ראיון ברדיו 'גלי ישראל' עם המראיין שמואל בן עטר

//upload.kolhaemet.co.il/2014/01/שרי-רוט.mp3

שמואל בן עטר: עכשיו אנחנו פונים לשרי רוט העיתונאית ואשת התקשורת.

שרי: ערב טוב שמואל.

בן עטר: תמיד הייתי אומר, בראיונות הקודמים איתך...

שרי: כתבת "בחדרי חרדים", וזה קשה לך בלי זה, הרגשתי...

בן עטר: ומה עכשיו?

שרי: כרגע אנחנו בסטטוס של המתנה לתוצאות משפט שנערך בימים אלו, נערך דיון אחד, אני מניחה שיהיו עוד כמה דיונים. נכנסה שופטת לתמונה, אמרה שהיא רוצה לשמוע את הסיפור המלא.

בן עטר: זה הגיע לבית משפט?

שרי: לבית דין לעבודה בתל-אביב.

בן עטר: למה לא לבית דין?

שרי: האמת שלא אנחנו הלכנו, יש שם סכסוך עבודה מה שנקרא, כלומר הקמנו ועד עובדים לפני מספר שבועות וההסתדרות, ארגון העיתונאים היא זו שבעצם פנתה וטוענת לחבלה בהתארגנות. טענתה שמאחר ואני הייתי הרוח החיה בוועד...ואגב, לקחתי בחשבון את התוצאות, קראתי מאמרים על עיתונאים שעברו דברים דומים ופוטרו, ידעתי מראש מה עלול להיות. אבל חשבתי שזה מה שנכון לעשות, לארגן את כל העובדים, רוב העובדים הצטרפו.

בן עטר: מי פיטר אותך?

שרי: בעל הבית. כמקובל.

בן עטר: מה כתבו במכתב, שבגלל שהתארגנת?

שרי: לא. בדרך כלל מוצאים סיבות אחרות. הסיבות היו שונות לגמרי. היה איזה משפט שאמרתי לחבר בוועד. והוא העתיק את זה והביא את זה לידיעת בעל הבית ועל המשפט הזה פוטרתי. אני פשוט מעיזה לומר דברים שכבר נחשפו בכתב התביעה שפורסם באינטרנט. כל מה שלא פורסם לא אומר.

בן עטר: מה את תובעת?

שרי: לא אני תובעת. זה ארגון העיתונאים. הם אלו שדורשים להמשיך את תפקוד הועד ולהחזיר אותי לעבודה. ולהמשיך את ניהול הועד על ידי.

בן עטר: תראי, אנשים היו מזהים אותך כחלק בלתי נפרד, עד כדי כך שחשבו שזה אתר שלך.

שרי: לא. האתר לא שלי, מעולם לא היה שלי. את האתר הזה, אני רוצה להזכיר למי שלא יודע, הקים דוד רוטנברג, שהוא גם בעלי, והוא גם העורך הראשי, והוא גם בהשהייה בערך מאז חנוכה. שמואל, אתה תצטרך לשמור על הסקרנות, להתאפק קצת ולחכות עוד כמה שבועות כשאעלה אצלך בשידור ואחשוף את הסיפור המלא, אני חושבת. שוב, על פי התפתחות העניינים ועד כמה שהצד המשפטי יתיר לי לדבר. אבל אני לא יכולה להיכנס לסיבה שבגללה דוד הושהה. יש גם מצב שהוא כן יוחזר לעבודה, שוב, אני לא יודעת איפה הדברים יעמדו, רב הנסתר על הגלוי בפרשה הזו, וכרגע, ממה שנאמר לי בייעוץ המשפטי אסור לדבר, זה נמצא בתוך דיון של בית משפט ואסור לחבל בדיון הזה.

בן עטר: אני רק לא מבין איך הם מוותרים על אשת תקשורת ועיתונאית שחשפה והביאה סקופים שאני חושב שכל עיתונאי מכובד במדינה יכול להתגאות בהם.

אורי כהן (מראיין נוסף באולפן): באמת אני אגיד לך, היינו אומרים תמיד בחדרי חרדים זה שרי רוט, היית חלק בלתי נפרד.

