פרשת המגורים של יהודים במדינה הפלשתינאית העתידית איננה חדשה וגם לא הומצאה ע"י בנימין נתניהו. כבר בשנת 1995 הועלה העניין ע"י גורמים פלשתינאים – ולפני שנתניהו נחת על כיסא רוה"מ. כשבוע לפני רצח יצחק רבין נפגשתי לריאיון עיתונאי ראשון עם הגנרל הפלשתינאי ומפקדה הראשון של המשטרה הפלשתינאית (לימים כיהן גם כשר הפנים ברשות הפלשתינאית) נאסר יוסוף , בעזה. היה זה הראיון הראשון של עיתונאי דתי וחרדי עם ראשי אש"ף. הריאיון פורסם במלואו מספר ימים אח"כ בעיתון החרדי דאז, "יום השישי". במסגרת השאלות שהצגתי לפני הגנרל יוסוף עלתה שאלת עתידם של המתנחלים. באותם ימים כמובן שלא היו קיימות כל כך הרבה התנחלויות ודי אם אזכיר שרק כשליש מהעיר ביתר היה קיים ואילו העיר מודיעין עילית הייתה בחיתולי החיתולים של "קריית ספר".

למרות שהשאלה הייתה בעייתית הרי שהגנרל הפלשתינאי ענה עליה מיידית והציע למתנחלים להישאר בפלסטין העתידית עם זכויות מלאות והביא כדוגמא את הערבים הנוצרים, את הארמנים ואת השומרונים משכם וגם הוסיף שלכל המיעוטים הללו יש נציג בפרלמנט, ואת זה הוא מציע גם ליהודים שימשיכו לחיות תחת השלטון הפלשתינאי.

כאשר שאלתיו לעניין ההגנה על חיי הנשארים הוא הצביע הפעם על השומרונים וטען כי הם ההוכחה הטובה ביותר לכך בהיותם מזוהים עם היהודים. ואמנם הדברים נכונים.

בשנים שאח"כ יצא לי לפגוש לא מעט פלשתינאים שהרימו גבה כשטענתי שעפ"י היהדות השומרונים אינם צאצאי היהודים העתיקים (שכאלה חיו עד העת החדשה ממש בארץ ישראל כשומרי תורה ומצוות) וגם לא צאצאי עשרת השבטים אלא נכרים שבגמרא קרויים "גרי אריות" ובפר מלכים מסופר שהובאו ע"י אשור מפרס, מדי ואסיה התיכונה במקומם של עשרת השבטים, כאקט הגליה. הפרט הזה חשוב לציון משום שבכל ימי השלטון הירדני ואח"כ דרך כל האינתיפאדות והאירועים האנטי ישראליים בשטחים הרי שלא נפלה שערה אחת משערות ראשם של השומרונים למרות זיהויים עם היהודים והיהדות.

מכאן שבהחלט היתה קיימת – גם אצל החוגים הפלשתינאים הקיצוניים ביותר, ההבחנה בין ישראלים , ציונים ולבין כאלה שסווגו גם כיהודים אבל היו מאז ומתמיד חלק מהחברה הפלשתינאית ולא זוהו עם הציונות החדשה. יתרה מכך, גם תנועתם של השומרונים מחולון לתוך שכם – לביקורי משפחות, ומשכם לישראל, לא הופרעה ע"י הפלשתינאים. מכאן שבהחלט יכול להתאפשר מצב ריאלי בו יהודים ימשיכו לחיות באופן נורמלי בפלסטין העתידית אך בתנאי שיקבלו את מרות המדינה החדשה לכל דבר. מצבים כאלה – של יהודים החיים עדיין גם כיום בשלווה ובשוויון זכויות במדינות האסלאם, קיים גם באיראן, תוניסיה, מרוקו ותורכיה.

