פרשת השבוע, פרשת ואתחנן, מביאה בפנינו רמז לשלמות הנצחית שתתגלה בבית המקדש השלישי, כאשר האור, שמאיר מלמעלה למטה, יתלבש בכלי שאנו בונים מלמטה למעלה, ע״י קיום התורה ומצוותיה בדיקדוק מופתי. שלמות זו שעתידה להתגלות בגאולה השלמה מוגדרת כ״אורות דתוהו בכלים דתיקון״, מאחר ורק כלי מתוקן מסוגל להחזיק באור כ״כ נעלה מבלי שישבר והאור יחמוק ממנו. והכלי נטייתו הטבעית למשוך אליו את האור, כך שע״י קיום תורה ומצוות שהם העבודה התחתונה בעולם הגשמי, נמשך האור העליון ומתגלה בו.

הפרשה נפתחת בפסוק - ״ואתחנן אל ה׳ בעת ההוא לאמר״, כאשר משה מתחנן אל הקב״ה שיאפשר לו להיכנס אל ארץ ישראל יחד עם בני העם. הקב״ה מבקש ממשה שיפסיק להפציר בו ושבמקום זה יכשיר את יהושע לתפקידו כממשיך הדרך שיכניס את בני ישראל לארץ. משה יזכה לראות את ארץ ישראל ממעלה ההר, אך הוא לא יכנס בה. וצריך להבין את משמעות המילה ״ואתחנן״, שכידוע לנו שם הפרשה מבטא את עניינה הכללי, ומכאן גם להבין את תפקידם של משה ויהושע כשתי בחינות שהחיבור בניהן הוא שיוביל להתגלות הגדולה ביותר, לגאולה השלמה והנצחית.

רש״י מפרש את המילה ואתחנן כמתנת חינם, ומוסיף ואומר ״אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מהמקום אלא מתנת חינם״. מתנת החינם היא הבחינה שמתגלה במשה רבינו, זו ההתגלות מלמעלה למטה, כאשר הקב״ה מתעבר בו ומאיר בו את גילוי האלוקות הנעלה ביותר, ועל כן הוא נשיא הדור, הנשמה הכללית שכל נשמות ישראל נמשכות ממנה! אך כפי שמציין רש״י, הצדיקים תולים את עצמם במעשים הטובים, שכן המעשה הוא העיקר! וזוהי הבחינה שמתגלה ביהושע, הוא זה שנדרש להיכנס עם בני ישראל, לכבוש את הארץ, לחלק אותה בין השבטים וכו׳.. העניין שמבטאים משה ויהושע הוא עיקרון חשוב בתהליך שעם ישראל עתיד לעבור על מנת להביא את הגאולה השלמה והנצחית. משה, במעמדו כנשיא הדור, רואה את ארץ ישראל! אבל הוא לא נכנס אליה. בפנימיות משמעות הדבר שהוא מבטא בעצמו גילוי אלוקות בעולם הגשמי והתחתון, זו בחינת ארץ ישראל, אך הוא לא חווה זאת בשלמות! כי הוא רק רואה את הגילוי, הוא לא נכנס אליו ממש. ומדוע הוא לא נכנס ? כי יש לעם ישראל עבודה שעליו לעשות בבירור וזיכוך העולם. הכניסה לארץ ישראל ברוחניות היא כאשר עם ישראל כולו בטלים לתורה ומצוות, וכאשר העולם כולו הזדכך מספיק כדי לא לבוא ולחרב את עבודתם של ישראל. שלא ישפיעו עליהם וידרדרו אותם לתרבות רעה ועבודת אלילים, וגם שלא יבואו וילחמו בהם מתוך קנאה בקשר המיוחד שיש לישראל עם הקב״ה. לאחר שכל העבודה התחתונה בבירור וזיכוך העולם תיעשה (כיבוש הארץ ברוחניות), אז יוכל משה לא רק לראות את הארץ ממעלה ההר (מעלה ההר הוא תוקף היותו נשמה כללית שמהווה ממוצע מחבר לקב״ה) אלא גם להיכנס אליה, כגואל אחרון. כפי שידוע שמשיח צדקנו הוא נשמת משה כגואל אחרון ונצחי. ודבר חשוב ועיקרי שצריך להבין זה שנשמתו של משה רבינו מלווה את עם ישראל בכל דור ודור, כאשר ברגע שמשה מסתלק מהעולם נשמתו מתעברת בנשיא הדור החדש, ממשיך דרכו. ואת כל זה ניתן למצוא במילה ״ואתחנן״, כאשר האות ו׳ כידוע ע״פ החסידות מציינת את עניין ההמשכה, ולאחר מכן את-חנן, משמע אותך חנן. על כך שאותו חנן הקב״ה במתנת החינם להיות ממשיך דרכו של נשיא הדור, בו תתעבר הנשמה הכללית והוא יהיה הממוצע המחבר בין עם ישראל וה׳.