שרי: אגיד את מה שאני יכולה להגיד. כשתשמעו את הסיפור, אם פעם תשמעו אותו, אני לא יודעת איך הפרשה תתגלגל ולאן היא תגיע, תבינו בדיוק מה התשובה לשאלה ששאלתם. שאלתם שאלה מצוינת, יש לה תשובה מצוינת. כואב לי שאני לא יכולה לומר, רמז קטן שיכולתי לתת נתתי השבוע בדף הפייסבוק שלי, שהפך להיות די פעיל בימים האחרונים והוא יילך ויהיה יותר פעיל. יש שם רמז, אבל שוב, אני לא יכולה להסביר אותו.

בן עטר: אני חושב שבכל תחנות הרדיו, וגם פה, ישמחו לקבל אותך לעבודה. אז מה את עושה עכשיו?

שרי: כרגע, לא יכולה לפרט יותר מדי מה אני עושה.

בן עטר: אני רואה את הסטטוסים שלך שאת כותבת, מה, החלטת לעבור לכתוב בפייסבוק?

שרי: לא, זה זמני. עד שבית משפט יחליט מה הולך להיות בגורל ועד העובדים של חדרי חרדים – האם אני חוזרת לעבודה וממשיכה לנהל את הועד הזה, או שאני לא חוזרת לעבודה ואז, תאמין לי שאני לא אישאר בבית בע"ה. עד אז אשתמש בפייסבוק שלי. זו דרישה של אנשים, אתה לא מאמין כמה אנשים פונים אלי ומתחננים שאפרסם. התחלתי עם סטטוסים קצרים, ואנשים מבקשים טורים ארוכים. בע"ה אעבוד על זה כשאתפנה. זה בתוכנית, רק צריך זמן לטור יותר מורכב.

בן עטר: אני דיברתי עם אחד העורכים ב'כל האמת', הוא מוכן לפרסם את הסטטוסים שלך.

שרי: אוקי, מהפייסבוק שלי כל אחד יכול לקחת. זה גלוי, זה לא חסוי.

בן עטר: ראיתי השבוע סטטוס שלך השבוע, כתבת על הפגישה שהייתה לך עם מרן הרב עובדיה שכל כך הערצת אותו והוא גם נתן לך ראיון.

שרי: אני שוקלת לבקש אישור ממשפחתו של הרב לפרסם קטע, לא את הכל כי חלק מהדברים שם חסויים ולא טוב לפרסם אותם, אבל יש שם קטע קטן, בעיני אפילו מרגש, שבו אני נכנסת לרב עובדיה, הרי, כמו שאמרתי לך בתוכנית הזו לא פעם, לא באתי לקבל ראיון ממנו אלא באתי בעניין אישי לקבל ברכה. באתי וסיפרתי לו שאני מרגישה ככתבת פוליטית שהאווירה סביב היא לא מספיק ישרה. שוב, אני לא רוצה לכלול את כל האנשים שעושים במלאכה, אבל מיום ליום אני מרגישה שהשטח הוא מלא בזוהמה, בשקרים, בתככים, בלקיחת כסף על דברים. וזה לא החינוך שאני קיבלתי לא בבית של ההורים שלי ולא בתיכון בית יעקב חיפה שבו למדתי וזה ממש נוגד את כל הערכים שעליהם אני מחנכת את הילדים שלי. אמרתי לו שיש לי חשש שהדבר הזה יידבק בי בסוף, אתה יודע, נכנסים לחנות של פושט עורות והריח נדבק, תרצה או לא תרצה. אלי ישי היה שם בחדר, אז הוא היה שר הפנים, ויושב ראש ש"ס, הוא אמר לו "הרב, היא עיתונאית מאד הגונה". אלי למד להכיר אותי בפרשת השריפה בכרמל. אתה זוכר איך התקשורת תקפה אותו ואני הייתי הגונה איתו כי באמת, המתקפה התקשורתית לא הגיעה לו. ואז הרב התחיל לשפוך עלי ברכות, משהו מאד רציני, על זה שאל תדאגי ותישארי ישרה. בימים האלו, אם היית יודע את הסיפור שאני לא מספרת, אני ממש חשה שהברכה שלו מלווה אותי. במוחש. לגמרי. לא דבק בי כלום. נשארתי ישרה כמו שהייתי, גם אני, גם בעלי, ברוך ה' יכולים לשאת כפינו לשמים ולומר, נשארנו ביושרנו.