אמנם לגבי המתנחלים – בעלי הכיפות הסרוגות, הבעיה העתידית להישארותם עולה מעצם התנחלותם המפורשת לשם כיבוש וסיפוח ולכן קשה להאמין כי אמנם הם יתקבלו באורז ובסוכריות יום לאחר הסכם השלום, אבל התושבים החילוניים והחרדים , שהגיעו לשם מחוסר דיור ומחמת העדר שיכון מתאים עבורם בישראל, הרי שלדעתי טוב יעשו הפלשתינאים אם יחזרו עבורם להצעת נאסר יוסוף. גם העולם יבין אז שאין רצונם ב"טיהור אתני" אלא התנגדותם למתנחלים ה"סרוגים" נעה מתוך היותם של האחרונים מובילי כיבוש ושטנה.

הצעת נאסר יוסוף יכולה במיוחד להתאים לציבור החרדי בכל אותם ישובים שיישארו. אילו לציבור החרדי היתה הנהגה אמיתית ואשר רק התורה לעיניה הרי שכבר עם עליית הממשלה החדשה היו יכולים לא מעט יהודים חרדים – כרבנים ועסקנים, להתייצב למו"מ עם הפלשתינאים ולאותת למדינה שמתעמרת בזכויות החרדים, פוגעת בחינוך התורתי, מקצצת כספי הישיבות ומגייסת את הקנטוניסטים החרדים כי האופציה הפלשתינאית ברת תוקף, ואולי בכלל כדאי למודיעין עילית , ביתר, עמנואל, תל ציון ומעלה עמוס להישאר תחת השלטון הפלשתינאי. בטוחני שהשלטון הפלשתינאי לא היה מתערב בחינוך החרדי – שהרי מגמתו איננה לבנות "עם יהודי חדש", ובטוחני שהחרדים לא היו מגויסים שם לצבא. במדינה הפלשתינאית העתידית הפריצות והתועבות לא הפוכנה לחוקי מדינה כל שבוע ומצעדים "צבעוניים" לא יתקיימו במהרה ברמאללה, שכם, ג'נין, חברון, בית לחם וטול כרם.יש להזכיר נשכחות ובניהן שבארצות האסלאם מעולם לא כפו מקצועות זרים ליהדות ואף לא כפו את השפה הערבית על היהודים כמו שעשו זאת למשל כל העמים האירופאים. בארצות האסלאם לא היתה כמעט התבוללות וקלקולים רוחניים כמעט לא חדרו ליהדות המזרחית עד...שעלו לישראל.

בארצות האסלאם מעולם לא אסרו שחיטה כשרה, שם לא נלחמו בקיום ברית מילה ולא מנעו כיסוי ראש מיהודים. הציבור החרדי חייב להוכיח לבנט וכנופייתו שכמו שהם הזניחו את התורה ואף נלחמים בקיומה הפיננסי ובחרדים בכלל לצד שונאי הדת הגדולים ביותר, בהיותם שותפים כ"אחים" ללפיד וחבורתו, כך צריכים החרדים להתעלם מצווחות המתנחלים האנוכיים שקוראים לעזרה רק כשהם בבעיה ואשר כל התורה שלהם היא "כיבוש האדמה" נטו בלבד, בדיוק כמו מפ"ם ומפא"י בראשית הציונות.

בשנים האחרונות הועברו בקשות חרדיות להתגורר במדינת פלסטין העתידית וגם ח"כים ערביים סייעו במלאכה. הציבור החרדי בקושי מנהל מגע ישיר עם הרשות הפלשתינאית וגם אם הדברים מתרחשים הרי שהם נעשים בחסות השמאל והימין שאינם מעוניינים שהערבים יבינו כי הבעיה איננה דתית וכי החרדים , הדוגלים רק בתורה ומצוות, הם המתונים ביותר בהשקפותיהם. הרצח של דה האן (ואולי גם פרשת "מותו" של הרב משה בלויא שיזם אף הוא מו"מ עם הערבים...) ע"י הציונים הביא עימו פחד חרדי מטרור ציוני ולכן תמיד היהדות החרדית מוצגת ככזו שאין לה משנה מדינית, בעוד שתורה וליהדות ישנה השקפה מדינית שלימה ובלתי מתגרה באומות לעומת הימין והשמאל הציוני שיצרו את הסכסוך עם הפלשתינאים. את הכפפה שזרק נתניהו למתנחלים חייבים להרים החרדים והפלשתינאים.

קטגוריה: דעות