לצניעות ולא לנוי כלל כי הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהן למעלה בבגדיה והצעיף על השבכה". (’’שו"ע הרב‘‘ סוף סימן ש"א מהדורא בתרא( רואים בדבריו מפורש שלא היה ניתן לראות את הגרביים היות והן היו מכוסות תחת השמלה.

רבי אברהם ענתבי: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וכמו שאמרו (ב"ב נ"ז:), וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין. וצר לי על דורות הללו שנהגו להיפך, ואפילו חלוק שעל גבי בשרם קצר הרבה וזה פריצות הרבה, וראוי לגעור בהם ולמחות בידם על זה המנהג הרע ולבטלו, ולחזור למנהגם הראשון שיהיה ארוך עד כפות רגליה" )ספר "חכמה ומוסר" - בקונטרס דרך הצניעות פ"ג(.

רבי יצחק אייזיק רוזנבוים: הנה ידוע שמטבע האנשים לא לאהוב חומרות בכל מה שקשור לקדושה וצניעות, אלא תמיד מחפשים אחר ההיתרים והקולות. והנה לפתע צצה לה חומרא חדשה שכביכול אסור ללבוש שמלות ארוכות, ואת החומרא הזו קיבלו החסידים והחשובים באהבה וברצון, והמון העם ששים ושמחים על חומרא זו ונשתנו כאן סדרי בראשית, וזו הוכחה ברורה שחומרא זו איננה מהתורה הקדושה. וכלשונו הטהור בספרו ’’הצניעות והישועה‘‘: "וזאת אומרת דחומרא זו, אינה חומרת תורתנו הקדושה נגד יצה"ר, רק היא חומרת יצה"ר נגד תורתנו הקדושה רח"ל, וממילא מי שרוצה לקיים רצון הבורא ב"ה, אסור לו להחזיק בחומרא זו, שאינה אלא קולא נוראה רח"ל )העתקנו כאן את לשון הגה"ק רבי יצחק אייזיק רוזנבוים זצ"ל מתוך ספרו ה‘‘צניעות והישועה‘‘ עמ' ר"ג בשינוי לשון מעט, למען יובנו הדברים בנקל.(

היעב"ץ: מביא את הגמרא בעירובין )ק:) בעניין זה שהתרנגול מפייס לתרנגולת ואומר לה "זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך" (אקנה לך מעיל שמגיע לך עד לארץ - רש‘‘י) וביאר בזה "למדנו דרך ארץ מתרנגול... דא"ל זביננא לך זיגא דמטי ליך עד כרעיך. רומז למלבוש של צניעות שכל גופה מתכסה בו" )בסידורו דף קנ"ט בפרק ו' אות ז (

רבי עמרם בלוי: "כל המושג בירושלים היה קדושה, לא היה שאלה של פריצות בימים ההם, אמי ע"ה הלכה בשמלה שהגיעה עד לארץ, כך גם היה בדור שאחרי".(משנת רבי עמרם‘‘ עמ' 261(.

רבי יצחק אבולעפיא: "וכשהן הולכין מחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים או לשווקים הם מתכסים מכף רגלם ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול הנקרא צעיף" (שו"ת פני יצחק ח"ו ס"ו(

המהר"ם חגיז: "המלבוש קצר הוא מלבוש מיוחד לפריצים ובעלי אגרוף והמלבוש ארוך למלכים ולכל אנשי מידות". (אלה המצות סי' תקמ"ג) וכעין זה כתב המהרי"ל: "בגדים קצרים הוא דרך ריקים, הארוכים הוא דרך חשובים". (בליקוטים( מעלות המידות: ’’ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים‘‘. (המעלה התשיעית- מעלת הצניעות( ורואים מכאן שגם גברים צריכים ללכת במעילים ארוכים ולא כמו שנהוג היום בטעות.

המהרי"ד מבעלז: "שנשים לא יגלו את הגרביים כי זה בגד שנעשה לקבל הזיעה והוי כשוקיה ערומים לדברי הב"ח יו"ד סי' ש"מ ובש"ך שם ס"ק כב". (’משנת יעקב‘‘ או"ח ע"ה)

המהרש"א אלפנדרי: "זכורני בימי חורפי כמה שנים ששום אשה מנשי ישראל לא היתה יוצאת כלל לרשות הרבים, ואף בעת הדחק לילך אצל חברתה היתה מתכסית בלבוש בגד שחור כל גופה מראשה ועד רגליה" )שו"ת הסבא קדישא ח"א סי' ל"ב כ')

רבי מנשה קליין: "ולענ"ד גם את הטוב נקבל והלואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואדרבא לאחר שהם ישנו ה"מאדע" ויחזרו למקורם, אנחנו בשם אלוקינו נלך ונדרוש מהנשים; אם בשעת ה"מאדע" לא היה קשה לכם ללבוש שמלות ארוכות, א"כ למה לא יעשו כן שלא בשעת ה"מאדע", והנשים הצנועות יקבלו מאיתנו, ובמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר". )שו"ת ’’משנה הלכות‘‘ חלק י"ב סימן שט"ז(

הרבי מסלאנים: "והשמלה תהא ארוכה עד העקב דוקא, ואפילו אם יהיו בתי שוקיים)גרביים ( גבוהים אסור לילך בשמלה קצרה... ודרך אבותינו שמרנו עד כה לבלתי התערב עם רשעים וקלי הדעת. וכן כתב הרמב"ם )ה' ע"ז פי"א ה"א ( להיות מובדל מהגוים במלבושם, ואפילו אם שניהם הולכים בדרכי הצניעות מכוסים, היו מקפידים שיהיה ניכר במלבוש בין יהודי לארמאי. והיום עושים היכר אחר, שבאם הערבים הולכים בבגדים ארוכים בני ישראל הולכים בבגדים קצרים, וזהו שאמרו רז"ל )סנהדרין לט:( וכמשפטי הגוים לא עשיתם )יחזקאל ה, ז( היינו לא עשיתם כמנהגיהם הטובים רק כמנהגיהם הרעים". )’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"ב( ועוד כתב: "תדעו בני שהסכנה מילדים והילדות שהולכים חשופי שוק וזרוע ושינו ממנהג אבותם, הוא יותר סכנה מכל מלחמת שבעים אומות" (’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"א(

הגרר"י דידובסקי: "ולכל הפחות צריך שיהי' אורך השמלה עד עצם הקרסול והיינו בערך טפח מן הארץ [כ-8 ס"מ] ואין לקצר מזה השיעור כלל וכלל. ואין להסתכל כלל על נשים אחרות שמקצרות זה השיעור כי בעקבתא דמשיחא מצוי גם בת"ח ויראי שמים שיש להם נשים שאינן צנועות כבנות ישראל הכשירות ואין ללמוד ממנהגן כלל" ועוד כתב שם במקור הקדושה וז"ל: "וראוי לכל אחד שיזהיר הרבה על זה בביתו ויתקנו את השמלות הקצרות מזה השיעור, ומאחר דהאשה רואה את בעלה שותק בזה הרי נעשה היתר אצלה ולכן עיקר חיוב מוטל על הבעל שימנע את אשתו מלצאת בשמלה קצרה מאורך עד עצם הקרסול ולא תכשיל ח"ו לזרע קודש בני אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב והמחטיא את הרבים אין לו חלק לעוה"ב, ולכן לא דבר קטן הוא עונה בזה, ויזהר מאד מאד שיהיו כל בגדיה וכל מעשיה בצניעות".(מחניך קדוש‘‘ אות ט"ז עמ' ט' – הגרר"י דידובסקי היה גאון מופלג בתורה, אשר החפץ חיים זצ"ל הפליג מאד בשבחו ובשבח חיבוריו השונים. ובשנת תרצ"א לבקשת גדולי הדור חיבר קונטרס בדיני הצניעות וקרא שמו "מחניך קדוש")

אסור ממש ללכת עם שמלה קצרה ועם גרביים בצבע העור או עם גרבים דקות

העתק מהמודעה שנתפרסם בעיר הקודש ת״ו מהגאב״ד ובתי הדין לפני (87) שנים

פעה"ק ירושלם ת׳׳ו יום י׳׳א לחדש אייר תרפ"ח

כאשר בעוונותינו הרבים פשתה המספחת של מלבושי שחץ ופרצו גדר הצניעות סמל עמנו הקדוש מאז ומעולם, באופן מבהיל מאד ה׳ ירחם, ורבים מיראי ה׳ פונים אלינו להורות להם את הדין והדת.