על פניו המילה ואתחנן מבטאת תחנונים, הם לשון תחינה שהיא בקשה וזעקה נואשת, זהו הרמז לחורבן והגלות שעתידים לבוא, וזה כאשר התחנונים מגיעים מלמטה למעלה, כאשר עם ישראל זועק לקב״ה שיגאל אותם. אך כאשר התחנונים מגיעים מלמעלה למטה, כאשר הקב״ה חונן את משה בזה שהוא רואה את הכניסה לארץ ממעלה ההר, ומכשיר את ממשיך דרכו לקיים את המעשה בפועל כדי להביא לזיכוך הארץ, שתהיה כלי מתוקן שיהיה מסוגל להכיל את האור האלוקי, אז התחנונים הם לשון מתנת חינם. כל הבחינות הללו, מלמעלה למטה, מלמטה למעלה, ושילוב שניהם יחד כמקום אמצעי שבו יש גילוי של הלמעלה בתוך הלמטה, הן דבר שבא לידי ביטוי בשלושת בתי המקדש. בבית המקדש הראשון היה גילוי אלוקות נעלה מאוד, וזאת על אף שהעולם עדיין לא הזדכך והיה מוכן אליו. זו הייתה מתנת חינם שבאה מלמעלה. בבית המקדש השני לא היה גילוי אלוקות כ״כ נעלה, היו חסרים בו חמישה דברים, וזה מבטא את העבודה שמלמטה למעלה, עבודת הבירור והזיכוך שעושה היהודי בעולם התחתון, כדי להכשיר את עצמו ככלי לגילוי אלוקי. וכידוע ביהודי ישנם חמש דרגות של אלוקות - נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה. כאשר בעולם הגשמי התחתון האלוקות שבבחינות הללו מסותרת ונמצאת בהעלם, היא נראית כחסרה! כפי שהיה בבית המקדש השני. ובית המקדש הראשון והשני נחרבו, בשניהם אין גילוי נצחי. האור הוא לכאורה חסר כשאינו מתגלה ומתפשט בכל המקומות התחתונים, וגם המקומות התחתונים חסרים כאשר מתקיימת בהם עבודת ההכנה והתיקון והאור עדיין לא מאיר ומתפשט בהם. וכששניהם יתמזגו ויתאחדו, כשהכלים יהיו מתוקנים וימשכו אליהם את האור שיתגלה ויתפשט בהם, אז יהיה הגילוי הנצחי! הוא הגילוי של בית המקדש השלישי, והוא בבחינת ״אורות דתוהו בכלים דתיקון״, משמע שהאורות הנעלים שהתגלו בבית המקדש הראשון יתלבשו בכלים ובעבודה התחתונה שנעשתה בבית המקדש השני על אף היותו חסר לכאורה.

ואת הדרך שמובילה אותנו לגילוי הנעלה והנצחי אנו מבינים מהדברים שמשה מביא בהמשך הפרשה, כאשר הוא מבהיר שצריך לדקדק בקיום המצוות! לא להוסיף בהן וגם לא לגרוע מהן, אבל בהחלט לדקדק בהן. ומה זה אומר לדקדק בהן ? משמעות העניין היא, שעלינו לראות בכל מצווה כדבר כללי שהגילוי שלו תלוי בפרטים ובתולדות שהוא כולל בתוכו. כמו שמשה רבינו הוא עניין כללי שהגילוי של אור נשמתו תלוי בפרטים ובתולדות, הם עם ישראל שנשמותיהם נמשכו ממנו, ורק על ידי השלמות שתתגלה בהם הוא יוכל להיכנס לארץ ישראל, ולא רק לראות אותה ממקום השגתו הנעלית. ועניין הדקדוק בקיום המצוות הוא העבודה של הבירור והזיכוך שעלינו לעשות. זאת ע״י הצדיקים וגדולי ישראל שלא תולים את עצמם במתנות חינם אלא במעשים טובים, וע״י האהבה שיש בהם לכל יהודי הם יוציאו מהתורה את ההלכות והפסיקות שימנעו מבני העם הקדוש להיות מושפעים מתרבות הגויים ובכך ימנעו את החטא והירידה מדרך ה׳. ההלכות והפסיקות מטרתם לדקדק במצוות, כך משה ציווה לנו, ביודעו שעל מנת שנגיע אל הגאולה השלמה והנצחית עלינו לברר ולזכך את העולם הגשמי והתחתון ולהפוך אותו לכלי מתוקן שראוי שתתגלה בו השראת השכינה. כך נהפוך את התחנונים וזעקות השבר לחן ולמתנת חינם, שיתן בנו הקב״ה כאשר הוא יעשה בתוכנו דירה שבה הוא מתאווה לשכון.

קטגוריה: