הדיון הסוער בנושא שוויון בנטל והדרישה ליישומו מקופלת מקופלת בתוכה מספר הנחות יסוד שחוזרים עליה כל –כך עד שהיא נחשבת להנחת יסוד שאין לערער עליה.

אלא שככל שמהרהרים אחריה ומנסים לישמה, נתקלים באין- ספור דוגמאות לחוסר שוויון, בכל תחום כמעט, לעיתים זועק. מסתבר שלא ניתן לעלימו כליל, ניתן אולי לצמצמו.

כי אין דבר כזה שוויון מלא. ואין נוסח אחיד ומוגדר, לא לשוויון ולא לנטל. מי שאינו משלים אם אי- השלמות המובנת שבמציאות המורכבת ומבקש שוויון מלא בכל מצב ובכל התחומים-נטל ההוכחה עליו.

סיסמא טובה היא, קליטה ומשכנעת, ודאי את מי שאינו מסוגל לחדור מבעד לשטחיות המקובלת. מכאן הצלחתו של מי שינפנף בה ליפני הבחירות וגרף לו 19 מנדטים. ואולי גם הוא לא הבין את מה שרוב מצביעיו לא הבינו; שהיא לא באמת ישימה. הצהרות כמו "שוויון בנטל" "ואיפה הכסף", כמו גם ההבטחות לטפל ביוקר המחייה ודיור בר השגה קסמו לבוחרים מאד. אלה דאגו לכיסם וזה לכיסאו. מה יותר קל ופשוט מאשר להפריח סיסמאות יפות וקליטות כאשר אין לך להציע דבר אמיתי, מקורי או אטרקטיבי.

הדרישה מלומדי התורה בישיבות לוותר על נטל הלימוד לטובת נטל השרות ככל שאינה נשמעת מפוליטיקאים תאבי שררה וקבוצות אינטרסנטיים, נובעת מתום לב. אלא שהיא נעדרת את ההבחנה הנכונה בין נטל הלימוד לנטל השרות ואת הבנת צרכיו של מי שמקדיש את חייו ללימודי קודש, את רגישותו ואת רתיעתו מחיבור עם סביבה שאינה תואמת את ערכיו ואף נוגדת אותם. הדרישה ממי שיונק מחלב אימו ערכים של תורה ומוסר להתנתק מסביבתו הטבעית ולהתגייס לצבא, כמוה כדרישה לנתק עולל היונק משדי אימו ולאכילו טרפה אז נכון שהוא ישמור עלינו כחייל, כלל לא בטוח שהוא ישמור גם על עצמו, על ערכיו. על המסורת ועל המורשת.

הניסיון לעצב את דמותו של ציבור שלם בדמות מי שאורחות חייב לא בדיוק מהווה השראה ומודל לחיקוי, מקורו בחוסר ידע והבנת צרכיו של ציבור זה, במיקרה הטוב, ו\או חוסר אחריות המלווה באטימות צבועה ארוזה בעטיפה של צדקנות, במקרה הפחות טוב.הם מוליכם בכחש את הציבור שאינו מכיר את ההוויה החרדית ומנהלים מסע אונאה ציני על גבו, במסווה של רצון טוב להשתלבותם בחברה הישראלית.

כך לא יוצרים חיבור אלא ניכור. שהרי לציבור החרדי לימוד התורה הוא הדבר הנעלה ביותר והמסגרת הישיבתית מהווה ללומד בה את החוויה המעצבת והמכוננת ביותר שום ניסיון לעבירו על דתו ודעתו לא יצלח. זהו ציבור הנחוש בדעתו ובדרכו ומכיר את ייעודו {מי שיודע מה ייעודו יודע כל מה שצריך לדעת}הוא יעמוד במסירות נפש על ערכיו ועקרונותיו.

תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם אינם עושים לביתם. הם מקריבים מעצמם למען הכלל מתוך אמונתם והכרתם העמוקה שהתורה היא המעניקה לעם את הלגיטימיות העמוקה, ושלימודה ושמירת מצוותיה אפשרו את הישרדותנו מאז היותנו לעם, ואת עצם קיומנו כאן ועכשיו. כפי שהצהיר רב סעדיה גאון ליפני כ-1000 שנה ; "אין האומה היהודית אומה אלא בתורתה". והם ממשיכי דרכו ומורשתו של רבי יוחנן בן זכאי שביקש מקיסר רומי את יבנה וחכמיה. את המהות. את עמוד השידרה הרוחני- ערכי של העם.

זו התשתית האידיאית-הדיאולגית היצוקה מדורי דורות עליה מסרו לומדי התורה את נפשם וכפי שביטא זאת "המשורר הלאומי" ח.נ. ביאליק:
"אם יש את נפשך לדעת את המעיין אשר שאבו אחיך המומתים תעצומות נפש – אל בית המדרש סור...
המנשימים את עמלם בדף גמרא... ועינך תראה אוצר נשמתנו. ובמותם ציוו לנו את החיים. חיים עד עולם..."

הם, לומדי התורה ושומרי חוקיה, נושאים בנטל המבטיח את המשך קיומו של העם תפיסה שאינה מכירה בלימוד התורה כשוות- ערך לנטל הלאומי יוצרת את הניקור במחנה המשותף היחיד בעם, שבלעדיו הקרע לא ניתן לאיחוי.

בעת הזאת דרושה לנו מנהיגות אחראית שתגשר על הפערים. לא בחקיקה ולא בכפייה. בהדברות. לא על ציבור לומדי התורה. אלא איתו לא בסגנון צורם ומתלהם ומתנשא. בנחת.

כי "דברי חכמים. בנחת נשמעים" גם כאשר על פניו נראה שטענותיך צודקות עדיף להיות חכם...

קטגוריה: אקטואליה

תגיות: חיילים, צ"הל, שוויון בנטל