והנה אם כי המפורסמות אין צריכות ראיה אך כאשר בעוונותינו הרבים רבות מבנות הארץ פרצו חומת הדת והורגלו ללכת בשמלות קצרים ובבתי יד (שרוולין) קצרין עד אשר הרבה מהמון עם נשכח מהם חומר האיסור ונעשה להם כהיתר ח״ו.

על כן הננו להודיע בזה כי כל אשה ישראלית חייבת על פי דין תורתנו הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם, בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד הקצה האחרון היותר אפשר, ומצד הראש יכסו את כל בית הצואר כמנהג הצנועות ובבת ידים (שרוולין) ארוכות עד כפות הידים, וכן בשאר הבגדים חייבות לנהוג צניעות וחלילה ללבוש אנפלאות (גרבים ( מנוקבות מעשה רשת אשר הרגל יראה מתוכן. או אנפלאות. מגוון עור הגוף. כל אלה פגול הוא לנו אומה קדושה וטהורה מדור דור.

וכמו כן כל אחד מחויב לחנך את בנותיו הקטנות בצניעות וקדושה שגם הן תלבושנה בגדי צניעות ולכל הפחות שהשמלה תכסה בארכה את רוב הרגל ובתי ידים (שרוולין) שיכסו את רוב היד. ובשכר זה יקויים בנו מקרא שכתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים וגי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" ונזכה לגאולה שלמה בב"א.

בד״צ לכל מקהלות האשכנזים

נאם מרדכי ליב רובין נאם ׳צחק במוהר״א ז"ל פרענקיל נאם דוב צבי קארעלנשטיין

ב׳׳ה

ראיתי הכתוב מהרה״ג הבד״צ נ״י ויאושר כחס וחילם לתקן הפרצות ובאתי על החתום המחכה לישועה קרובה

יוסף חיים זאנענפעלד

העתק מתוך החלטת ועד משמרת הצניעות שנתפרסם בשנת תרצ"ו

בעזהי״ת אור ליום ב' לסדר זאת חוקת התורה וגו' ב תמוז התרצ״ו לפ״ק פעה״ק ירושלים תובב"א

אסור מן התורה ללכת בבגדי פריצות וזה גורם סילוק שכינה ר"ל והרבה איסורי תורה עוברים ע״י הפריצות, וחיוב על הבעל והאב למנוע פריצות מתוך ביתו, ואם אין ביכלתו בעצמו יבקש מאחרים שיעזרו לו, כי הפריצות אש היא עד אבדון ר״ל, והמתנהג בצניעות קדוש יאמר לו ואשריו בזה ובבא.

אסור לומר דבר שבקדושה, היינו דברי תורה ותפלה, כנגד הערוה ולכל כמה שאמרו חז"ל דהוי ערוה, וזה אסור אפילו ביחידות בתוך ביתו ומכל שכן ברבים דאיכא תרתי.

אסור לאשר, ללכת יחף בלא גרביים.

הבתי ידים (שרוולין) בהשמלה צריך שיהא עד פיסת היד, וההולכת בזרועות מגולות ואפילו מקצת מן הזרועות מגולה הוי פריצות.

אסור לאשה לצאת בבגד שלפנים מן הצואר מגולה דזה הוי פריצות, וראוי שהבגד יקיף אף מעט מן הצואר.

אף בקטנה מבת ג' ומעלה צריך לדקדק בבגדים שיהיו הבתי ידים (השרוולין.) קרוב לפיסת היד, יוכן שיהיה מלפנים מהצואר מכוסה, ואורך השמלה בלטנה לא פחות מן עד למטה מן הארכובה והמארכת הרי זו משובחת.

אורך השמלה בבת בוגרת צריך שיהא יותר ארוך מהשמלה של בת הקטנה. ואורך השמלה של הנשואה צריך להיות יותר ארוך מהשמלה של בתולה וטוב ויפה לעשות אימרא בסוף השמלה כדי שאם תתקצר השמלה יוכלו להאריך.

אסור לאשה ללבוש בגד שהוא כמו בגדי אנשים ואפילו בבגד אחד הוא אסור מן התורה.

אין לאשה ללבוש בגד אדום.

אסור ללבוש בגד מסחורה דקה שהבשר נראה מתחתיו, ואפי׳ בתי ידים (שרוולין) מסחורה כזו גם כן אסור, וכן (גרבים) כאלה ג״כ אסור, ואין חילוק בכל זה בין אם הסחורה דקה מאד ומחמת זה נראה הבשר, או שהסחורה ארוגה נקבים דקים ומחמת זה נראה הבשר דבכל אופן אסור, (ובכלל זה שלא לקנות סחורה כזו לבגד).

אסור ללבוש בגד שמראה הבגד כמראה עור הבשר וכן גרבים כאלה גם כן אסור.

וכן אין לעשות בגדים צרים.

אין לאשה, להתעצל מלכסות עצמה כראוי, והמתעצלת בזה לעון גדול יחשב אצלה, ולכן צריכה מאד לדקדק היטב בשעת שיוצאה מפתח ביתה ולחוץ שיהא מכוסה כל בשרה כראוי.

אסור לתופרת לתפור בגדים פרוצים ועוברת משום "ולפני עור לא תתן מכשול", ואף במקום שאפשר לתפור ע״י עכו״ם מ״מ איסורא דרבנן איכא [יש איסור דרבנן] וצריכין להזהר בזה מאד.

אין לאשה לצאת לשוק כשהיא מבושמת בין שנתבשמה בגופה בין בשערה בין בבגדיה.

צניעות גדולה באשה שתצא לשוק ברדיד גדול הנקרא שאהל בלשון אשכנז. (.מוזכר ברמב״ם פי״ג מה׳ אישות) וכן שתלבש על בגדיה מלמעלה סינר הנקרא פארטאך בלשון אשכנז (ומוזכר בשיטה מקובצת ב״ק פ״ב בשם הרב המאירי) ואשרי חלקן של המוסיפות צניעות וכל המוסיף קדושה יתוסף לו אורך ימים ושנות חיים

העתק מהמודעה יצאה מרבני עיר הקודש ומבתי הדינים ספרדים ואשכנזים בימי השובבים בשנת תש״ד (לפני 71 שנה) אחרי הידיעות המבהילות :מגזירת ההשמדה רח"יל ע׳י הנאצים ימ״ש.

לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה' כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ (הושע ו, א)

מטעם הרבנים הגאונים מורי הצדק ה׳ עליהם יודו הוסכם שבימי תיקון שובבי׳׳ם ידרשו בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר בארץ הקודש על דבר תיקון פרצת גדרי הצניעות אשר לדאבוננו ירדה פלאים, ולהודיע החיוב הקדוש שמוטל על כל בר ישראל (איש ואשה) להתאמץ ולהשתתף ולהשפיע כל אחד על חבירו לעורר ולהאיר לבבם באור קדושת תורתינו הק׳ וקיום ושמירת מצותיו ולהודיע גודל קדושת עם ישראל שנבחרנו מכל עם בהיותינו גדורים מן העריות ונקי מכל תועבה, ומה גרמה לנו עוון הפריצות עד שהיינו ללעג ולקלס ולאבוד של כמה רבבות.

אוי מה היה לנו!

עתה אתם בית ישראל זכרו כי ירושלים עיר שהשכינה לא זזה מתוכה, זכרו כי אלהי ישראל שונא זימה ופריצות, הזהרו מהפריצות אם אתם חפצים בקיום עם הקודש, הזהירו לנשיכם ובנותיכם ללבוש מלבושי צניעות כי בזכות הצניעות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותם אנו עתידים לגאל.

הצילו צאצאיכם מכל מקומות הטמאים, בתי תיאטרונים וקולנוע המלאים זמה ופריצות ר״ל.

הרחיקו את מלבושי הפריצות, שמלות קצרות, שרוולין קצרין וכל מלבושי פריצות אשר תורתינו הקודשה אסרה אותן.

בנות ישראל הנשואות לא תלכו בפרועי הראש שלא תהיו בכלל עוברות על דת משה ויהודית.

הרחיקו התועבה החדשה, ולא תצא בת ישראל אפילו קטנה שבישראל במכנסים בלי שמלה, כי האיסור מפורש וכתוב (דברים כ׳׳ב) ״לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה׳ אלקיך כל עשה אלה״.

הגיעה השעה שנשתחרר מהפריצות הארורה, ועם זה נקרב קץ גאולתנו. נשוב אל הצניעות ונתבונן כי אנחנו עם אחד בארץ נבדלים לה' לקדושה ולטהרה כמו שכתוב (ויקרא כ׳) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

נקיים הפסוק הנאמר על זמן ביאת משיח צדקינו (מלאכי ג׳( "אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו" וגו׳ (שם) [ונזכה ] וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו וגו' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותם בחורב וגו׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. עד כאן

והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו, כי מאז ומתמיד היתה הצניעות יסוד קיומנו וסוד הצלחתנו ובכל הדורות וכל הזמנים.

גישור זוגי

שלום בית בעידן המודרני

שלום בית בעידן המודרני – המציאות משתנה וניהול הבית ומערכת הנישואין משתנה גם הוא. למה במגזר החילוני אחוזי הגירושין הגיעו לשיאים חדשים שלא נראו מעולם, בעוד במגזר הדתי מצליחים להישאר יחד על אף ולמרות השינויים בניהול משק הבית? שוויון או שלמות ?

י״ג בשבט ה׳תשע״ה

שלום בית בעידן המודרני

העידן המודרני מביא לחיינו שינויים רבים, בניהם גם שינויי גישה בתפיסה המקובלת והמוכרת לניהול התא המשפחתי, וכמו כן הבנות חדשות ורחבות בנוגע למעמד האישה ביהדות.

"אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה: טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה בצמר", כך כתוב במשנה. איך פעולות אלו באות לידי ביטוי כיום, כשהקמח כבר מגיע טחון מהמכולת, את הצמר תופרת מכונת התפירה, ואת הכביסה עושה מכונת הכביסה?

העידן המודרני הביא איתו בשורה חדשה – מטלות הבית הפכו קלות ביחס לעבר, והנשים מבקשות שוויון הזדמנויות בתפקידים השונים שכרוכים בניהול המשפחה. שינויים אלו באים לידי ביטוי בכל משפחה, בכל המגזרים בחברה הישראלית, גם במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות עדיין, וגם במשפחה הדתית. זה אמנם משפיע על המגזרים באופן שונה וההשלכות באות לידי ביטוי באופן שונה, אך ההשפעה מורגשת גם פה וגם פה.

"רבי אליעזר אומר – אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה, לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה"

חכמי ישראל לקחו את הכל בחשבון והתריעו בפנינו – הבטלה מביאה לידי זימה! דבר שבמגזרים הלא דתיים ניתן לראות בבירור ובקלות, כשהנתונים הסטטיסטיים מציירים תמונת מצב עגומה שאומרת שכ- 80% מהזוגות שמתחתנים לא שורדים את השנים הראשונות לנישואין ומגיעים למצב של גירושין. איך התא המשפחתי הדתי מתמודד עם השינויים הללו? מה ממלא את הזמן של נשים דתיות ומונע ממנה את הבטלה שמביאה לידי זימה?

 

שינויים שהזמן גרמה

ההלכה היהודית קובעת דרך לניהול החיים על פי החוק האלוקי הנצחי, אך כאשר המציאות משתנה, גם התייחסות ההלכה לדרכי הפעולה שלנו משתנה בהתאם. ניתן למצוא דוגמאות רבות לשינויים מסוג זה, לדוגמא: הבעל חייב במזונות האישה, ובתמורה היא חייבת לו את ההכנסות שלה במידה והן קיימות. בנוסף לכך, האישה מחויבת במטלות הבית כגון: בישול, ניקיון, סריגה, וכו'.. אך כיום מציאות שכזו כבר לא קיימת, כיום הנשים יוצאות לעבוד ופיתוחים התעשייתיים מאפשרים לאישה להכין את האוכל בקלות, לקנות בגדים מוכנים במקום צמר לסריגה עצמאית, וכו'..

וההלכה מתעדכנת בהתאם: "איני ניזונת ואיני עושה", אומרת האישה לבעלה, ואת האחריות לניהול הבית אפשר להטיל גם על הגבר! ישנם סימוכין לקביעות מסוג זה כבר במשנה, שקבעה ש"אישה שהכניסה ארבע שפחות פטורה מכל עבודות הבית ויושבת בקתדרה".

 

מה שומר על שלום המשפחה?

לא לחינם המגזר הדתי מצליח לחמוק מאימת תופעת הגירושין, שהולכת ומתגברת בחברה הישראלית ובעולם המודרני בכלל. ניהול הבית הדתי מבוסס על כלים ותובנות בסיסיים שבעזרתם ניתן לשמור על היציבות והשלום בבית, גם כאשר המציאות הדינאמית משתנה ואנו נאלצים להתאים ולהשתנות בהתאם לכך.

"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד"

"ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"

הטעות המרה בה שוגה העולם המודרני, דבר שמוביל לעלייה חדה בכמות הזוגות המתגרשים, זו הדרישה לשוויון. הרצון החברתי להציג את כל בני האדם כשווים, במקום להכיר במציאות שבדבר הזה אינה משתנה וגם לא תשתנה לעולם – אנחנו שונים! גבר ואישה בנויים בצורה שונה, פיזית ורגשית. הגוי שונה מהיהודי, וגם החיוב שלו בקיום מצוות שונה, יהודי מחויב ב 613 מצוות וגוי מחויב רק בשבע מצוות בני נוח. אין בעולם שוויון! אבל כן יש – סיכוי לשלמות.

הגבר והאישה משלימים אחד את השני ועל ידי החיבור בניהם, כשהם באים בברית הנישואין, אפשר להגיע לגילוי אינסופי מאורו הנפלא של הבורא – גילוי האחד ושמו אחד, השלם האמיתי. על אותו המשקל, היהודי והגוי גם הם משלימים אחד את השני, אחד נבחר להוביל והשני נדרש להתבטל אל הדרך בה מובילים אותו, דבר שיביא לימות המשיח ולגאולה האמיתית והשלמה – גילוי האחד ושמו אחד, השלם האמיתי.

 

שוויון או שלמות בזוגיות?

