באדיבות הקול היהודי
רבי יוסף יצחק, מנהיג חסידי חב"ד, היגר לארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה. באותם ימים לא היה חינוך יהודי ראוי באמריקה, מלבד ניו-יורק. כבר בתחילת פעילותו רצה הרבי להקים תלמודי תורה רבים, ושלח שליחים לבצע את מלאכת הקודש. בשיקאגו התגורר יהודי בשם צ'רלי ליסנר, שתרם סכומים גדולים לענייני החינוך וסייע רבות לרבי. רבי יוסף יצחק כתב לו מכתב, בו הודה לו על תרומותיו. לאחר מכן הוסיף סיפור על אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי.

כאשר עצרו את אדמו"ר הזקן, הגיעה הבשורה המרה לכל חסידיו ברוסיה. לר' יחזקאל, חסיד שהתגורר בעיירה מרוחקת, היתה אהבת נפש מיוחדת לרבי, עד כדי כך שבחר לעצמו את שם המשפחה 'ליאזנר', על שם עירו של הרבי. כאשר שמע ר' יחזקאל על המאסר, לא היה מסוגל לשאת זאת. הוא החליט לצום שלושה ימים רצופים, והתפלל שאם יש גזירה משמיים על הרבי הוא מבקש למות במקומו, כדי שהרבי ימשיך בהפצת החסידות.

לקראת סיום היום השלישי לצום, הזמין ר' יחזקאל לביתו עשרה חסידים, ואמר להם: "אני חש שתפילותי התקבלו. אני יודע שאני עומד להפטר מהעולם, ואבקש מכם דבר אחד: כאשר תקבלו את הבשורה שהרבי השתחרר, תבואו לקברי עם משקה, תעשו שם 'לחיים' ותרקדו מסביב...". החסידים נדהמו לשמע דבריו. בטרם עכלו אותם, סיים ר' יחזקאל: "איני רוצה לצאת מהעולם בתחושת גאוה על שצמתי שלושה ימים רצופים, לכן תביאו לי בבקשה כוס מים לפני השקיעה...". ר' יחזקאל ברך על המים "שהכל נהיה בדברו", אמר וידוי ואז יצאה נשמתו לעיני החסידים הנדהמים.

חלפו כמה שבועות, הגיע יום י"ט כסלו, והרבי השתחרר לאחר 53 ימי מאסר. דבר גאולתו נודע מיד בעיר הבירה פטרבורג, אבל בעירו המרוחקת של ר' יחזקאל עדיין לא נודע הדבר. החסידים הלכו לישון במוצאי י"ט כסלו בידיעה שהרבי עדיין בכלא.

באותו לילה חלמו עשרת החסידים, שהיו עם ר' יחזקאל בהסתלקותו, אותו חלום בדיוק. כל אחד מהם ראה את ר' יחזקאל מבשר לו בשמחה שהרבי השתחרר, ומבקש שלאחר תפילת שחרית יקיימו מה שביקש מהם בעת פטירתו, יאמרו 'לחיים' על קברו וירקדו.

כל אחד מעשרת החסידים חשב לעצמו שאלו דברים בטלים, והסיח את העניין מדעתו. אבל כאשר נפגשו בבוקר בבית הכנסת, אמר אחד לחברו: "אתמול בלילה חלמתי על ר' יחזקאל". חברו התעניין: "ומה הוא אמר לך?" החסיד סיפר לו את דבר החלום, והחבר נדהם: "גם אני חלמתי אותו חלום". כך התברר שכל העשרה חלמו אותו חלום בדיוק.

אז גם נודע להם שהרבי אכן השתחרר אמש. הם השיגו משקה והלכו לקברו של ר' יחזקאל ז"ל. שם עשו 'לחיים' לכבוד שחרורו של הרבי, ורקדו סביב הקבר לתדהמת רואיהם.

רבי יוסף יצחק סיים את מכתבו לצ'רלי ליסנר: "דע לך, שר' יחזקאל ליאזנר הוא הסבא של הסבא רבא שלך! שם משפחתך ליסנר משתלשל מליאזנר. כעת תבין מנין ירשת את הרגש החם שיש לך לכל פעילותנו. אני קיבלתי זאת כצאצא של אדמו"ר הזקן, ואילו אתה קיבלת זאת כצאצא של ר' יחזקאל ליאזנר, שהקריב בפשטות את חייו כדי להציל את אדמו"ר הזקן".

נקודה למחשבה
אדמו"ר הזקן הלך לעולמו בכ"ד בטבת לפני 205 שנים, והותיר אחריו חסידות שמאפייניה הבולטים הם היכולת לומר "דברי אלוקים חיים" שנתפסים בשכל של כל אחד; לקרב ליהדות כל יהודי באשר הוא; ולהתוועד באהבה בין החסידים.

ומה עם ה"לחיים"? המשקה הוא חריף ומר בתחילתו, אבל "גדולה לגימה שמקרבת". כאשר שותים מעט לחיים כדי לקרב לבבות בקדושה, זה ממתיק את כל הדינים. בסיפור שלנו, החלום המשותף ממתיק לגמרי את מותו של החסיד, ומראה שדווקא לאחר מותו הוא מקושר לרבי וחי ביתר שאת.

הסיפור מתוך עלון 'התחדשות' מתורתו של הרב יצחק גינזבורג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.