בן עטר: אמרת, לוקחים כסף על כתבות. למה התכוונת? על זה הוא בירך אותך שלא תידבקי?

שרי: בוא נאמר, הייתי היום בכנס באוניברסיטת חיפה, כנס חיפה לתקשורת. קיבל שם פרס עיתונאי מאד ותיק, משנות ה-50, והוא, כשקיבל את הפרס התראיין ואמר שכשהוא מסתכל היום בתקשורת סביב, כמעט אין כתבה שהוא לא יכול לזהות בה עקבות של נטילת כסף. טוב, בוא נאמר שזו הכללה גורפת, קשה לומר את זה, אבל האווירה היא יותר ויותר, ואני לא צריכה לספר לך שמואל, אתה יודע על מה אנחנו מדברים, יותר ויותר התקשורת מוצאת את עצמה עושה דברים עבור בצע כסף. בעיני הדבר הזה הוא לא הגון ולא ישר, אני כבר לא מדברת על זה שזה גם לא אתיקה עיתונאית. זה גם לא 'בין אדם לחברו'.

בן עטר: שאלה מתבקשת, ואני לא אדם שמציק בשאלות, אבל את כותבת באתר הזה המון המון שנים, והיו שמועות...בגלל הפרשה של וועד העיתונאים הפרשה יוצאת החוצה?

שרי: לא, אין קשר. אני לא נכנסת למה שקרה באתר שלנו. זה נכון שלפני שנה וחצי האתר עמד בעין הסערה בפרשה תקשורתית לא נעימה, התיק עדיין פתוח בפרקליטות אבל לא הוגשו כתבי אישום כך שמדובר בחשדות לכאורה, כמו שחייבים להגיד. בסיומה של אותה פרשה קראו לדוד בעלי ולי למגרש הרוסים, החוקר הראשי בפרשה ביקש מאיתנו להשגיח 'מהיום' על כל מילה כתובה באתר. עשינו את זה בהצלחה ב"ה, הייתה לנו משימה לא פשוטה להחזיר את השם הטוב של האתר, ואני חושבת שהצלחנו לעשות את זה. אנשים למדו לדעת שהשמועות היו רק שמועות ושהכל בסדר באתר, ושהסיקור הוא לא לפי כמה כסף אתה שם ככה נסקר אותך. אני זוכרת למשל איך כשח"כ חיים אמסלם בא לפרסם באתר, לפני הבחירות לכנסת, במחלקת השיווק אמרו לו אנחנו לוקחים ממך כסף על באנרים, אבל בעניני תוכן אין לנו שום מעורבות. וזה היה ממש אמיתי. באמת לא התערבו בשום דבר. בשום מילה כתובה.

בן עטר: פרסמת סטטוס, אתמול, אני לא זוכר בדיוק את המילים אבל כתבת על כלנתריזם, על מישהו שערק, או שלא ערך, באלעד. ואת תוקפת אותו שם.

שרי: אני לא תוקפת אותו, אני אפילו לא כותבת את השם שלו, אני תוקפת תופעה. ולכן לא ביקשתי את תגובתו.

בן עטר: כולם מדברים על מי מדובר.

שרי: מי שיודע יודע, אני לא כתבתי. לא סתם בכנסת חוקקו חוק שח"כ בודד לא יכול לצאת מהמפלגה שלו אלא צריך סכום מסוים של חברי כנסת כדי לפרוש ולהקים מפלגה. כולנו זוכרים את גלגוליה של מפלגת קדימה, כמה חברי כנסת פרטיים שם רצו לעזוב, אבל הם לא עשו זאת כי הם לא הצליחו להתגבש לכדי קבוצה. יש היגיון בכלל הזה. בן אדם נבחר, מקבל את המנדט בשם המפלגה שממנה נבחר. כלומר, כשאדם מגיע לקלפי ושם פתק ש"ס, יהדות התורה, דגל התורה, לא משנה מה.