הצורך המודרני בדרישה לשוויון מוביל את העולם לחוסר איזון, מצב בו המינים מחליפים את תפקידם הטבעי ומתוך הבלבול נוצר מצב של תוהו ובוהו, מה שבא לידי ביטוי באחוזי הגירושין הגבוהים בשנים האחרונות. כאשר יש שוויון אין גשר בין שני הצדדים, שמטבעם נבראו שונים אך משלימים. הבעל מאבד את התוקף למלא את תפקידו להקנות לאישה ולילדים תחושת ביטחון ויציבות. האישה והילדים מאבדים את האמון בו, וכל מה שנדרש לקיומו של בית חדל מלהתקיים. את הרמז למה שעתיד לבוא תכף ומייד ממש, ימי הגאולה שיאירו דווקא מתוך חושך הגלות שמתגבר ומגיע בימים אלו לשיאים חדשים, ניתן למצוא בדרכי הפעולה שהפכו פופולאריים בקרב הזוגות המתגרשים – גישור זוגי. פתאום הבעל והאישה מוצאים את עצמם במקום שהם צריכים להכניס סמכות של צד שלישי שיגשר בניהם ויביא לפתרון הבעיות בנישואין. במקום שיחשבו טוב טוב, איזו סמכות הם בחרו להוציא מחיי הנישואין, הסמכות שמהווה לנו כגורם אובייקטיבי בעל מוסר עליון ונצחי – ההלכה היהודית. למה צריך הסכם גישור שנעשה באמצעות עורכי דין ומשפטנים, שמתמחים בדיני משפחה בהתאם לחוק שנקבע בשנים האחרונות ומרבה להשתנות בהתאם לטעויות הרבות ולעיוותים שהוא יוצר? אפשר פשוט לשמור על הסכמי הגישור שיצר המבחן האמיתי – נצח ישראל!

ויש בכל האמור גם נחמה קטנה - דפוסי ההתנהלות של החברה הישראלית, בקרב אלו שאינם שומרי תורה ומצוות עדיין, מעידים על ההתקרבות לדרך פעולה מתוקנת, דרך שקיבלנו כבר לפני אלפי שנים וגדולי ישראל הנציחו בשבילנו את הביאורים והחידודים של העומקים שחבויים בה. בקרוב ממש הם יגלו כולם – "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה" (פרקי אבות ג משנה טו).

אמא רחל מחכה לנו ובוכה על בניה – רבבות צפויים לעלות – שלחו אימל לאתר לברכה

הערכות מיוחדת לקראת ההילולה לאימא רחל וכוחות הביטחון עם אלפי שוטרים יאבטחו את המגיעים להילולה, מכוניות פרטיות לא יורשו להגיע לציון וישנם חניונים באצטדיון טדי בבירה וכן מרחוב שמואל הנביא ואך ורק באוטובוסים, שיא העומס יהיה בליל ההילולה וכן בנץ ובסיום הילולה כך מסרו המארגנים

י׳ במרחשון ה׳תשע״ה

אמא רחל.

אחת מבין ארבע

אלפים עלו משעות אחה"צ ועד לשעה זו לתפילה בקברה של רחל אמנו בבית לחם לרגל יומא דהילולא, הנהלת 'המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים' מבקשת מהקהל שמגיע ברכבים פרטיים לחנות בחניון הסמוך לאצטדיון טדי, ומשם יצאו שאטלים של 'אגד' היישר לקבר רחל.
מחר החל מהשעה 16:00 יערכו רבני "מוסדות רחל אמנו" את תיקון 'רחל אמנו', כאשר לפני התיבה יעבור המקובל רבי יעקב עדס שליט"א.
הרב צבי עוזיהו מרבני מוסדות רחל אמנו מסר: "עד כה העלייה ההמונית נמשכת ללא אירועים חריגים למעט הפסקת חשמל שקרתה כאן לפני שעה קלה וגרמה לבעיה בכניסת ויציאת המתפללים מהמתחם,  אנחנו קוראים לציבור לבוא ולהשתתף בהילולא הגדולה - כי אמא יש רק אחת, אלפי שוטרים וחיילי צה"ל מאבטחים את רבבות העולים, המתיחות הביטחונית לא מורגשת וניתן להגיע בבטחה".

ת האימהות הקדושות של העם היהודי. סיפורה מופיע בספר בראשית בפרקים כ"ט-ל"ה. סיפור חייה ודמותה האצילית לאין-שיעור של אמא רחל שזור בהקרבה, בשתיקה, בוויתורים, בכאב ובסבל. בואו נצא ביחד למסע בעקבות חיי רחל אמנו.

ילדותה

רחל נולדה בשנת בקע"א, בפדן ארם (נקראת גם חרן), לאביה לבן בן בתואל בן נחור בן תרח. רחל הייתה האחות הקטנה (ויש המפרשים שגם התאומה) של לאה. רחל ולאה התייתמו מאמן בגיל צעיר ומאחר ולא היו להם אחים, שלח לבן אביהם את בתו רחל, שהייתה הקטנה מבניהן, לרעות את הצאן.

יעקב

בכנען חי יצחק הצדיק, בנו של אברהם, אשר הפך את חייו במסע גילויו של הקב"ה בעולם. ליצחק היו שני בנים: יעקב, שהיה איש תם, צדיק ויושב אוהלים, ועשיו, שהיה צייד ואיש מלחמה שהקפיד מאוד בכיבוד הוריו. לקראת מותו קרא האב לשני הבנים ורצה לברך אותם. את הברכה החשובה יותר, הלא היא ברכת הבכורה, היה אמור עשיו לקבל. יעקב, שרצה בכל מאודו להתברך בברכה זו במקום אחיו, התחפש בעצת אמו לעשיו, וזכה לקבל מאביו ברכה זו במקומו. עשיו, ששמע על כך מאוחר יותר, כעס כל כך עד שביקש להרוג את אחיו, ויעקב נאלץ לברוח מפניו. בצר לו הוא פנה לארן, שם קיווה לקבל מחסה מפניו אצל בני משפחתו של אמו.

ויאהב יעקב את רחל

פגישתם הראשונה של יעקב ורחל מתוארת בתורה בהרחבה: יעקב מגיע לארן מותש, עני וחסר כל. שם הוא פוגש בשדה בשלושה רועי צאן שהגיעו כדי להשקות את צאנם ומחכים לשאר הרועים כדי שיחד יגוללו את האבן שמכסה את פי הבאר. יעקב ניגש אל רועי הצאן: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ" (בראשית כט, ד). שואל אותם יעקב: "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר? וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ? וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן... וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה". כשמבחין יעקב ברחל הוא מיד מתמלא בכוחות חדשים כאדם חדש, ומסיט בקלילות את האבן הגוללת את פי הבאר. יעקב ניגש לרחל, נושק על ראשה ופורץ בבכי גדול. המדרש אומר, כי יעקב בכה כך כי ראה ברוח קודשו כי היא עתידה להיפטר בגיל צעיר ואין היא עתידה להיקבר עמו, וכן שבכה כי בא בידיים ריקניות ולא היה בידו דבר לתת לה ככלתו העתידה.

אולם זו היתה רק ההתחלה. מנקודה זו והלאה נקשרת נפשו של יעקב בנפשה של רחל באהבה עזה ורצופת הקרבות. הוא מביע בפני לבן את רצונו לשאת את בתו לאישה. כיוון שאין לו מוהר לתת בעבורה, מציע ללבן לעבוד תמורתה את אביה במשך שבע שנים, ולבן מסכים מיד. היתה זו אהבה ממבט ראשון ושבע השנים שעבד בעבורה היו "כימים אחדים באהבתו אותה".

בתום שבע השנים המפרכות נקבעת סוף סוף החתונה הנכספת בין רחל ליעקב. יעקב, שלא סומך על לבן וחושד בו שינסה להערים עליו ולתת לו את לאה במקומה, קובע עם רחל סימנים, כדי שבליל כלולותיהם ימסרו את הסימנים האחד לשני, וכך לא יוכל לבן להערים עליהם. רחל ויעקב יודעים שנותרו אך שעות מספר עד שיהפכו לבעל ואישה, אחרי שחלמו וחיכו שבע שנים שלמות לרגע המקודש הזה.

"כי ריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה"

אבל ללבן תכניות אחרות עבור השניים... הוא מצווה את רחל שלא להגיע אל חתונתה שלה, ומחליט להשיא את לאה ליעקב במקומה. רחל, שאינה יודעת את נפשה מצער, בוכה כל אותו היום שהיה אמור להיות המאושר בחייה, בלב שבור וקרוע לחלוטין בין אהבתה לאיש שלו חיכתה שנים ארוכות, לבין אהבתה לאחותה הגדולה לאה. רחל לא יכולה לשאת את המחשבה על הביזיון שתעבור אחותה, וכאשר מגיעה שעת החופה, נכמרים רחמיה של רחל על אחותה, והיא מחליטה בסופו של דבר לקרוא ללאה ולמסור לה את כל הסימנים.

