השואה, על כל חומרתה, כבר נצפתה בפסוקי התוכחה בספר דברים:
"ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבתיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו: וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלהים אחרים". (דברים לא, טז-יח).
פסוקים אלה מדברים בצורה ברורה ובעוצמה רבה על אפשרות של חורבן העם. במבט לאחור, מנקודת התצפית של דורנו, זו תמונה מדהימה. קודם כל, משום שפסוקים אלו התרחשו במציאות. הם הלמו בעם ישראל שאכן מרד, שהפר את הברית, וזנח את קיום המצוות, כנאמר. עם ישראל אכן נענש בהתאם לחוק "החטא ועונשו" המקראי. נענש, כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות "והיה לאכול" ו"מצאהו רעות רבות וצרות", פורטו במשך הדורות, לפוגרומים, למדורות האינקויזציה, לנשחטים במסעי הצלב, לאין ספור נגישות מכל סוג, עד לאושוויץ והשואה האיומה והנוראה.
והנה למרבה הפלא נחשפה בקטע זה המילה "השואה" בדילוג של 50 אותיות, כפי שהדגשנו את הדבר בקטע הנ"ל בצבע אדום.
התורה מנבאת שישאלו היכן היה האלוקים בשואה
האסונות ויסורי התופת -במיוחד בעת שואת דורנו- הצמיחו בלב רבים מבני עמנו את מסקנת הכפירה באלוקי ישראל. עוצמת השואה, חריגתה מעבר לכל הנתפס בהגיון האנושי, גרמה לרבים לפקפק בקיומה של השגחה אלוקית. שכן, כיצד יכולה הייתה זו לצפות במעשים הנוראים הללו בלי להתערב? אך שימו לב! גם את הפרט הזה סיפר להם משה בצו האלוקים. נחזור על הפסוק:
"ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה".
וכך כותב המלבי"ם על הפסוק:
"ועל פי זה יוכיחו בני ישראל, אחר שמצאו אותם צרות רבות ואין משגיח עליהם... שאין אלוקים שופטים בארץ... ויוכיחו מזה, שאין השגחה... אבל אדרבא היה להם להוכיח בהפך, ממה שהסתיר פנים על-ידי עוונותם הרי שיש שופט... והטעם שהסתרתי פני עתה הוא על כל הרעה אשר עשה...".
אכן, דווקא משום כך נכתבו הדברים בספר התורה. למען ידעו הדורות הסובלים, שגם הכפירה באלוקים בעת הצרות הגדולות נחזתה מראש. למען יבינו, שעצם תיאור המצב אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה נוטל את העוקץ מחריפות הכפירה עצמה. הקב"ה מודיע מראש על השתלשלות המאורעות ואימיהם, ומכריז בעצם הודעה זו, שהוא עצמו קיים, כשהתעלמותו מן המתרחש אינה אלא הסתרת פנים: "ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה"...!
פרשה זו המלווה אותנו מאז, מגלה לנו מבעד למסך הייסורים את הוודאות המוחלטת של קיום ההשגחה, ושלקורה אותנו יש משמעות, תכלית ומטרה.
הנבואה על השואה מעידה על החטא ועונשו
הפסוק ממשיך ואומר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל... למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני- ישראל".
כלומר, מן השירה הזאת ילמדו את הכלל הגדול הזה כי הקב"ה מעניש אותם על־ידי הסתרת פנים לבד. ואולי - אם יקראו שירה זו, אפשר - אם ילמדו ויהגו בה, תחריד אותם התמונה, שצוירה לעיל, והם ידאגו לכך, שלא יתדרדר מוסרו של העם אלי חורבן וגלות. אולי? ואם לא ־ תבוא נא ותעיד!
מקור המאמר: ספר מסילות אל האמונה", מכון אור החיים, י-ם תשנ"ח. להזמנת הספר 052-8370538