בן עטר: הוא לא ערק עדיין.

שרי: לא ערק, אבל ביצע פעולה של הצטרפות למפלגה אחרת. אני אומרת, תשאל אנשים שהצביעו ש"ס באלעד, כמה מהם מכירים את שמות חברי המפלגה בעיר. כשבן אדם שם בקלפי אות, אם אנחנו מדברים על בחירות של אחרי פטירת הרב עובדיה, היו ששמו בקלפי את האות וחשבו על דמותו של הרב, על צוואתו, אני לא בטוחה שכולם יודעים מיהם החברים במפלגה ומה שמותיהם. הם לא מצביעים למפלגה בגלל שחבר המפלגה מספר 4 או 5 או 6 הוא 'משהו מיוחד' ואיש רב פעלים. לכן לדעתי יש אחריות לכל חבר. ואני לא תוקפת אישית אדם כזה או אחר, הייתי אומרת אותו דבר אם מישהו היה עושה את זה בבית שמש או באלעד או בקרית ספר או בבני ברק או לא משנה איפה. עצם זה שאתה נבחר בשם מפלגה, וזה לא כנסת שמכירים את שמות חברי המפלגה, ואתה יודע מה? גם בכנסת לא תמיד מכירים. אני לא בטוחה שבוחרי 'יש עתיד' הכירו את מספר 8 ברשימה וכד'.

בן עטר: את מזוהה עם ש"ס? עם דרעי? עם יהודית?

שרי: אני אומר לך בדיוק עם מי אני מזוהה. אני מזוהה עם המחנה הישר וההגון, ששוקל כל דבר לגופו של עניין ולא לגופו של כסף. מתעוררת פרשה, אני חושבת לעצמי מי צודק בפרשה הזו. שוב, עד כמה שמוח של בן אדם יכול להיות הגון וישר, ויכול להיות שלפעמים אני טועה, אני לא מלאך אלוקים. אני אומרת שההיגיון שלי אומר שבגידה כזו היא סרחון פוליטי. אז נכון שיש אנשים שיאמרו 'ככה זה בפוליטיקה'. ואני לא מזוהה לא עם מחנה ישי ולא עם מחנה דרעי, אני אפילו לא ש"סניקית...

בן עטר: אני יכול לתת לך הרבה דוגמאות שלא כתבת עליהם, דוגמאות הרבה יותר גרועות.

שרי: ברור. אני גם מאלו שכתבו השבוע, אמנם עוד לא בדף הפייסבוק, אבל בהרבה מאד קבוצות ווטסאפ...

בן עטר: למשל מחירי הבשר לבני התורה הספרדים.

שרי: טוב, זה לא תחום שלי, התחום שלי הוא התחום הפוליטי. אבל אתן לך דוגמה מהתחום הזה. עליתי לשידור השבוע באחד מכלי התקשורת החילוניים וביקרתי את זה שאנשים זייפו בחירות בבית שמש. אז שוב, אני לא יכולה לומר מי עשה את זה, כי אני לא משטרה ולא יכולה לדעת מה החקירות הולידו ויולידו, אבל אני חושבת שעצם התופעה הזו שזייפו היא תופעה שראויה להוקעה. ולפני שח"כ חרדי מוציא תגובה שאומרת 'בית המשפט לא בסדר', קודם כל, שורה לפני זה, תגיד 'מי שזייף תעודות זהות הוא לא בסדר, נקודה, וכולנו מוקיעים את זה. בשלב שני תגיד שבית המשפט דן לפי אוירה ציבורית, אוירה תקשורתית, אוקי, אבל אל תשכח גם לגנות את מי שגרמו לזה. והנה למשל עוד סרחון פוליטי שדיברתי עליו, והוא לא קשור לש"ס.

אורי כהן: בואי נדבר רגע על הסיפור האמיתי באלעד. את אומרת שזה סרחון פוליטי, אבל מי שיודע, ומן הסתם את שמעת את הסיפור האמיתי, הכעס האמיתי של אבי דיין על אריה דרעי הוא שמבחינת המיקום שלו והמעמד הוא היה אמור להיות מקום ראשון, ראש העיר הבא מטעם ש"ס אחרי שיצחק עידן נכשל. ואריה דרעי החליט להביא שחקן רכש בדמות צוריאל קריספל, שאגב, כמה מקורבי דרעי אומרים שאריה מתחרט על זה כי צוריאל הוא אדם מוכשר מאד אבל קצת קשה לו להבין שהפסיד, וזה באמת הסיפור. אבי דיין טוען שהסרחון לא מהצד שלו, הסרחון הוא מהצד ההוא.