בסופו של דבר לאה ויעקב נישאים, ובבוקרו של יום מגלה יעקב את התרמית ופונה בכעס ללבן: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?". לבן מסביר לו שאצלם לא נהוג לחתן את האחות הקטנה לפני הגדולה, ולכן אם הוא עדיין רוצה את רחל - הוא יכול לעבוד עבורה שבע שנים נוספות. יעקב מקבל עליו את הדין וממשיך לעבוד שבע שנים נוספות. אך זה אינו סוף הסיפור... "וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה", "וירא ה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל, עֲקָרָה".

למרות האהבה הגדולה היו לא מעט מכשולים בחיי נישואיהם, והעיקרי שבהם - עקרותה המתמשכת של רחל. לאה יולדת ליעקב בינתיים ארבעה בנים - ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ורחל מנגד נותרת בעקרותה וכמהה מאד להיות אמא. כאב העקרות מתבטא במילים קשות: " וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". היא מחליטה לתת ליעקב את בלהה שפחתה, בתקווה שזו תלד לו בן - "וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה", והיא יולדת לו שני בנים - את דן ואת נפתלי. לאה רואה אף היא שאינה מצליחה להרות, ונותנת ליעקב את זלפה שפחתה לאשה, והיא יולדת את גד ואת אשר. מיד אח"כ נפקדת לאה בעצמה, ויולדת את יששכר ואת דינה.

כאן גם מקבל הסיפור פן נוסף ועמוק יותר של מסירות הנפש של רחל- רבים אינם יודעים, אך יש מהמפרשים שרואים במעשה שעשתה רחל נאצל עוד יותר בכך, ומבארים שעד יום מותה לא ידעה לאה שרחל ויתרה עבורה על יעקב, ובלבד שלא תבויש. וכראיה מספר הכתוב על התקופה שבה גם לאה מתקשה להרות, וראובן בנה מביא לה מצמח הדודאים שהוא מוצא בשדה, שכידוע מהווים סגולה לפריון. רחל, מבקשת ממנה מן הדודאים, ולאה מתרעמת על כך: "ותֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי?".

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ... וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ"

לאחר אחד עשר שנות ציפיה וסבל בל יתואר הקב"ה נענה לתפילותיה של רחל, והיא יולדת את יוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי... לֵאמֹר יֹסֵף ה לִי בֵּן אַחֵר", וממשיכה להפציר בקב"ה בתחנוניה שתזכה לבן נוסף, והיא אכן נענית והרה בפעם השנייה.

יעקב ומשפחתו עוזבים את ארם אחרי דין ודברים עם לבן, ובשעה שהם מגיעים לבית לחם כורעת רחל ללדת, אך מתקשה מאוד בלידתה ומתה בדמי ימיה, והיא רק בת 36. "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן, ויְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין... וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם". יעקב ראה ברוח קודשו שהגלויות עתידות לעבור בבית לחם, ולכן בחר לקבור אותה שם כדי שתהא תמיד מבקשת רחמים על בניה, בספר הזוהר כתוב שכאשר יחזרו ישראל מן הגלות הם עתידים לעמוד ליד קבר רחל ולבכות שם כשם שבכתה היא על גלותם של ישראל.

אבל כידוע, ביהדות לכל סבל יש ערך ומשמעות. מעשיה הטובים של רחל אינם נשכחים מלפני הקב"ה - "ויזכור אלוקים את רחל" - עד כדי כך שבזמנים הקשים ביותר התעוררו רחמיו של הקב"ה בזכותה, ועם ישראל ניצל מכיליון של ממש.

ישנו מדרש מרגש המגולל את סיפור לכידתם בשבי של יהודים רבים בידי נבוכאדנצר, מלך בבל. התייצבו כל אבותינו הקדושים לפני מלך מלכי המלכים והפילו לפניו תחינה על בניו הנאנקים, אך העם חטא בעבודת אלילים והאבות לא נענו. וכך מספר המדרש: "יוצאת רחל על קברה ובוכה מבקשת עליהם רחמים... ומתחננת לפני הקב"ה, וכך אמרה: "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני באחותי, והודעתי לבעלי, ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני לבין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ובשעת החופה נכמרו רחמי על אחותי ומסרתי לה את הסימנים. והרי הדברים קל וחומר! מה אני, שאיני אלא בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי באחותי, אתה, שהנך מלך חי וקיים ורחמן - מפני מה קנאת, כביכול, בעבודה זרה, שאין בה ממש, ושלחת את בני לגלות להיהרג בחרב, ומסרתים ביד אויבים לעשות בהם כרצונם?".

מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ואמר "בשביל רחל אני מחזיר את ישראל למקומם". "כה אמר השם - קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו, כה אמר השם - מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם השם, ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאם השם, ושבו בנים לגבולם".

כשביקר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בקבר רחל, זעק ואמר: "אמא רחל, הקב"ה אומר לך מנעי קולך מבכי, ואני, חיים הקטן אומר לך: "אמא רחל, תבכי! אל תפסיקי לבכות עלינו ולעורר רחמים עד שנזכה להיגאל!".

אמא רחל

יעקב מגיע לפרקו ומעוניין למצוא לעצמו כלה מתאימה. לשם כך הוא יוצא לביתו של דודו, לבן. כאשר הוא מגיע ופוגש את בתו של לבן, רחל, הוא מחליט שהיא האישה הראויה לו. הוא כל כך מתלהב מהשידוך, עד שהוא מסכים לעבוד בעבורה אצל לבן, במשך שבע שנים תמימות, על מנת שיוכל להינשא לה! התורה מספרת, שהתרגשותו של יעקב הייתה כה רבה במהלך השנים הללו, עד שהן נראו לו כימים ספורים ממש : "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כ"ט,כ').

היום המיוחל סוף-סוף מגיע ולבן מזמין את כל אנשי הכפר לחגוג אתו את שמחת החתונה. כולם חוגגים ומאושרים. כולם - חוץ מאחותה הבכורה של רחל, לאה, שנותרה עם עתיד שאיננו מזהיר כלל. ברגע שרחל תינשא ליעקב, עליה ייגזר להינשא לאחיו הרשע - עשו. (יעקב ועשו שני אחים ובדומה גם רחל ולאה שתי אחיות, לפיכך אמרו כולם: "הגדול לגדולה והקטן לקטנה") יעקב, שאינו טיפש (אנו זוכרים כיצד בדרך מחוכמת הצליח לקבל מעשו את הבכורה), חושד שלבן עלול להעמיד את לאה מתחת החופה במקום את רחל ובשל ההינומה על פניה, לא יוכל לדעת מי היא. על כן הוא קובע מראש עם רחל מעין "סיסמא סודית", שתאפשר לו לוודא כי זו אכן היא העומדת למולו.

אז מה קורה בסופו של דבר ? מאות אורחים מגיעים מכל קצווי הארץ. הסעודה, התזמורת, הצלם, כולם כבר מוכנים וערוכים לקראת האירוע הגדול. יעקב עומד מתחת לחופה בהתרגשות ובציפייה של אושר... והנה מגיעה הכלה! כיוון שההינומה מכסה את פניה, אף אחד מהאורחים אינו רואה שלבן אכן החליף בין שתי בנותיו - ובעצם הכלה שעומדת מתחת לחופה, היא לא אחרת מאשר לאה!

אז מה היינו מצפים שיקרה בשלב הזה ? כשהכלה מגיעה אל החופה, יעקב היה אמור לפנות אליה ולהגיד: "עכשיו תאמרי לי מהי הסיסמא הסודית שסיכמנו בינינו". לאה הייתה עומדת שם נבוכה, מבלי לדעת מה לומר. וכך, התחבולה של לבן הייתה נגלית לעין כל! יעקב היה מרים את ההינומה ומפרסם ברבים את השקרים של דודו, הקהל כולו היה נאנח ולאה, מושפלת לחלוטין, הייתה בורחת אל חדרה בבכי קורע לב.

אבל מה שאירע במציאות, היה שונה לגמרי. כאשר לאה מופיעה מתחת לחופה, היא מוסרת את הסיסמא הנכונה! מדוע? משום שרחל גילתה לה מה לומר. רחל, שידעה כי אחותה עלולה לסבול מהשפלה איומה אילו התחבולה תתגלה לעיני כל, העדיפה לוותר על בעלה, שבשבילו המתינה בסבלנות שבע שנים ארוכות וגם לקחת את הסיכון שהיא תיאלץ בסופו של דבר להינשא לעשו, רק על מנת למנוע מאחותה את הסבל הנורא! (ראה גמרא, מגילה י"ג ע"ב).

דמיינו לעצמכם שאתם מאורסים, אך מתוקף הנסיבות, אתם נאלצים לקבוע את תאריך החתונה לעוד שבע שנים. סוף סוף מגיע היום המיוחל. האם יש מישהו או משהו בעולם שהיו מסוגלים למנוע מכם מלהתחתן? האם הייתם שוקלים בדעתכם לוותר על הכל, רק בכדי למנוע את השפלתו של אדם אחר?!

לרחל הייתה אישיות גדולה וגיבורה. לא במקרה היא נבחרה להיות אחת מארבע האימהות!

שכרה של רחל.

נשאלת השאלה, מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך, בואכה בית לחם, ולא בחברון - שם היו קבורים כל שאר האבות והאימהות? התשובה מצויה במדרש הבא: יעקב ראה ברוח הקודש, כי לעתיד לבוא, העם היהודי בדרכו אל הגלות, יעבור בבית לחם והוא קיווה שרחל תחוש את הצער הגדול של בניה ותתפלל עליהם בשמים. (בראשית רבה פ"ב: י', ופסיקתא איכה רבתי כ"ד)

ובאמת, לאחר כ-1000 שנה העמידו היהודים פסל בתוך בית המקדש והקב"ה התכוון להחריבו לנצח. נשמותיהם של האבות והאימהות התחננו בפני הקב"ה שלא יגזור על העם היהודי גלות אינסופית. בניסיון לגרום לקב"ה לחזור בו מכוונתו, ניסה כל אחד מהאבות והאימהות, להזכיר את מעלתו האישית, כך שאולי בזכות אישיותו המיוחדת או מעשיו הגדולים - הקב"ה יסלח לעם שחטא: הם ניסו להזכיר בפני הקב"ה את אמונתם, את מסירותם ואת ההקרבה העצמית שהיו מוכנים לה.

אברהם ניסה לשכנע את הקב"ה, בזכות העובדה שהביא לעולם את הבשורה של האמונה בא-ל אחד, אך הקב"ה לא הסתפק בכך. יצחק ניסה להזכיר את מסירות הנפש שגילה בסיפור העקידה, כשהיה מוכן אף להישחט עבור אמונתו, אך גם טיעון זה נדחה ולא סיפק את הקב"ה. יעקב, משה וכל האחרים ניסו גם הם את כוחם, אך אף אחד מהם לא הצליח לשכנע את הקב"ה שבזכות מעשיו ראוי ושייך לסלוח לעם היהודי.

עד שנשמתה של רחל נכנסה לתמונה. "אדון העולמים", היא פתחה ואמרה. "אני חיכיתי שבע שנים תמימות בכדי להינשא ליעקב אהובי. כאשר הגיע לבסוף תאריך החתונה שלי, אבי תכנן להחליף אותי באחותי הבכורה. הבנתי שהיא תעמוד מול השפלה נוראית אם המזימה שלו תתגלה ברבים, אז ריחמתי עליה ומסרתי לה את הסיסמא הסודית של יעקב ושלי. התגברתי על הרגשות הפרטיים שלי והשתדלתי שלא לקנא בה. בדיעבד הסתבר לי שהכנסתי לביתי מתחרה! אז אם אני הצלחתי לעמוד בזה, הקב"ה, קל וחומר שאתה אינך צריך להחמיר עם מעשה הפסל - עם המתחרה שהוכנס אל תוך ביתך".

רחמיו של הקב"ה התעוררו מייד והוא אמר:

"מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א:ט"ו).

רחל אמנו = כוחה של שתיקה !

''קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מיאנה להינחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם'' (ירמיהו ל''א).

ידועים דברי המדרש המובא ברש''י על הפסוק: ''ואני בבואי מפדן'' (בראשית מח), שיעקב אמר ליוסף קודם מותו ידעתי שיש בלבך עלי שאני דורש ממך להעלותני ממצרים ולקברני בארץ ישראל ואילו אני לא טרחתי להביאה לקבורה בתוך הארץ אלא קברתיה על אם הדרך, אך דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר ''קול ברמה נשמע'' וכו' והקב''ה משיבה: ''יש שכר לפעולתך''.

על הפסוק (בראשית כ''ט י''ז) ''ועיני לאה רכות'' אומר המדרש ''אפשר שבגנות הצדקת דבר הכתוב ? אלא אמר רבא לא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת בני אדם אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן. והייתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה''. ואכן זכתה צדקת זו שלא רק שלא נתנה לעשו הרשע הרי ניתנה ליעקב בחיר האבות ולא עוד אלא שמחצית השבטים יצאו ממנה ואף זכתה שהיא זו שקבורה יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה. ולכאורה אם יש ללאה כזה כוח תפילה, אם היא מסוגלת בבכיות עד שריסי עיניה נושרים הרי ודאי ראוי שדווקא היא תקבר שם על אם הדרך כי היא היא המתפללת הגדולה ולמה זקוק עם ישראל ביוצאו לגלות, אם לא לכח תפילתה העצומה של לאה ?

מדוע מיד, כאשר רחל מתחילה להתפלל על עם ישראל משתיק אותה הקב''ה ואומר: ''מנעי קולך מבכי'' ואילו לאה מתפללת ומתפללת ומורידה דמעות כנחל והקב''ה נותן לה להתפלל ולבכות ולא אומר מנעי? למרות שמקבל את תפילתה?

ולבאר זאת שמענו ביאור נפלא מאחד הגדולים. מה כתוב לפני ''ויזכור אלוקים את רחל''. ''וילך ראובן... וימצא דודאים בשדה... ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, ותאמר המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני'' נתאר לעצמנו מה עבר בראשה של רחל באותו רגע הרי אלו מילים מקוממות מעין כמותם, מה מבקשת רחל? דודאים שהם כידוע סגולה להריון. ומה עונה לו לאה. ''המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני''.

''קחתך את אישי''? זה הרי מקומם? אני מסרתי לך את יעקב בדם ליבי בהתגברות עצומה, באיסוף כל כוחות הנפש כדי לשתוק ועוד למסור לך סימנים, ואת מסוגלת לומר לי ''קחתך את אישי'' כאילו אני היא שלקחתי לך אותו, אבל רחל בגדלותה העצומה אינה מתרגשת אינה נפגעת, אלא מצדיקה את לאה ואומרת את צודקת וממלאת את רצונה.

כאן אנו רואים ששתיקתה של רחל לפני שנים לא היתה התעלות של רגע, אלא גם עתה אחרי שנים עדיין היא אוחזת באותה דרגה ושלימה לגמרי עם אותה שתיקה - עם אותה מסירת סימנים, עכשיו הגיע הזמן ל''ויזכור אלוקים את רחל''.