שרי: אני לא רוצה להיכנס לגופם של פרטים באלעד, כי אז נוכל לשבת פה שעתיים ולנתח את הפרטים מאז מערכת הבחירות ועד היום. אבל. 1. צוריאל קריספל עושה כל פעולה שהוא עושה באלעד באישורו ולאחר התייעצות עם אריה דרעי. במו עיני ראיתי אותם יושבים בכנסת טווים את המהלכים. הוא לא עושה שום דבר בניגוד לרצונו של אריה דרעי. צוריאל קריספל בחור מספיק פיקח כדי לדעת שיש בעל הבית היום בש"ס, ושהוא לא יכול לבגוד בו.

אורי כהן: תשמעי, אריה דרעי רצה כבר להתפשר, צוריאל לא הסכים.
שרי: זה לא אמיתי, אלו הן אגדות. זה לא נכון. צוריאל קריספל מתייעץ און-ליין עם אריה דרעי, לא פעם גם עם אריאל אטיאס, אריה קורא לאריאל והם מתייעצים שלושתם יחד.

בן עטר: עם אלי ישי הוא לא מתייעץ?

שרי: אתה רוצה שאפתח כעת את נושא המאבק הפנים ש"סי? בבקשה, בכיף...בוא נפתח שולחן, בוא נדבר על כך שש"ס של אחרי פטירת הרב עובדיה די מחולקת לשני מחנות. אתה רואה את זה יותר בשטח מאשר אצל המנהיגים למעלה.

בן עטר: אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרונה כי הזמן קצר, את קשורה מאד לביתו של מרן. משה ויהודית הזוג שטיפלו ברב...

שרי: בוא נקרא להם הרב משה והרבנית יהודית, לא בגלל שהרב נפטר נכנה אותם בשמות אחרים.
בן עטר: כן, הרב משה והרב יהודית...
שרי: והרבנית יהודית.

בן עטר: בוודאי, בוודאי...מה מעמדם היום, יש להם עדיין השפעה?

שרי: תראה, זה נורא תלוי איך אתה שוקל את מעמדו של אדם. מעמדו של אדם בעיני נבנה על פי קריטריונים אחרים: אני חושבת שמעמדו של אדם נבנה על פי הערכים שלו, על פי האישיות שלו, כשאני רואה בן אדם אני לא מודדת אותו ב'כמה כסף יש לו בבנק, מה מקום העבודה שלו, כמה השפעה יש לו וכמה שלטון'.

בן עטר: אז יש להם השפעה?

שרי: קודם כל, הרב משה ורעייתו היקרה יהודית נשארו בעיני אותו דבר. לא השתנתה דעתי עליהם כהוא זה. מבחינת השפעה מפלגתית? כן.
בן עטר: האם יש להם השפעה כמו שהייתה להם קודם?
שרי: מטבע הדברים הרי כולנו מבינים, וגם הם מבינים את זה וגם התכוננו לזה, שבזמנים שהם היו ממש בפתח ביתו של הרב, ברור שמידת ההשפעה שלהם הייתה גדולה יותר. משיחות שלי איתם עולה שהם אפילו לא מצטערים על זה.

בן עטר: האם אריה דרעי פוחד ממשה יוסף?

שרי: בוא נרים אליו טלפון ונשאל אותו..הרב אריה דרעי האם אתה פוחד מהרב משה יוסף? האם בכלל פחדת ממנו בעבר?

בן עטר: ככה אמרו.

שרי: מי זה 'אמרו'? יש לך רשימה? זה עניין שבלב, אני יודעת פחד לא פחד?

בן עטר: אביא לך רשימה...שרי רוט, אל תדאגי את עתידה לגדול...אני מודה לך מאד.

קטגוריה:

תגיות: ,