אנחנו רואים כאן שתי נשים גדולות. לאה עובדת על כח התפילה ואכן מגיעה לפסגות והיא מסוגלת בכח תפילתה להשיג דברים נפלאים. לעומתה רחל עובדת על נקיות הפה ''פלך השתיקה'' רחל דואגת שהפה שלה יהיה פה קדוש, לא פלא שרחל רק פותחת את פיה בתפילה וכבר נענית, רק מתחילה לבכות וכבר עונים לה משמים ''מנעי קולך מבכי''. זוהי אולי הסיבה מדוע רחל קבורה על אם הדרך ולא לאה, כאשר ישראל יוצאים לגלות אין להם את הזמן לחכות לתשובה עד שינשרו ריסי עיניה של לאה מרוב בכי ותפילות, הם חייבים לקבל תשובה מיד, - רחל תקבר שם ולא לאה כי כאשר תפתח רחל את פיה הקדוש והנקי מיד תענה, למדנו מכאן כוחו של פה נקי וקדוש.

רָחֵל הָרַעְיָה וְהַאֵם !

ויכוח מתחולל בין יעקב אבינו לבין רחל אמנו. רחל תובעת במפגיע מיעקב: "הבה לי בנים"; ואף מאיימת: "ואם אין, מתה אנוכי". יעקב לא טומן את ידו בצלחת ומשיב לה בחורי אף: "התחת אלוקים אני, כי מנע ממך פרי בטן?!". מה מסתתר מאחרי ויכוח זה?

שאלה נוספת נשאלת: מה אירע בין יעקב לרחל במשך כל אותן שנים בהן לאה יולדת ליעקב בן אחר בן? כיצד לא הבין יעקב שאשתו נמצאת במצוקה ובמועקה? ומדוע לא פנה ביוזמתו אל הקב"ה וביקש ממנו שגם רחל תלד כמו לאה, כפי שנהג יצחק אביו ? –

על שאלות אלה ננסה לענות בעקבות דברי בעל "עקידת יצחק".

שני היבטים מרכזיים יש באישיותה ובתפקידה של כל אשה במשפחתה: היבט אחד הוא היותה אשה לאישהּ. "לזאת ייקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת". תפקידה הוא להיות רעיה נאמנה לאיש אשר נישאה לו. ההיבט השני הוא היותה אם לילדיה. "ויקרא אדם את שם אשתו חוה, כי היא היתה אם כל חי".

לא כך ראה יעקב אבינו את הדברים. אהבתו היתה נתונה לרחל. הוא ראה בה - בראש ובראשונה - את היותה רעיה. משנגזר עליו לשאת גם את לאה, סבור היה כי חלוקת תפקידים תהיה ביניהן: רחל - רעיה לאישה, ולאה - אם לילדיהם. על כן לא ראה בעיה בכך שרחל חשוכת בנים. כמו אלקנה בזמנו, אמר לרחל: "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים".

לא כך נראו הדברים בעיניהן של שתי האחיות. שתיהן סברו כי לא ניתן להפריד בין שני הייעודים. לאה מתפללת פעם אחר פעם כי הילדים שהיא יולדת ליעקב יביאו לכך שיאהב אותה גם כרעייתו ולא יראה בה רק אם לילדיו. רחל, שאמנם זכתה להיות רעיה ליעקב, לא הסתפקה בכך וביקשה להיות גם אם. ברור היה לה שאין טעם לחייה אם לא תזכה גם לאימהות. יעקב, עפ"י השקפתו, אמר לה: "התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?!", הרי תפקידך הוא להיות רעיה ולא אם!

בתהפוכות החיים התחלפו התפקידים. דווקא לאה, אם הבנים, זכתה להיקבר כרעיה ליד יעקב אישה. ודווקא רחל אמנו, היא שזכתה להיקבר בדרכם של גולי ירושלים, ולהיות: "רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו". והיא זאת שזכתה לקבל את הבשורה: "ויש תקוה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם".

" אמא רחמנית"

רחל מקריבה עצמה, בשל רחמיה על הזולת. לאחר שנים כה רבות של ציפיה לנישואין עם יעקב, מתברר לרחל כי אביה מתעתד להחליפה בלאה. טבעי היה הדבר, אילו היתה מזהירה אותו על מנת לסכל את מחשבת אביה. אך לא כך נוהגת רחל; לא זו בלבד שאינה מגלה זאת ליעקב, אלא אף מוסרת ללאה את הסימנים שקבעה עם יעקב - "אמרה: עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים" .
עוד בתחילת דרכה, צפוי היה לרחל שלא תקבר עם יעקב. בפגישתם הראשונה - "ויבך" - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה" (בראשית רבה). אפשר, שמידת רחמנותה הביאה לכך, שאמנם לא תקבר עם יעקב, אך תמלא בקבורתה תפקיד חשוב - שתהיה זו היא, שתבכה עבור בניה.

רחל ויתרה לאחותה מתוך רחמים - בזכות בכייתה עתיד גם הקב"ה לרחם על עם ישראל. רחל בוכה - "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה" והקב"ה משיבה - "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה'... ושבו בנים לגבולם".

בתקווה לגאולה קרובה ושרחל אימנו תבכה משמחה על עם ישראל בעקבות בואו של המשיח במהרה בימינו אמן.

רחל אמנו היא האחת והיחידה מכל האבות והאימהות שלא נפטרה מן העולם בשיבה טובה בערוב ימיה, אלא מתה בדמי ימיה - בהקשותה בלידתה. רחל היא גם האחת והיחידה שלא זכתה להיקבר כשאר האבות והאימהות במערת המכפלה, אלא נקברה על אם הדרך – בואכה בית לחם.

אך דווקא נסיבות טרגיות אלה זיכו את רחל להטביע את חותמה בלב האומה כדמותה של האם היהודיה "המבכה על בניה" וממאנת להינחם על בניה כי איננו, ולא בכדי זוכה רחל ודווקא היא לבשורת הנחמה שאין כמותה בעולם מפי הנביא ירמיה "ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה ל"א, ט"ז).

הרב פורוש זצ"ל בוכה על "מאמא רחל" אצל יצחק רבין

מסכת חייו של מנחם פרוש שהלך השבוע לעולמו בגיל 94, יכולה לפרנס כמה וכמה ביוגרפים, אבל חותם אחד, מיוחד במינו, הותירו דווקא דמעותיו, בפגישה אחת בלשכתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, בקיץ 1995. רבין היה אז על סף ויתור על קבר רחל והעברתו לרשות הפלסטינית. פרוש וחנן פורת נפגשו באותם ימים בפתח לשכתו של רבין ובהחלטה של רגע חברו יחדיו ונכנסו אל ראש הממשלה. פורת נעזר שם בתצלום אוויר גדול שהביא עמו כדי להמחיש לראש הממשלה את המרחקים הקצרים וטווחי הירי שבין ירושלים לבית לחם. הוא שאל את ראש הממשלה אם היה מעביר לפלסטינים את קבר בן גוריון או את קבר מפקדו בפלמ"ח יגאל אלון, אבל עוד קודם שרבין הספיק להשיב, קם פרוש ממקומו, ניגש אל רבין, חיבק אותו ופרץ בבכי סוער, תוך שהוא צועק עליו: "זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה?".
רבין הפציר בו להירגע, אבל סערת רוחו של ר' מנחם רק גברה. "איך אני ארגע", הוא צעק-זעק, "אתה הולך לתת את הקבר של מאמע רוחל. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אמא". דמעותיו של פרוש המסו כידוע את לבו של רבין, שחזר בו מהחלטתו.
דורות על דורות התרפקו בני ישראל – ובמיוחד בנות ישראל – על קברה של רחל אמנו "בדרך אפרת היא בית לחם" ושפכו שיחם במקום הזה לפני בורא עולם, הן בתפילת היחיד למען יפקדו בבנים והן בתפילת הרבים למען ישובו בני ישראל הביתה מארץ אויב.

סיפורה של דליה – מספר הרב חנן פורת ז"ל.

בעקבות רצח רבין התחוללה סערה גדולה בעם. היו רבים שניסו להטיל את האשמה ברצח ראש הממשלה על כתפי הציבור הדתי-לאומי כולו, והמתח והאיבה עלו וגאו.
בניסיון לצמצם במידת מה את גלי הניכור והשנאה יזמו חברים ממחנות שונים כנס של סופרים ומשוררים ואנשי ציבור ורוח מכל המחנות בבית הסופר בתל אביב, ובמסגרת כנס זה נטלתי את רשות הדיבור וסיפרתי על החוויה שעברתי סמוך לקבר רחל בעת הרצח של יצחק רבין ועל קול בכייה של רחל אמנו שהמה באזני באותה שעה.
דברי הנרגשים הותירו ככל הנראה רושם על המשתתפים ובתום הכינוס התקבצה סביבי חבורה קטנה מגוונים שונים שביקשה להתייחס לדברים.
והנה נגשה אלינו המשוררת ברוכת הכישרונות דליה רביקןביץ, הידועה בדעותיה המוגדרים כ'שמאל שבשמאל', ורמזה לי ולאליעז כהן, חברי מכפר עציון, שרצונה לדבר עמנו ביחידות.
נענינו לה וניגשנו עמה לפינת האולם.
דליה רביקוביץ פתחה בהיסוס ואמרה שמה שהיא מבקשת לספר לנו לא סיפרה כמעט לאיש, אך דבריי הנרגשים על רחל עוררו בה תחושה עמוקה שהיא חייבת לספר לנו משהו על הקשר בינה לבין רחל אמנו.
וכה סיפרה לנו דליה:
שנים רבות הייתי עקרה והשתוקקתי מאוד ללדת, אך חרף כל ניסיונותי להרות בדרכים שונות לא עלה הדבר בידי ולא ידעתי מה לעשות.
לפתע נתקעה במוחי מחשבה שעלי להגיע לקבר רחל שהיתה אף היא עקרה ונפקדה בבנים, ולהתפלל על קברה... אולי זה יעזור.
ניסיתי לדחות מליבי מחשבה סהרורית ומטורפת זו שהיתה רחוקה מאורח חיי והשקפותי אך היא חזרה והטרידה אותי שוב ושוב עד שהחלטתי שאין לי מנוס אלא לבצעה.
התחפשתי לאשה חרדית, לבשתי שמלה ארוכה, גרביים כהות ושמתי מטפחת לראשי, וכך הגעתי באוטובוס לקבר רחחל כשאיש אינו מכיר אותי.
...ומה אומר לכם: בקבר רחל זכיתי להתפלל ולבכות כפי שלא בכיתי כל ימי חיי... וכעבור כשנה נולד לי בן ובעומק ליבי ידעתי שזה בזכות רחל.
הצצתי בפנים של דליה רביקוביץ בעת שסיפרה את סיפורה כשהיא רועדת כולה, וחשתי כאילו איזה כח שמחוצה לה כופה עליה למסור דווקא באזני מי שנראים כה רחוקים ממנה סיפור כה אינטימי.
דליה נפנתה והלכה מעמנו ואליעזר ואני גמרנו אומר שסיפור כה אישי ומרעיש מן הראוי שננצור בלבנו ולא נספרו ברבים גם אם לא ביקשה זאת דליה במפורש מעמנו.
אך עתה, לאחר מותה של דליה רביקוביץ, שמתה אף היא בדמי ימיה לאחר שנים רבות של מחלות וייסורים, מרהיב אני עוז בנפשי להביא בפניכם את סיפורה המופלא, לא כנופך פיקנטי לדמותה ואף לא כסיפור של אותות ומופתים הראוי להיכלל בקובץ סיפורי צדיקים, אלא למען דעת מה כוחה של רחל – בת דמותה של כנסת ישראל – לגעת בידה האחת בליבו של כל יהודי באשר הוא שם, ולשאת את ידה השנייה כלפי מעלה בעוז חביון לעורר רחמי שמים ולפתוח שערי עליון.

באדיבות חב"ד

"השתגע" – אכל פטריות הזיה, נתקף אמוק, והיכה שתי נשים במרכז תל אביב

ג׳ בסיון ה׳תשע״ד

גבר תל אביבי שאכל פטריות הזיה בבית חברו הוכה בהתקף אמוק, והתנפל על רכבה של נהגת שנהגה לתומה באחד מרחובות תל אביב.
זגוגיות רכבה של האישה נשברו מאגרופיו של הגבר, והיא נחלצה מהרכב והחלה נסה על נפשה.
עוברת אורח נחלצה לעזרתה, מבלי לדעת מה מצפה לה. הגבר החל להכותה בפנייה, עד שהתעלפה, וגרם לה לחבלות קשות ולשבר באפה. לבסוף נעצר הגבר התוקף ע״י שוטרים, לאחר שנס מהמקום במונית לבית חברו.
עו״ד אייל בסרגליק המייצג את הגבר התוקף, הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות, לפיו יודה הנאשם במיוחס לו, ויפצה את הנשים אשר תקף ב-15 אלף שקלים לכל אחת בנפרד, וכן ייגזרו עליו עד שישה חודשי עבודות שירות.
כמו כן נקבע בהסדר הטיעון כי עונשו של האיש ייגזר לאחר שייערך לו תסקיר מבחן, שאם תוצאותיו תהיינה חיוביות, יוכל עו"ד אייל בסרגליק לטעון באופן חופשי, כולל לאי- הרשעה.

בקיץ לפני כשנתיים, בשעות הערב, קפץ צעיר אל רכב חולף שבו נהגה אישה, והחל חובט באגרופיו בשמשת הרכב הקדמית עד שהתנפצה.
הנהגת המבוהלת נטשה את רכבה והחלה בורחת מהמקום. עוברת אורח שנקלעה למקום והציעה את עזרתה לנהגת הפכה למטרה לאלימות הגבר, אשר תקף אותה, חבט בראשה ובכתפיה, וכתוצאה מכך היא צנחה על הקרקע, ואיבדה את הכרתה למספר דקות.
על פי כתב האישום שהוגש, בעקבות התקיפה נגרמו לעוברת האורח חבלה באף, חבלה בעין ימין, שטף דף במצח ונפיחות. לרכבה של האישה הראשונה שהותקפה נגרם נזק רב.
לאחר שתקף את הנשים תפס הגבר במונית לבית חברו, אך עדי ראיה והקורבנות התקיפה עצמן דיווחו למשטרה על המקרה, והשוטרים איתרו את כתובת החבר, והביאו למעצרו של התוקף.
לדברי עו"ד אייל בסרגליק, המייצג את התוקף, מדובר בתקיפה שנוצרה בעקבות פטריות הזיה שאכל הנאשם, שלא בשליטתו או ברצונו.

באיראן אוסרים לגברים לשוחח בצ'ט ובטנגו עם נשים "ההלכה אוסרת"

פסק הלכה חדש מחמינאי קובע כי גם בהתכתבות מדובר בחטא על האסלאם השיעי והעובר עליו צפוי לעונשים חמורים

ו׳ בשבט ה׳תשע״ד

את פסק ההלכה שאסור להשתמש באינטרנט, על פי חלק מהרבנים בארץ אנו מכירים ויודעים. מי מקל ובאיזה תנאים ולמי? ישנן מקומות בהן אוכפים את הנושא מבחינה חברתית וקהילתית אך לא מבחינה פיזית, באיראן מדינה של ההלכה השיעית הוחלט לאסור את שיחות הצ'אט בן גברים ונשים. דיילת ופקידה של כל חברה שנותנת שירות ברשת האינטרנט לא תוכל מעתה לשוחח עם גבר.

המנהיג העליון חמינאי פרסם פסק הלכה הנקראת פתוואה בו טען כי שימוש גם בוואטספ וגם בטנגו מנוגד להלכה השיעית. האיראנים ברשת השידור בטלווזיה הפרסית, וכן חברות באיראן בעידוד השלטון דגם של מכשיר הדומה לכשר ומסונן.

מי שיפר את ההוראה לשוחח עם נשים צפוי לעונשים של בתי המשפט של איראן.